וַיִּדַּר יִפְתָּח נֶדֶר לַיהֹוָה - שופטים י"א |מ עופר בורין

מאת: עופר בורין, ציור יונה ארזי "היתר נדרים פורחים באויר" ת.פרסום: 20/05/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

 יהוה כבר לא מעמיד שופט מושיע לעם ישראל, אז הם מעמידים לעצמם קצין שיוביל את המלחמה בבני עמון, את יפתח בן גלעד, שנולד מרחם אישה זונה.
יש דמיון מרתק בין היחס של בני ישראל ליהוה לזה שיש לבני ישראל ליפתח.
למעשה יפתח נזנח ע"י עמו.
יפתח נולד מאישה זונה ששכבה עם מישהו בשם גלעד.
לגלעד, היו ילדים נוספים מאשתו החוקית, ואלה, באכזריות אופיינית לילדים סילקו את יפתח מביתו של גלעד, שהרי הוא בנה של זונה.
יפתח ברח מאחיו, התיישב בארץ "טוב" ואסף סביבו כנופיה:
ג וַיִּבְרַ֤ח יִפְתָּח֙ מִפְּנֵ֣י אֶחָ֔יו וַיֵּ֖שֶׁב בְּאֶ֣רֶץ ט֑וֹב וַיִּֽתְלַקְּט֤וּ אֶל־יִפְתָּח֙ אֲנָשִׁ֣ים רֵיקִ֔ים וַיֵּצְא֖וּ עִמּֽוֹ ׃

יפתח כניראה נחשב, למרות שהיו דחוי, ללוחם מצטיין.
כאשר נלחצו בני ישראל מידי עמון, הם נזכרו לפתע ביפתח אותו גירשו מבית אביו גלעד, ובקשו ממנו שיבוא להציל אותם:
ה וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁר־נִלְחֲמ֥וּ בְנֵֽי־עַמּ֖וֹן עִם־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּֽלְכוּ֙ זִקְנֵ֣י גִלְעָ֔ד לָקַ֥חַת אֶת־יִפְתָּ֖ח מֵאֶ֥רֶץ טֽוֹב ׃ ו וַיֹּאמְר֣וּ לְיִפְתָּ֔ח לְכָ֕ה וְהָיִ֥יתָה לָּ֖נוּ לְקָצִ֑ין וְנִֽלָּחֲמָ֖ה בִּבְנֵ֥י עַמּֽוֹן ׃

יפתח פונה לזקני ישראל בעקיצה: הרי גירשתם אותי ושנאתם אותי, אז מדוע אתם באים אלי עכשיו? (כל הדיאלוג הזה הזכיר לי את הדיאלוג בין העם ליהוה, עת בני ישראל חוזרים אליו כל פעם שהם בלחץ):
וַיֹּ֤אמֶר יִפְתָּח֙ לְזִקְנֵ֣י גִלְעָ֔ד הֲלֹ֤א אַתֶּם֙ שְׂנֵאתֶ֣ם אוֹתִ֔י וַתְּגָרְשׁ֖וּנִי מִבֵּ֣ית אָבִ֑י וּמַדּ֜וּעַ בָּאתֶ֤ם אֵלַי֙ עַ֔תָּה כַּאֲשֶׁ֖ר צַ֥ר לָכֶֽם ׃

לאחר מו"מ קצר, מתרצה יפתח לקחת על עצמו את מלאכת העמידה מול עמון.
יפתח מנהל משא ומתן ארוך עם מלך בני עמון. במשא ומתן הזה מגלה יפתח ידע נרחב בהיסטוריית הכיבושים של בני ישראל בעבר. נראה שהאיש, יפתח, בן הזונה, שגדל בשולי החברה, מלא בידע ובאמונה חזקה מאוד ביהוה.
בני עמון לא משתכנעים להניח את נשקם ויפתח מביס אותם.
בטרם קרב, נודר יפתח נדר:
ל וַיִּדַּ֨ר יִפְתָּ֥ח נֶ֛דֶר לַיהוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר אִם־נָת֥וֹן תִּתֵּ֛ן אֶת־בְּנֵ֥י עַמּ֖וֹן בְּיָדִֽי ׃ לא וְהָיָ֣ה הַיּוֹצֵ֗א אֲשֶׁ֨ר יֵצֵ֜א מִדַּלְתֵ֤י בֵיתִי֙ לִקְרָאתִ֔י בְּשׁוּבִ֥י בְשָׁל֖וֹם מִבְּנֵ֣י עַמּ֑וֹן וְהָיָה֙ לַֽיהוָ֔ה וְהַעֲלִיתִ֖הוּ עוֹלָֽה ׃

יפתח נודר לתת ליהוה עולה (קרבן) בדמות הראשון שיצא לקראתו מדלת ביתו כשישוב מהקרב.
מה הוא חשב לעצמו? שהכלב שלו יכשכש בזנבו ויקדם את פניו? ואם יהיה זה כלב – מדוע להקריב אותו ליהוה? אולי הוא חשב שזו תהייה כבשה שתבוא לקראתו? אולי איזה פר עול ימים?
מסתבר שמי שיצאה לקראתו היא בתו, שאפילו שם לא ניתן לה.
סתם בת יפתח, שאביה, בעיוורון אמוני מטורף, אכן עומד בנדר שלו ומעלה אותה קורבן:
לט וַיְהִ֞י מִקֵּ֣ץ׀ שְׁנַ֣יִם חֳדָשִׁ֗ים וַתָּ֨שָׁב֙ אֶל־אָבִ֔יהָ וַיַּ֣עַשׂ לָ֔הּ אֶת־נִדְר֖וֹ אֲשֶׁ֣ר נָדָ֑ר וְהִיא֙ לֹא־יָדְעָ֣ה אִ֔ישׁ וַתְּהִי־חֹ֖ק בְּיִשְׂרָאֵֽל

בטרם העלה אותה לקורבן, הוא נותן לה חודשיים להתבודד ולבכות את מצבה האומלל שהרי היא עדיין בתולה ולכן לא ממשה את ייעודה בחיים – להיות אשת איש ולהוליד ילדים.
בת יפתח מתבודדת חודשיים, לא בורחת, לא נמלטת על חייה, אלא חוזרת לאביה כדי שיעלה אותה עולה ליהוה בשל הנדר אותו נדר.
====
כאשר עמד אברהם לשחוט את בנו יצחק, מיהר יהוה לשלוח מלאך שיעצור אותו: "אל תשלח ידך בנער".
ליפתח לא שלח יהוה מלאך. מדוע?
כי יהוה, כבר קצרה נפשו מעמל ישראל – העלאת קורבן אדם היא עבודת אלילים לשמה ויהוה כבר הבין שהעם הזה, העם הנבחר, מעדיף אלילים, עבודת אלילים, וקורבנות אדם, על פני מוסריות ובחירה בחיים.
====
לי קשה שלא לקשר את כל הסיפור הזה למה שקורה לנו כאן, במדינת ישראל, מאז רצח יצחק רבין. הרצח שבוצע, לכאורה, כאקט להגנת ארץ ישראל בשם אלוהי ישראל.
נראה כי קצרה נפשו בעמלנו.
בסיבוב האחרון, רק לפני כארבע שנים, הקרבנו 70 מטובי בנינו ולא עשינו דבר לקדם הסדר אפשרי עתידי שימנע קורבנות נוספים.
יצחק רבין היה האחרון ממנהיגנו, שבאמת ניסה והתוצאה ידועה לכל.
====
רוח רעה הייתה אז ושורה עלינו גם היום. עדות לכך תהיה גם בפרק הבא.
====
מנהיגות הנושאת נדרים בפיה אינה ראויה.
כל פעם שאני אשמע מנהיגים, הנשבעים (למשל) שירושלים תישאר מאוחדת כבירת ישראל לנצח נצחים, אני אזכר ביפתח ובבת יפתח ואדע במי לא לבחור.
נדרים ושבועות – לא עניין רצוי.