לדמותו של שמשון - שופטים ט"ו |מיכאל פדידה

מאת: מיכאל פדידה ת.פרסום: 26/05/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

התכונה המשותפת לכל השופטים (ושמשון בכללם) היא היותם בעלי כריזמה. מדובר באנשים ללא ייחוס מיוחד (ולעתים אפילו עם ייחוס בעייתי כמו יפתח שהינו בן לזונה) שבגלל תכונות אופי יוצאות דופן - בעיקר אומץ ותושיה - הם פורצים לפתע לבמת ההיסטוריה ומצילים את העם מאויב תורן. לאחר מכן הם חוזרים לחייהם הרגילים, אינם ממסדים את שליטתם וגם לא יוצרים שושלות. אולם בניגוד לכל השופטים, שמצליחים לגייס חלק מהשבטים למלחמה בנוגש, פועל שמשון תמיד לבדו. יתירה מזו, הוא אינו זוכה לתמיכת העם. האירוע הבולט הוא כאשר אנשים משבט יהודה (להזכיר: שמשון הוא משבט דן) אוסרים ומוסרים אותו לפלשתים, אמנם בהסכמתו, כדי למנוע פעולות איבה של הפלשתים כלפיהם. (אפילו אהוד בן גרא, שהרג את עגלון מלך מואב, בפעולת יחיד, סוחף את העם לפעולה נגד מואב).

השופטים הבולטים זוכים להכרת תודה מהעם, על שהצילו אותו מיד נוגש. ברק זוכה לשבח בשירת דבורה, אם כי הוא נמנה עם מחברי השירה. העם פונה אל גדעון ומבקש שימשול בהם לאחר נצחונו וזקני גלעד מבטיחים ליפתח למנותו לראש, אם ינהיג את הקרב נגד בני עמון. לעומת זאת, אין אנו שומעים על גילויי תודה או אהדה של העם כלפי שמשון או על יחס העם כלפיו או כלפי פעולות הנקם שלו נגד הפלשתים. אף על פי שהוא גיבור הפועל כסולן – הוא נתפס על ידי מחבר ספר שופטים כשליח ה` וכנציגו של מחנה דן ("ותחל רוח ה` לפעמו במחנה דן בין צרעה ובין אשתאול" - י"ג, 25).

התכונה השניה המייחדת את שמשון כשופט היא שנבחר עוד מבטן אמו לתפקידו. גיבורים רבים במקרא מתייחדים בזה שלידתם אינה לידה רגילה. יצחק נולד לשרה שנים רבות לאחר הבלות. יעקב ועשיו הם תאומים. משה מונח בתיבה ביאור בניגוד לצו פרעה למיילדות להמית את התינוקות הזכרים של העברים. שמשון נולד לאשה עקרה וגם הוריו נהגו נזירות בתקופה שהיה עובר בבטן אמו. בנוסף לכך, מבשר מלאך ה` להוריו על לידתו ויעודו והוא עולה השמימה בלהב המזבח עם העולה שמנוח מעלה לכבודו, לתדהמתם של הוריו ולפליאתם - יג, 20. (האש שבה לככב אחר כך פעמים אחדות: רעיו של שמשון מאיימים על אשתו שישרפו אותה ואת בית אביה, אם לא תפתה את שמשון שיגלה את הפתרון לחידתו. שמשון מבעיר אש בקמות פלשתים כנקמה על שאביה נתן את אשתו לרעהו הפלשתי. עקב כך, הפלשתים שורפים את אשת שמשון ואת אביה ושמשון נוקם בהם ומכה אותם "שוק על ירך מכה גדולה" - פרק ט"ו. הוא משתחרר פעמיים מעבותים שנאסר בהם כאילו היו מפשתן שבא במגע קרוב עם אש).

שמשון יוצא דופן בנזירותו. בדרך כלל הנזירות בעם ישראל היא נזירות ארעית ואילו נזירותו של שמשון היא נזירות עולם. הנזירים הארעיים ושמשון כנזיר עולם התנזרו מיין ולא סיפרו את שערם. אצל שמשון, תכונת הנזירות הבולטת מבין השתיים היא גידול פרע של השיער. זוהי תכונה חיצונית בולטת לכל עין. תספורת השיער היא אקט תרבותי של עיצוב חלק מהגוף שלא על פי הטבע. (הכהנים שמסמלים את הסדר הנורמלי, מצווים בספר יחזקאל – מ"ד , 20 - לא לפרוע שיער מצד אחד ולא לגלחו מצד שני). מבחינה זו שמשון קרוב יותר לטבע והוא חוצה יותר מאחרים את הגבול שבין תרבות לטבע. בניגוד לפלשתים, בעלי הציוויליזציה המפותחת שבאה לידי ביטוי בנשק שלהם, משתמש שמשון רק בכוחו האדיר (בשיסוע האריה – "וישסעהו כשסע הגדי ומאומה אין בידו" - י"ד, 6 או בהריסת העמודים באולם, שהביאה למותו ומות פלשתים רבים), או שהוא נעזר בעזרים מהטבע כדי להכות בפלשתים. (שימוש בלחי החמור או שימוש בזוגות של שועלים המחוברים בלפיד בוער, שמציתים שדות וכרמי זית של הפלשתים).

בנוסף לחציית הגבול בין תרבות לטבע, חוצה שמשון גם גבולות לאומיים. הוא חי כמעט את כל חייו בקרב הפלשתים ואין לנו תיאור של חייו בקרב עמו. חציית הגבול הלאומי היא דרך קשריו עם נשים פלשתיות. תחילה הוא נושא אשה מתימנה, ואחר כך הוא בקשר עם זונה מעזה ועם דלילה המאהבת שמביאה לחורבנו. הסמל הבולט לחציית גבולות הוא עקירת שער עזה עם בריחו ושתי מזוזותיו ונשיאתם על כתפיו אל ראש ההר. (המעשה הינו עוד סימן לכוחו האדיר). יש לשים לב שהעקירה נעשית בחצות הלילה, כלומר בזמן הגבולי בין יממות עוקבות.

לא נהיה רחוקים מהאמת אם נכנה אותו גיבור ישראלי, שהוא כמעט תאום של גיבור פלשתי. יש להעיר, שמהבחינה הזאת יחידת המסתערבים הנקראת " יחידת שמשון " בחרה שם הולם.

שמשון הוא איש שמתגרה בגורל ומסכן את עצמו. ראשית, הוא מסתובב כל הזמן בין אויביו הפלשתים. שנית, הוא משתתף בשבעת ימי משתה לחגיגת נישואיו, כאשר מרעיו ודאי שתו יין ולא רק מים מינרלים. שלישית, הוא לא מתרחק מהכרמים בתימנה, שמענביהם עושים יין. ואכן שם הוא נתקל בכפיר אריות שואג לקראתו. (יש סברה שנחל שורק – מקום מגוריה של דלילה – היה עשיר בגפנים משובחים. שורק= אחד מגזעי הגפנים המשובחות, לפי מילון אבן שושן).

שמשון הינו, כאמור, יוצא דופן בקרב השופטים ובקרב גיבורי המקרא של עם ישראל. מעניין להשוותו עם דוד. גם דוד מכה בפלשתים הערלים ומביא – מאתיים עורלות של פלשתים כמוהר לשאול תמורת מיכל. הוא גובר על גוליית, אבל לא בעזרת כוחו האדיר אלא בגלל תושייתו ואומץ לבו. יתר על כן – דוד רואה בקרב עם גוליית, קרב עם פלשתי המקלל את אלהי ישראל ("ויאמר דוד אל הפלשתי : אתה בא אלי בחרב, ובחנית ובכידון ואנכי בא אליך בשם ה` צבאות אלהי מערכות ישראל אשר חרפת" - שמואל א , יז, 45). עניין זה הוא מינורי אצל שמשון. (הוא פונה לאלהים רק לפני שנקם במותו בפלשתים). דוד מכה את הארי ואת הדוב אבל כהגנה על עדרו. דימוי הרועה של דוד המגן על עדרו מפני חיות רעות מכשירה אותו להיות מנהיג של עמו המוביל אנשים לקרב, וזאת בניגוד לשמשון שהוא גיבור סולן.