סיפור שמשון כאגדה דנאית - שופטים י"ד|  מני גל

מאת: מני גל התמונה דפוזיטפוטוס ת.פרסום: 26/05/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

יחודו של סיפור שמשון אינו מוטל בספק. הוא בולט בשונותו מכל סיפורי השופטים. שמשון הוא השופט היחיד שמצא את מותו מידי אויביו. בשום חלק מהסיפור אין שמשון מגייס לצידו את בני ישראל למלחמה בפלשתים. בשום מקום לא מוזכרת מנהיגותו של שמשון כשופט, פרט לפסוק המסיים את הפרשה: וְהוּא שָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים שָׁנָה, בדומה לפסוק הפותח את הסיפור (וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה וַיִּתְּנֵם יְהוָה בְּיַד פְּלִשְׁתִּים אַרְבָּעִים שָׁנָה, פסוק הנראה גם הוא כמשרת אותה המטרה) פסוק זה נראה כתוספת מאוחרת, שנועדה לשלב את הסיפור הזה במחרוזת סיפורי השופטים. מרכיב ביוגרפי אחד בסיפור שמשון יכול לרמוז על האפשרות שמדובר באגדה מאגדות המיתולוגיה היוונית, שעברה עיבודים ושינויים עד שנתקבעה כסיפור מקראי. נסקור כמה רמזים היסטוריים וספרותיים, המובילים אותנו למסקנה זו.

שמשון דומה מאד לדמויות מיתולוגיות יווניות. אחת מדמויות אלה היא הרקולס. הרקולס נולד מזיווג בין האל זאוס לבת אדם, מה שמסביר את תכונותיו העל-אנושיות, כמו כוחו האדיר. שמשון נולד לאם, שלא הצליחה להרות ממנוח בעלה, לאחר מפגש של האם עם מלאך אלוהים. כוחו האדיר של שמשון גם הוא מיתי באופיו, והוא מזכיר לנו את `אנשי השם` או `הנפילים` שנולדו בספר בראשית מבני האלוהים שירדו לארץ ועיברו את בנות האדם.

שמשון חי בין שתי תרבויות שונות מאד. הוא בן שבט דן, אך לבו נמשך שוב ושוב לחיות בקרב הפלשתים. שבט דן עצמו, יתכן שמוצאו בעם הדנאי, אחד מגויי הים, שהפלשתים גם הם נמנו עליהם, עם, שלפי חלק מהחוקרים המקראיים, נטמע בתוך עם ישראל, מה שמסביר את קרבתו הרבה של שמשון לתרבות הפלשתית. לא מפתיע, שבני שבט דן מספרים אגדות, הדומות דמיון מפליא לסיפורים מהמיתולוגיה היוונית.

מרכיבים שונים בסיפור שמשון, יש להם מקבילות במיתולוגיה היוונית, ונמנה כמה מהם: הנזיר, השומר על שערו כמקור כוחו העל אנושי, והמאבד כוח זה משנגזז השיער; הריגת האריה; קינון דבורים בגוויית אריה מת; הגיבור המאבד את כוחו בהשפעת האישה הבוגדת בו; או תיאור הארמון הפלשתי, המזכיר תיאורים דומים מקנוסוס שבכרתים.

מאמר ארוך, המפרט קווי דמיון רבים בין מחזור סיפורי שמשון לאגדות הדנאים והיוונים, מופיע באתר מט"ח, ושמו: ההקבלה בין סיפורי שמשון לסיפורי גויי הים האגאי, ומחברו הוא ע. מרגלית. נעתיק לכאן חלק מפסקת הסיכום של המאמר:

... אם נעמיד את שתי מחרוזות-האגדות האלה זו כנגד זו, האחת של שבט אגאי מגויי הים והשניה של שבט משבטי ישראל, תימצא לנו במקביל לכל אגדה שבאחת מהן אגדה גם באחרת.

הסברה, כי לפנינו מקרה בלבד וכי אין קשר בין שני שבטים אלה ששמם דומה ואוצר אגדותיהם זהה, אינה מתקבלת על הדעת. אמנם ידועות תופעות שאגדה אחת תיזכר במסורות של שני עמים שלא היה ביניהם כל קשר, אולם אגדות זהות כה רבות השוות לשני שבטים בעלי שם דומה, שנדדו באותו חבל ארץ באותו זמן ובאותו כיוון, התנחלו בו ונעקרו ושבו ונדדו באותו כיוון ושוב התנחלו, - אין לפרשן בשום פנים כיד המקרה.

הדעת נותנת כי חלק של הדנאים, בנדודיהם מיפו צפונה, התישבו בליש וקבלו על עצמם את אמונת ישראל, העדיפו להצטרף לשבטי ישראל ולהשתקע בישוב קבע מאשר להמשיך לנדוד עם יתר הדנאים לצור ומשם ליוון. האגדה על אימוצו של דן, בן (השפחה) הנכריה, על ידי רחל משקפת תהליך זה ובאה כדי לתת ביטוי וחיזוק לאימוץ שבט דן ע"י עם ישראל. עוד בשירת דבורה, אחד הקטעים העתיקים ביותר של מסורת העם על עברו האגדתי-גבורתי, נזכר דן בזיקה לאניות: "ודן למה יגור אניות". ביטוי כזה מכוון לא לשבט של נודדי מדבר, כי לגביו אין לו כל משמעות, אלא אך ורק אל שבט יורדי-ים שלו מסורת ימית כמו הדנאוס, שהמסורת היוונית תולה בהם את המצאת בניין אניות (לפי אפולודורוס).

עוד בימי יחזקאל ידעו על הזיקה המיוחדת של דן ליוונים עד שהוא מזכירם ביחד כצמד "דן ויון" (פרק כ"ז, יט). ברור כי שבט דן היה שומר את אוצר אגדותיו, וכשם שהשבט נקלט בתוך העם כן נקלט אוצר אגדותיו ומסורותיו באוצר האגדות של ישראל.