עורמת הגבעונים - יהושע ט' |מיכאל פדידה

מאת: מיכאל פדידה התמונה ויקיפדיה ת.פרסום: 13/04/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

הרשימה תעסוק בשני נושאים: ערמתם של הגבעונים והענשתם להיות חוטבי עצים ושואבי מים למשכן.

"ויעשו גם המה [הגבעונים] בערמה" – מתעוררת השאלה מה הפירוש של "גם". (ראו הערה 1). לי נראה שיש כאן התייחסות לטכסיס ההונאה שבו נקט יהושע בכיבוש העי. שניהם אימצו את הפסוק ממשלי: "כי בתחבולות תעשה לך מלחמה".

בכל ערמה יש חכמה, כי יש לנהוג בפיקחות כדי שההונאה לא תתגלה. ואכן הגבעונים נהגו בחכמה. בהתחלה הם הסתפקו באמירה: "מארץ רחוקה באנו ועתה כרתו לנו ברית". הם לא התייחסו בשלב זה לכל אמצעי ההתחפשות וההונאה (שקים בלים, נאדות מבוקעים,תלבושת בלה ולחם מעופש – ריבוי סימנים), שנועדו להטעות את ישראל לחשוב שהם באו מרחוק ואינם שייכים לשבעת העממים, שעם ישראל התכוון להשמידם ולרשת את ארצם. (הם כמובן באו רכובים על חמורים ולא רגלית, לסמן שהם באו מרחוק).

רק כאשר יהושע, המרגל לשעבר, פקפק באמינות הזהות שלהם ("מי אתם ומאין תבואו") הם התייחסו במפורש לתחפושת שלהם, כדי שיאמינו להם שהם באו מרחוק.

כדי לבסס את ההונאה הם הזכירו נצחונות ישנים על סיחון ועל עוג ולא התייחסו לכיבושים העי ויריחו. אלה היו כיבושים חדשים והחדשות עליהם לא יכלו להגיע למקומות רחוקים. מצג השוא שלהם כלל, איפוא, אמצעים חזותיים ומלל מתוחכם.

יש לשים לב, שהגבעונים לא התייחסו להשמדה של סיחון ושל עוג על ידי ישראל, אלא הזכירו אותם כראיה לעוצמתו של אלהי ישראל , יחד עם הנסים שעשה נגד מצרים ביציאת מצרים. ההכרה בעוצמתו של אלהי ישראל הביאה אותם כביכול לבקש לכרות ברית עם יהושע (ולא הפחד מהשמדה), כאשר הם מודים שהם הצד החלש בברית: "עבדיך אנחנו...מארץ רחוקה מאוד באו עבדיך לשם ה` אלהיך". (הערה 2)

רק כאשר נחשפה המרמה שלהם, הם חשפו מדוע הם הוליכו שולל את עם ישראל: "כי הוגד לעבדיך את אשר ציוה ה` אלהיך את משה עבדו ...להשמיד את כל יושבי הארץ מפניכם ונירא מאוד לנפשותינו מפניכם". (ראו הערה 3). השימוש בטרמינולוגיה הדתית של עם ישראל, מראה שהיה לגבעונים מודיעין מצויין וידעו לפרוט על נימי האמונה של הנמענים שלהם.

בעקבות גילוי המרמה, נוצרה דילמה: מצד אחד הגבעונים היו ראויים להשמדה (=להחרמה) ומצד שני נכרתה אתם ברית ולא ניתן לפגוע בהם. נשיאי ישראל התכוונו להפוך את הגבעונים לחוטבי עצים ושואבי מים לכל עדת ישראל, וזאת במטרה להשתיק את הביקורת של עם ישראל עליהם שנפלו קרבן להונאה ולהימנע מהדרישה של העם להרוג את הגבעונים בהיותם שייכים לשבעת העממים.

יהושע שינה את החלטת נשיאי ישראל והפך את הגבעונים לחוטבי עצים ושואבי מים רק למשכן ולא לכל העם: "ועתה ארורים אתם. ולא יכרת מכם עבד וחוטבי עצים ושואבי מים לבית אלהי". הפיתרון היצירתי שלו לדילמה הנ"ל נמצא בעזרת תחבולה סמנטית. לפועל להחרים יש משמעות נוספת על המשמעות של השמדה: להקדיש משהו למקדש . (דוגמא לשימוש משני זה בתורה: "כל חרם אשר יחרים איש לה` מכל אשר לו...לא ימכר ולא יגאל. כל חרם קדש קדשים הוא לה`" – ויקרא כז, 28.) (הערה 4). במקום להחרימם = להשמידם, החרים = הקדיש אותם יהושע למשכן. הפיתרון נמצא, איפוא, במשמעות הסמנטית הכפולה של הפועל להחרים.

הגבעונים נידונו לשמש כמשרתים של המשכן שתפקידם לעשות את העבודות החילוניות והקשות של המשכן: אספקת מים ועצים שהיו נחוצים לשריפת חלק מהקרבנות. העוסקים בעבודות אלה נמנו עם השכבה שבתחתית הסולם החברתי.

הערות

  1. כבר רש"י תמה לגבי זה ופירש: "במרמה = בחכמה. ויעשו גם המה בערמה, כמו שעשו בני יעקב בחמור אבי שכם, שהיה חוי ויושבי גבעון מן החוי".
  2. ספר דברים מרשה לכרות ברית שלום עם ערים רחוקות שאינן נמנות עם שבעת העממים ולהפוך את תושביהן למס עובד: "כן תעשה לכל הערים הרחוקות ממך מאוד, אשר לא מערי...העמים האלה אשר ה` אלהיך נותן לך לנחלה" – דברים פרק כ`. כזכור הדגישו הגבעונים בדבריהם שהם באו "מארץ רחוקה מאוד".
  3. דברים אלה מזכירים מאוד את דברי רחב למרגלים: "ידעתי כי נתן ה` אלהיכם את הארץ וכי נפלה אימתכם עלינו...כי שמענו את אשר הוביש ה` את מי ים סוף..ואשר עשיתם...לסיחון ולעוג אשר החרמתם אותם" – יהושע א` 9 – 11. מכאן שהיה לגבעונים מודיעין מצויין. (מחבר ספר יהושע רצה לקשר בין דברי רחב לדברי הגבעונים ולהראות שגם עמים נוכרים הכירו בשעתו בעליונות של אלוהי ישראל. דבר שאמור להעמיק את האמונה של עם ישראל באלוהיו).

מעניין שהדמיון בין דברי הגבעונים המתחזים לדברי רחב מיריחו, לא הדליקו נורת אזהרה אצל יהושע, שהם יודעים על המערכה על יריחו, שהייתה ידועה באותה עת רק לתושבי האיזור ולא לתושבי ערים רחוקות.

  1. הגבעונים אמרו פעמיים ליהושע שהם עבדיו וכשהוא נוכח לדעת שהם השתמשו במילת הכנעה זו כדי להגביר את האמינות בהתחזות שלהם הוא הפך אותם לעבדים ממש, פשוטו כמשמעו.
  2. בדיעבד הברית עם הגבעונים שברה את חזית האויב האחידה ("פה אחד"), החלישה אותה, ערערה את המורל של שאר ערי כנען ("ויראו מאוד, כי עיר גדולה גבעון כאחת מערי הממלכה") ויצרה איבה בין חמשת מלכי האמורי לגבעון והם עלו עליה להילחם בה – יהושע פרק י`.