בת יפתח - שופטים י"א | מיכאל פדידה

מאת: מיכאל פדידה התמונה ויקיפדיה,ג'ובני אנטוניו פלגריני ת.פרסום: 20/05/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

 חז"ל ביקרו את יפתח על שהקריב את בתו, דבר מנוגד לכל הצוים המקראיים השוללים קטגורית קרבנות אדם. לכאורה ניתן גם להסיק מהטקסט שמעשהו של יפתח, שהקריב את בתו, הוא מעשה של עבודה זרה. אלוהי עמון נקרא מולך (בנוסף לשמו כמוש) וכנראה נהגו העמונים להקריב לו את בניהם כשיא האמונה הדתית שלהם. יוצא שיפתח שזכה בניצחון על עמון, נהג בבתו כעמוני לכל דבר. (מלך מואב הקריב את בנו בכורו כאשר נוכח לדעת שהוא עומד לנחול תבוסה בקרב עם ישראל ואכן הוא נסוג – מלכים ב ג 26. יש להעיר, שמואב ועמון נתפסו כעמים קרובים זה לזה ראה בבעיני המקרא).

גם הקורא המודרני מזדעזע לנוכח נכונותו של יפתח להקריב את בתו. הוא נזכר שאגממנון, שהקריב את איפיגניה כדי לאפשר לספינותיו לצאת למלחמה בטרויה, נרצח בשל כך על ידי אשתו קליטמנסטרה: גם תרבות יון האלילית ראתה בהקרבת בת על ידי אביה מעשה זוועה חמור.

השאלה שבה אעסוק היא זו: האם ניתן להסיק מהטקסט שהוא מציג את יפתח באור שלילי לאור מעשהו שנוגד את הצווים המקראיים? הטקסט עצמו, אינו מבקר את יפתח על מעשהו.

חוקר המקרא יאיר זקוביץ סבור שספר שופטים מבקר באופן שלילי את יפתח מתוך שהוא מפזר רמזים רבים הקושרים בין הקרבת בת יפתח על ידי אביה לעקידת יצחק על ידי אברהם. הנה אחדים מהם:

א.    אברהם מצווה: "קח נא את בנך את יחידך" ועל בת יפתח נאמר: "ורק היא יחידה, אין לו ממנו בן או בת".

ב.    לאברהם נאמר: "והעלהו שם לעולה" ויפתח נודר: " והעליתוהו עולה".

ג.     את אברהם מדריך ה`: "על אחד ההרים אשר אומר אליך" ובת יפתח אומרת: "וירדתי על ההרים".

זקוביץ סבור שיצירת האסוציאציה בין שני המקרים נועדה ליצור הנגדה ביניהם ולשפוט לשלילה את יפתח על מעשהו. אברהם נצטווה להקריב את בנו ואלהים עצמו מנע זאת ממנו כאשר נוכח שאברהם עמד בניסיון. לעומת זאת, יפתח הקריב את בתו מיוזמתו ולכן אלהים לא מנע זאת ממנו.

יאירה אמית סבורה שספר שופטים מציג את יפתח באור שלילי בהקרבת בתו: "סיפור זה מלמד על ביקורת עקיפה בנושא העלאת קרבנות אדם". הספר גם מציין לשלילה את העובדה שיפתח לא הצליח למנוע מלחמת אחים, כאשר במקרה דומה, הצליח גדעון למנוע אותה.

לדעתי, ספר שופטים לא ראה בהקרבת בתו של יפתח מעשה שלילי, אלא צירוף מקרים טראגי שיצר ניגוד בין ערכים: האיסור להקריב ילדים לאלהים לעומת החובה לקיים נדרים. ההכרעה של יפתח להקריב את בתו נבעה מאמונת יתר בצורך לקיים את הנדר. הרמזים שספר שופטים פיזר, המשווים בין מעשהו לעקידת יצחק, נועדו דווקא ליצור הקבלה חיובית בין שניהם. אפילו בתו של יפתח - הקרבן – תמכה בהחלטה של אביה: "אבי, פצית את פיך אל ה`, עשה לי כאשר יצא מפיך". יש בזה חיזוק לדבריו של אביה: "ואנוכי פציתי פי אל ה` ולא אוכל לשוב".

בת יפתח נמנעה מלבקר את אביה. היא יכלה להגיד לו שהמעשה נוגד את חוקי התורה. היא גם יכלה לפחות להתלונן שאין זה הוגן שעל פי חוקי התורה (במדבר ל`) אביה יכול להפר את נדריה ואילו היא אינה יכולה להפר את נדרו ושעליה ולשלם בחייה על טעות שלו (שלא צפה שבתו תצא לקראתו אלא אחד מעבדיו או בעל חיים מעדרו).

אין ספר שופטים מגנה את מעשהו של יפתח. להזכיר, ספר שופטים הוא ספר ביקורתי שאינו חוסך את שבט ביקורתו מעם ישראל ומשופטים כמו גדעון (על מעשה האפוד) או שמשון שאלהים הסיר ממנו את רוחו (כי ניהל את מאבקו בפלשתים לא כדי להגן על עמו אלא כדי לחסל איתם חשבונות אישיים). מסקנה: מחבר הספר מזדהה עם הטרגדיה שפקדה את יפתח. הוא מבין ללבו ואולי אף סולח לו. עצם העובדה שאלהים לא התערב בהחלטתו ולא הקרה לו איל בסבך תומכת בפרשנות שאני מציע. לדעתי, ניתן למצוא לכך גם תימוכין בטקסט:

א.    יפתח נודר: "אם נתון תתן את בני עמון בידי והיה היוצא מדלתי ביתי לקראתי ...והיה לה` והעליתיהו לעולה". נדרו מתקיים: "ויעבור יפתח אל בני עמון להילחם בם ויתנם ה` בידו".

ב.    "ותהי חוק בישראל: מימים ימימה תלכנה בנות ישראל לתנות לבת יפתח, ארבעת ימים בשנה". יש להניח שאם מותה של בת יפתח אכן נבע מ"מצוה הבאה בעבירה" של אביה, לא היה המנהג הזה מקבל תוקף של חוק. ( גם על החלטתו של דוד "כי כחלק היורד במלחמה וכחלק היושב על הכלים, יחדיו יחלוקו" נאמר: "ויהי מהיום ההוא ומעלה וישימה לחוק ולמשפט בישראל" – שמואל א ל` 25).

לסיכום

ניסיתי להראות שבניגוד לחז"ל ולפרשני מקרא מודרנים שסבורים שהטקסט המקראי רואה את מעשהו של יפתח באור שלילי, מגלה מחבר ספר שופטים הבנה ואמפתיה למעשהו של יפתח. מעשהו נבע מטעות שהתבררה לו בדיעבד ושהעמידה אותו בקונפליקט בין שני ערכים – ערך האוסר הקרבה בנים כמנהגי העמים שבסביבתו והערך לקיים באדיקות כל נדר לה`. (חז"ל הם שחידשו את התרת הנדרים, אף על פי שאין לכך בסיס בתורה: "היתר נדרים פורחים באויר ואין להם על מה שיסמוכו" – משנה מסכת חגיגה, פרק א`, משנה ח`).

מקורות

  1. סיפור בת יפתח בעיני חז"ל   - ספר האגדה: עמוד פב. סביר להניח שבגלל חטאו בהקרבת בתו, נתנו לו חז"ל "פקטור": "יפתח בדורו כשמואל בדורו" - בבלי ראש השנה, דף כ"ה עמ` ב`.
  2. יאיר זקוביץ. מקראות בארץ המראות. הוצאת הקיבוץ המאוחד. 1995. עמ` 72 – 74.
  3. יאירה אמית. גלוי ונסתר במקרא. ידיעות אחרונות, ספרי חמד. 2003.