התסריט האלטרנטיבי, שלא נבחר - שופטים כ"א | מני גל

מאת: מני גל התמונה PIXABAY ת.פרסום: 03/06/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

ועדת ההיגוי של מיזם ספר שופטים בחנה כמה מהלכים אלטרנטיביים לסיפורים המופיעים בספר, וביניהם תסריט חליפי לסיפור פילגש בגבעה. למזלנו שרדו כמה דפים בודדים מהתסריט שנפסל, והרי הם לפניכם:

בני בנימין: דעו לכם, שאם נמסור לידיכם את הפושעים, אין בכוונתנו להישאר חלק מהעם הזה. קחו אותם, ואנחנו נשוב הביתה ונתחיל בהתארגנות להקמת מדינה משלנו.
בני ישראל: יפה שאתם מקבלים עליכם את הדין, ומוסרים לידינו את חלאות האדם האלה, אבל תשכחו מהתכנית ההזויה שלכם להתנתק מעם ישראל.
בני בנימין: אף אחד לא מחליט עלינו!
בני ישראל: יש אלוהים, והוא אומר שֶׁמִּשּׁוּרָה ישחרר רק המוות.
בני בנימין: אנחנו לא שואלים אותו. אנחנו מצטרפים לגבעונים.
בני ישראל: לשמאלנים האלה?
בני בנימין: גם אנחנו שמאליים כולנו, אתם לא רואים?
...
ההמשך דומה לגרסה המקובלת, בהבדל אחד: המלחמה פורצת לבסוף בהתקפה יזומה של בני ישראל על שבט בנימין. מתרחש טבח המוני, ובסופו באים בני ישראל הבוכים אל אלוהיהם, ומבקשים ממנו פתרון שישיב את אחיהם האובד אל חיק ישראל. כולנו עם אחד!

סוף דבר

ספר שופטים חביב על קוראיו, למרות האלימות, השחיתות ושאר חוליי החברה העברית המתגבשת, המוצגים בספר. העלילות המתוארות בספר הן יותר `עסיסיות` – יש בהן גם תיאורים מגוונים של דמויות וגם מהלכים דרמטיים של ההתגוששויות הלאומיות המתרחשות בכל רחבי הארץ. נופה של ארצנו האהובה מתגלה לעינינו בקוראנו על הר התבור, נחל קישון, מעין חרוד, גבעת המורה, נהר הירדן, מורדות הגלעד, שדות פלשת וארץ בנימין. את הסיפורים מובילים גיבורים בשר ודם, אנשים פשוטים בייחוסם, שנבחרו על ידי ה` לעשיית מעשה גדול ברגע גורלי.

בכמה פסוקים בספר מתגלה המעטפת הרעיונית, המלווה את המאורעות. לכותב הדברים יש כמה מסרים ברורים להעביר לקוראיו, ואלו הם:

א. האויבים, המערערים את בטחונו של העם שהתנחל בארץ המובטחת, הם כלי ביד ה`, עונש על שהעם הנבחר התפתה שוב ושוב לעזוב את עבודת ה` ולעסוק, בהשפעת העממים שנותרו בארץ, בעבודה זרה, שהיא תועבה גדולה.

ב. ההתארגנות במסגרות השבטיות פוגעת באחדותו של העם, חושפת כל שבט לסכנות קרובות, מקשה על האפשרות להתמודד ביחד עם האתגרים הבטחוניים, וגורמת להתפוררות מוסרית ודתית. הקריאה למעבר לשיטת שלטון מלוכנית – שבה ועולה.

ג. ה` ציווה על בני ישראל לנקות את הארץ מכל יושביה הקודמים, ואף הבטיח להמשיך ולסייע בעניין זה. כל עוד יגורו בארץ עמים בעלי תרבות דתית שונה – לא ישב ישראל לבטח בארצו.

ובכל זאת, לסיפורי הקרבות והאנשים המעורבים בהן יש אמינות גם ללא המעטפת הזאת. הניצחונות בקרבות עם האויבים בדרך כלל אינם מוצגים כנס מן השמים.

ואשר לקריאה לאיחוד העם תחת מלך, זו אינה מקבלת ביסוס מספיק. קורות העם מרגע שבחר לעצמו מלך יוכיחו כי המלוכה רחוקה היתה מלספק את הפתרון הרצוי.

הייתכן כי עריכה מאוחרת יותר הוסיפה את אותה המעטפת הרעיונית?

בראייה היסטורית נוסיף עוד מבט מלמעלה על תקופת השופטים. בתקופה זו החלו להתבסס באזור ישויות בעלות אופי וארגון לאומי – מואב, עמון ופלשת. ישויות אלה היו קטנות יחסית, והאתגר, שהציבו לעצמאות העם העברי בארצו, היה סביר. בתקופה שתבוא בהמשך, תקופת המלכים, יופיעו במזרח התיכון ממלכות גדולות יותר, שסכנתן לעמנו תהיה גדולה הרבה יותר, ואלה יביאו לבסוף את הקץ על ממלכות יהודה וישראל.

ועדת ההיגוי של מיזם ספר שופטים בחנה כמה מהלכים אלטרנטיביים לסיפורים המופיעים בספר, וביניהם תסריט חליפי לסיפור פילגש בגבעה. למזלנו שרדו כמה דפים בודדים מהתסריט שנפסל, והרי הם לפניכם:

בני בנימין: דעו לכם, שאם נמסור לידיכם את הפושעים, אין בכוונתנו להישאר חלק מהעם הזה. קחו אותם, ואנחנו נשוב הביתה ונתחיל בהתארגנות להקמת מדינה משלנו.
בני ישראל: יפה שאתם מקבלים עליכם את הדין, ומוסרים לידינו את חלאות האדם האלה, אבל תשכחו מהתכנית ההזויה שלכם להתנתק מעם ישראל.
בני בנימין: אף אחד לא מחליט עלינו!
בני ישראל: יש אלוהים, והוא אומר שֶׁמִּשּׁוּרָה ישחרר רק המוות.
בני בנימין: אנחנו לא שואלים אותו. אנחנו מצטרפים לגבעונים.
בני ישראל: לשמאלנים האלה?
בני בנימין: גם אנחנו שמאליים כולנו, אתם לא רואים?
...
ההמשך דומה לגרסה המקובלת, בהבדל אחד: המלחמה פורצת לבסוף בהתקפה יזומה של בני ישראל על שבט בנימין. מתרחש טבח המוני, ובסופו באים בני ישראל הבוכים אל אלוהיהם, ומבקשים ממנו פתרון שישיב את אחיהם האובד אל חיק ישראל. כולנו עם אחד!

סוף דבר

ספר שופטים חביב על קוראיו, למרות האלימות, השחיתות ושאר חוליי החברה העברית המתגבשת, המוצגים בספר. העלילות המתוארות בספר הן יותר `עסיסיות` – יש בהן גם תיאורים מגוונים של דמויות וגם מהלכים דרמטיים של ההתגוששויות הלאומיות המתרחשות בכל רחבי הארץ. נופה של ארצנו האהובה מתגלה לעינינו בקוראנו על הר התבור, נחל קישון, מעין חרוד, גבעת המורה, נהר הירדן, מורדות הגלעד, שדות פלשת וארץ בנימין. את הסיפורים מובילים גיבורים בשר ודם, אנשים פשוטים בייחוסם, שנבחרו על ידי ה` לעשיית מעשה גדול ברגע גורלי.

בכמה פסוקים בספר מתגלה המעטפת הרעיונית, המלווה את המאורעות. לכותב הדברים יש כמה מסרים ברורים להעביר לקוראיו, ואלו הם:

א. האויבים, המערערים את בטחונו של העם שהתנחל בארץ המובטחת, הם כלי ביד ה`, עונש על שהעם הנבחר התפתה שוב ושוב לעזוב את עבודת ה` ולעסוק, בהשפעת העממים שנותרו בארץ, בעבודה זרה, שהיא תועבה גדולה.

ב. ההתארגנות במסגרות השבטיות פוגעת באחדותו של העם, חושפת כל שבט לסכנות קרובות, מקשה על האפשרות להתמודד ביחד עם האתגרים הבטחוניים, וגורמת להתפוררות מוסרית ודתית. הקריאה למעבר לשיטת שלטון מלוכנית – שבה ועולה.

ג. ה` ציווה על בני ישראל לנקות את הארץ מכל יושביה הקודמים, ואף הבטיח להמשיך ולסייע בעניין זה. כל עוד יגורו בארץ עמים בעלי תרבות דתית שונה – לא ישב ישראל לבטח בארצו.

ובכל זאת, לסיפורי הקרבות והאנשים המעורבים בהן יש אמינות גם ללא המעטפת הזאת. הניצחונות בקרבות עם האויבים בדרך כלל אינם מוצגים כנס מן השמים.

ואשר לקריאה לאיחוד העם תחת מלך, זו אינה מקבלת ביסוס מספיק. קורות העם מרגע שבחר לעצמו מלך יוכיחו כי המלוכה רחוקה היתה מלספק את הפתרון הרצוי.

הייתכן כי עריכה מאוחרת יותר הוסיפה את אותה המעטפת הרעיונית?

בראייה היסטורית נוסיף עוד מבט מלמעלה על תקופת השופטים. בתקופה זו החלו להתבסס באזור ישויות בעלות אופי וארגון לאומי – מואב, עמון ופלשת. ישויות אלה היו קטנות יחסית, והאתגר, שהציבו לעצמאות העם העברי בארצו, היה סביר. בתקופה שתבוא בהמשך, תקופת המלכים, יופיעו במזרח התיכון ממלכות גדולות יותר, שסכנתן לעמנו תהיה גדולה הרבה יותר, ואלה יביאו לבסוף את הקץ על ממלכות יהודה וישראל.