פסל ומסכה בפולחן האל  - שופטים י"ז  |מני גל

מאת: מני גל התמונה PIXABAY ת.פרסום: 31/05/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

פסל ומסכה בפולחן האל 
שופטים י"ז 
מני גל

וְהָאִישׁ מִיכָה לוֹ בֵּית אֱלֹהִים, וַיַּעַשׂ אֵפוֹד וּתְרָפִים, וַיְמַלֵּא אֶת יַד אַחַד מִבָּנָיו, וַיְהִי לוֹ לְכֹהֵן. בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל, אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה.

וְהָאִישׁ מִיכָה לוֹ בֵּית אֱלֹהִים, וַיַּעַשׂ אֵפוֹד וּתְרָפִים, וַיְמַלֵּא אֶת יַד אַחַד מִבָּנָיו, וַיְהִי לוֹ לְכֹהֵן. בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל, אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה.

תרפים ואפוד מוזכרים במקרא מספר פעמים, ועד היום תוהים אנו מה היו אלה? רחל, בבריחתה מבית לבן ביחד עם יעקב, גונבת את התרפים של לבן, ומשזה מגלה את דבר הבריחה ואת היעלמות התרפים, רודף ומשיג את יעקב, הוא אומר לו: למה גנבת את אלוהי? כלומר – התרפים הם אלוהי הבית, או מייצגים את אלוהי הבית. יש הסבורים כי צורתם כצורת ראש אדם, ואחרים מנחשים כי לתרפים היתה צורת איבר המין הנשי. לגבי השימוש בתרפים, יש פרשנים הסבורים כי באמצעותם נעשתה פעולה של זיהוי שעת הכושר הנכונה להצלחת מעשה רצוי, מעין הורוסקופ קדום. הימצאות התרפים בסיפור יעקב, רחל ולבן מציעה לנו את האפשרות, שפולחן התרפים קדום הוא לחוקי התורה, וכי ירשנו אותו מעמים שתרבותם קדומה לזו שלנו. מכאן ועד ההצעה, שהתרפים הם בגדר עבודה זרה, המרחק כבר אינו גדול, למרות, שתרפים, מאותו סוג או אחרים, מופיעים גם בסיפור מיכל ודוד, שם משתמשת מיכל בצורת התרפים כאמצעי הטעיה, שנועד ליצור את הרושם, שדוד שוכב במיטתו.

האפוד, גם הוא יש לו היסטוריה מקראית. בתורה הוא נזכר כאחד מפריטי הלבוש היותר חשובים של הכוהן הגדול. אותו מונח משמש בסיפור גדעון השופט במשמעות אחרת - כאביזר פולחן מוחשי, ויש פרשנים המייחסים לו שימושים דומים לאלה של התרפים, ניבוי עתידות. ספר שופטים מתייחס לפעולת הצבת האפוד בעפרה על ידי גדעון כאל חטא, שפגע בטוהר הפולחן לאל.

גם בסיפור מיכה אנו זוכים למבט ביקורתי על יצירת האפוד והתרפים. תחילה נאמר: וַתֹּאמֶר אִמּוֹ: הַקְדֵּשׁ הִקְדַּשְׁתִּי אֶת הַכֶּסֶף לַיהוָה מִיָּדִי לִבְנִי לַעֲשׂוֹת פֶּסֶל וּמַסֵּכָה. המונחים `פסל ומסכה`, הם בדיוק מה שנאסר על בני ישראל לעשות בעשרת הדברות, ולא בכדי מופיעים מונחים אלה בדיוק בסיפורנו. לאחר מכן נאמר בפרקנו: בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל, אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה , להדגיש כי מעשיו של מיכה היו לא רצויים, ואלה נבעו מהבלגן הכללי ששרר בארץ כנען באותה תקופה.

דעתו של התנ"ך על חפצי פולחן מוחשיים, וביחוד כאלה שנודע להם כוח מאגי כלשהו, ברורה מאד, ומאידך – שוב ושוב אנו שומעים על אפוד, על תרפים, על אורים ותומים, על בעלות אוב וידעונים, מה שרומז לאפשרות, שכל אלה (בנוסף לארון ולכרובים הלגיטימיים משום מה) היו נפוצים בעמנו לפחות עד ימי יאשיהו, ובהחלט יכול להיות שאף אחד מחפצים אלה לא ייצג אלוהות זרה, לעומת פולחן הבעל, המולך והאשרה, שהכניס אלים של העמים השכנים לתוך החגיגה הפולחנית הזאת.