סדום ועמורה בגבעה - שופטים י"ט | עופר בורין

מאת: עופר בורין התמונה ויקיפדיה נחלת הכלל.1839, Giustiniano Degli Avancini – Il levita di Efraim ת.פרסום: 02/06/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

עדיין אין מלך (מוסר) בישראל:
א וַיְהִי֙ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם וּמֶ֖לֶךְ אֵ֣ין בְּיִשְׂרָאֵ֑ל

טענתי, במאמרים הקודמים, ש"המלך" החסר אינו מלך במובן של שליט, אלא מלך במובן של מוסר וניהול ענייני מדינה, שלא כאוסף שבטים, שיהיה מנותק מענייני דת ויהיה בעל קוד וחזון מוסרי (טוב) משותפים.
אני חושב שבפרק הזה, הטענה הזו מקבלת חיזוק.
- לא צריך מלך כדי להתייחס באופן אנושי לנשים.
- לא צריך מלך כדי לקיים מצוות הכנסת אורחים.
- לא צריך מלך כדי שלא לדרוש ממארח לתת את האורח לאנשי העיר האחרים כדי שיוכלו לעשות בו שפטים, או לאנוס אותו.
- לא צריך מלך כדי שהמארח לא יציע את בתו הבתולה בתמורה לאורח
- לא צריך מלך כדי שהאורח לא ימסור את פילגשו לאנשי העיר כדי להציל את עורו
- לא צריך מלך כדי שלא לאנוס ולהתעלל באישה במשך לילה שלם ע"י חבורת גברים, שבסופו של דבר למעשה רוצחים אותה.
- לא צריך מלך כדי שגבר לא ייקח את פילגשו, זו שהפקיר אותה ערב קודם, ויבתר אותה ל 12 חלקים שנשלחים לכל אחד מהשבטים כדי לזעזע אותם.
כל מה שצריך הוא קוד חברתי מוסרי ומדינת חוק המיישמת את הקוד על כל אזרחיה.

כל מה שכתבתי למעלה קורה בפרק המטורף הזה.

בני שבט בנימין ואחד איש משבט אפרים מגיעים לשפל מוסרי שניתן להניח אותו באותה קומת מרתף בה נמצאים סדום ועמורה.

לאף אחד ממשתתפי מרחץ המוסר המזעזע שבפרק אין שם. כולם אנונימיים. והסיבה לכך לדעתי היא שזה לא עניין אישי, זה היה הלך הרוח באותה תקופה. אלוהים לכאורה המלך ובפועל המוסר בשפל המדרגה.

הפרשה האומללה הזו נקראת "פרשת פילגש בגבעה". 
גבעה היא המקום שבו מתרחשת העלילה.
גבעה היא גם מקום גבוה. כמה סימבולי – במקום גבוה, נישא, מתרחשים הדברים הגרועים ביותר.

אני לא רוצה להיות בוטה מדי – אבל לדעתי גם היום, בחברה הישראלית, במקומות המחזיקים מעצמם גבוהים מבחינה מוסרית, קורים הדברים הגרועים ביותר.