מִמֶּנִּי תִרְאוּ וְכֵן תַּעֲשׂוּ  - שופטים ז' | עופר בורין

מאת: עופר בורין התמונה ויקיפדיה ת.פרסום: 15/05/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

השלמה קצרה מהפרק הקודם.
גדעון, כחלק מתהליך החניכה שלו למנהיג ישראל, מצווה ע"י יהוה לנתץ את מזבח הבעל שבבית אביו ולבנות במקומו מזבח ליהוה:
כה וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוָה קַח אֶת-פַּר-הַשּׁוֹר אֲשֶׁר לְאָבִיךָ וּפַר הַשֵּׁנִי שֶׁבַע שָׁנִים וְהָרַסְתָּ אֶת-מִזְבַּח הַבַּעַל אֲשֶׁר לְאָבִיךָ וְאֶת-הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר-עָלָיו תִּכְרֹת. כו וּבָנִיתָ מִזְבֵּחַ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ עַל רֹאשׁ הַמָּעוֹז הַזֶּה בַּמַּעֲרָכָה וְלָקַחְתָּ אֶת-הַפָּר הַשֵּׁנִי וְהַעֲלִיתָ עוֹלָה בַּעֲצֵי הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר תִּכְרֹת.

גדעון מקיים את הפקודה ואז השכנים בכפר באים בטענות לאביו של גדעון (יואש) ודורשים להרוג את גדעון על מעשהו.
תגובתו של יואש מפתיעה:
לא וַיֹּאמֶר יוֹאָשׁ לְכֹל אֲשֶׁר-עָמְדוּ עָלָיו הַאַתֶּם תְּרִיבוּן לַבַּעַל אִם-אַתֶּם תּוֹשִׁיעוּן אוֹתוֹ אֲשֶׁר יָרִיב לוֹ יוּמַת עַד-הַבֹּקֶר אִם-אֱלֹהִים הוּא יָרֶב לוֹ כִּי נָתַץ אֶת-מִזְבְּחוֹ.

בעברית פשוטה – אם לבעל יש בעיה, שיבוא הוא ויהרוג את מי שניתץ לו את המזבח!
הייתי מציע לכל אותם "צדיקים" ששואפים במהרה בימינו לבנות את בית המקדש במקום מסגד אל-אקצה, לחזור ולעיין בדבריו של יואש. 
אם ליהוה יש בעיה – שיבוא הוא בעצמו ויטפל בה. הוא ולא אחר!
===
ועכשיו לפרק שלנו:
גדעון יוצא לקרב מול מדין עם 32,000 לוחמים.
יהוה דורש ממנו לצמצם את גודל הצבא, ובכך להגדיל את גודל ההישג האלוהי כשיבוא הניצחון.
הערת אגב – גם אהוד ברק רצה "צבא קטן וחכם". זה לא כל כך הצליח לו.
בפקודת יהוה גדעון משחרר את כל מי שמודיע בפומבי שהוא מפחד.
גודל הצבא הנותר הוא 10,000 לוחמים.
גם זה נראה ליהוה יותר מדי, והוא דורש מגדעון לקיים מבחן נוסף – מבחן שתיית המים.
גדעון מקרב את האנשים למים ובודק באיזה אופן הם שותים:
מי שכורע ברך - נפסל.
מי שמלקקים עם הלשון, מבלי לכרוע ברך – יוצא לקרב.
בעקבות המבחן הידוע הזה נשארים רק 300 לוחמים.
ו וַיְהִי מִסְפַּר הַמְלַקְקִים בְּיָדָם אֶל-פִּיהֶם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אִישׁ וְכֹל יֶתֶר הָעָם כָּרְעוּ עַל-בִּרְכֵיהֶם לִשְׁתּוֹת מָיִם. {ס} ז וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-גִּדְעוֹן בִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ הַמְלַקְקִים אוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם וְנָתַתִּי אֶת-מִדְיָן בְּיָדֶךָ וְכָל-הָעָם יֵלְכוּ אִישׁ לִמְקֹמוֹ.

גדעון, שכידוע היה ספקן גדול (בהתאם למורשת רבין בעניין "יהיה בסדר" – ראה פרק קודם) משחרר אמנם את כל אלה שכרעו ברך, אבל בהמשך הם משמשים לחיסול צבא מדין בזמן שהוא בורח – לא בדיוק מה שהתבקש ע"י יהוה, אבל בהחלט חשיבה צבאית אסטרטגית וטקטית ראויה.
בנוסף, גדעון ממשיך לדקדק בהכנותיו, ומבצע מהלך מודיעיני לילי (כמובן באישור יהוה). הוא יורד למחנה מדין ושם, באמצעות שיחה בין שני שומרים, הוא מבין שבמחנה מדין קיים חשש גדול מפני בני ישראל ומפני גדעון מנהיגם.
בשלב הזה, גדעון מבין שהוא יוכל לנצח עם 300 הלוחמים באמצעות קרב פנים אל פנים, אלא באמצעות זריית בהלה בקרב מחנה מדין, הנסתם לכל עבר, ואז שאר הלוחמים יחסלו אותם בזמן מנוסתם.
תוכנית יפהפייה, שכמובן מצליחה לתפארת בני ישראל עד עצם היום הזה (מוזמנים לקרוא את הקטע במקור).
===
גדעון מתגלה כאן כמנהיג בעל מספר יכולות חשובות:
1. מתכנן מהלכים בפרטי פרטים
2. מפעיל מודיעין לפני קרב
3. נותן דוגמא אישית ללוחמיו במשפט האלמותי:
יז וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מִמֶּנִּי תִרְאוּ וְכֵן תַּעֲשׂוּ 
– משפט שכל קצין בוגר בה"ד 1 חונך על ברכיו.
4. מאמין קטן באלוהים ולכן פועל בשיקול דעת ומתוך אחריות אישית לגורל מעשיו.