חז"ל מפרגנים לאלקנה  -שמו"א א'|  מני גל

מאת: מני גל, התמונה ויקיפדיה נחלת הכלל, גרהארד ואן דן אקהוט (van den Eeckhout), חנה מציגה את שמואל בנה בפני עלי הכהן, סביב 1665 ת.פרסום: 05/06/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

דמותה של חנה מאפילה על שתי הדמויות הגבריות שבפרק – אִישָׁהּ אלקנה והכוהן עלי. לחז"ל קצת קשה להשלים עם הדומיננטיות של הדמות הנשית, המשלבת אמונה גדולה באל, צער ועלבון על עקרותה ותשוקה גדולה לאימהות. חז"ל מנסים לתאר את אלקנה כאיש צדיק גדול, והם בודים עבורו מדמיונם סיפור מיוחד.

האם ניתן ללמוד ישירות מהתנ"ך על אלקנה משהו משמעותי? לא הרבה.

וְעָלָה הָאִישׁ הַהוּא מֵעִירוֹ מִיָּמִים יָמִימָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת וְלִזְבֹּחַ לַיהוָה צְבָאוֹת בְּשִׁלֹה

אלקנה עולה למרכז הפולחני בשילה מדי שנה. אכן, מקפיד על קיום המנהג.

וּלְחַנָּה יִתֵּן מָנָה אַחַת אַפָּיִם כִּי אֶת חַנָּה אָהֵב וַיהוָה סָגַר רַחְמָהּ... וַיֹּאמֶר לָהּ אֶלְקָנָה אִישָׁהּ חַנָּה לָמֶה תִבְכִּי וְלָמֶה לֹא תֹאכְלִי וְלָמֶה יֵרַע לְבָבֵךְ הֲלוֹא אָנֹכִי טוֹב לָךְ מֵעֲשָׂרָה בָּנִים

מה שבטוח הוא, שאלקנה אוהב את אשתו חנה אהבה מיוחדת, למרות שאין לו ממנה בנים, בעוד שאשתו השניה, פנינה, ילדה לו בנים. המתח בין רחל ויעקב על רקע העקרות המתמשכת אינו מופיע בסיפור אלקנה וחנה. ראוי לציון!

וַיֹּאמֶר לָהּ אֶלְקָנָה אִישָׁהּ עֲשִׂי הַטּוֹב בְּעֵינַיִךְ שְׁבִי עַד גָּמְלֵךְ אֹתוֹ אַךְ יָקֵם יְהוָה אֶת דְּבָרוֹ

עם לידת שמואל, מתיר אלקנה לאם הילד להמשיך לטפל בו עד שייגמל מחלב, כפי שהיא מבקשת. אין לו כל כוונה להפר את הנדר שנדרה חנה. גם זה ראוי לציון.

נפנה כעת לחז"ל, ונגלה, שעבורם חשוב מאד שאלקנה יקבל עוד כמה צל"שים, כדי שיהיה ברור מיהו הצדיק האמיתי בסיפור.

"אפרתי - אבגינוס - אדם מורם מעם. אדם שזכה גם הוא לנבואה, כפי שנא` בפרק ב, כז: "ויבא איש האלקים." - זה אלקנה. אלקנה היה עולה לשילה ארבע פעמים בשנה (שלוש - ברגלים ועוד פעם שקיבל עליו בנדבה) יחד עם כל בני ביתו. בדרך היו לנים ברחובה של עיר. והיו שואלין להם: להיכן תלכו? ואומרים להם: לבית האלוקים שבשילה - שמשם תצא תורה ומעשים טובים. ואתם, למה לא תבואו עמנו ונלך ביחד? מיד עיניהם משגרים דמעות ואומרים להם: נעלה עמכם. וכן אמר להם עוד הפעם, עד שעלו עמו לשנה הבאה חמישה בתים ולשנה האחרת עשרה בתים. ובדרך שהיה עולה שנה זו - אינו עולה לשנה האחרת, עד שהיו כל ישראל עולין עמו והיה אלקנה מכריע את כל ישראל לכף זכות וחינך אותם למצוות וזכו רבים על ידו" (תדב"א פ"ח).

אפרתי – לא משבט אפרים, כי אם אדם מורם מעם. כך אומרים חז"ל. אלקנה לא היה אדם פשוט, אלא מנהיג, ותיכף נלמד איזו השפעה מבורכת היתה לו על בני דורו. לא פעם בשנה היה עולה אלקנה (מימים ימימה...) למשכן בשילה, כי אם בכל שלושה הרגלים, ועוד אחד במבצע! בכל פעם היה אלקנה בוחר בדרך אחרת ללכת בה, וכך היה פוגש עוד אנשים, שהיה משפיע עליהם להצטרף למצווה. כל כך כריזמטי היה אלקנה, שבדברו עם האנשים, מיד היו מתחילים לדמוע מהתרגשות. אם כן, אלקנה היה צדיק הדור. יש מאין לשאוב את המידע הזה בפרק שלנו? אין.

חז"ל אינם רוצים לקפח את חנה ולהמעיט בשבחיה, וכך הם מצרפים אותה לחגיגה:

נתעלה בעירו, נתעלה בכל ישראל, וכל עליו לא היה אלא משל עצמו (מדרש שמואל פ"א). בבית זה, שבו שורה רוה"ק, בית של התעלות וזיכוי כלל ישראל במצוות עיקרו של בית - חנה ... והיא משתתפת עם אישה במשימה של זיכוי הרבים בעליה לרגל, ולמרות שמצווה זו חובה על הזכרים, היא עולה עמו, יחד עם כל ביתו ואף משתתפת בהשפעה על הנשים לאותו דבר גדול. מובא במדרש שם שכשהיו לנים ברחובה של עיר, היו מתקבצין האנשים לבד והנשים לבד שכן האיש מדבר עם האיש והאישה עם האישה - הרי שגם היא עסקה בהשפעה כבעלה, והיו זוכים להעלות עמם בתים שלמים לשילה.

על פי חז"ל עסקו שני בני הזוג במצווה של משיכת בני ישראל אחריהם לעליה לרגל לשילה, אלקנה עם הגברים וחנה עם הנשים, בהפרדה אורתודוקסית למהדרין (הנשים באחורי האוטובוס לשילה?). אם כן, נושא העקרות והתשוקה לאימהות נדחק מעט הצידה מפני מצוות חינוך הרבים. ועוד, אומרים חז"ל, יותר משהשתוקקה חנה לבן, השתוקקה לזכות את בעלה בבנים:

"אומַר לו שיכניס צרתי לביתי ומתוך זה יראה הקב"ה שהכנסתי צרתי לביתי ויפקוד אותי" (פסיקתא רבה).

כמו שחז"ל מבינים את מדרג הצדיקות ועשיית המצוות – חנה מקווה לקבל בונוס על המצווה הגדולה של הכנסת אישה נוספת הביתה, אישה שתביא לאלקנה בנים. בזכות המצווה הזאת אולי ייעתר לה אלוהים ויפתח גם את רחמה שלה.

לא הובאו כאן כל מדרשי חז"ל על חנה. חז"ל מרבים לדבר בשבחה. כאן ניסיתי להתמקד רק בתיקון שניסו חז"ל לבצע במשוואה הזאת של קרדיטים לצדיקות השנים – חנה ואלקנה. לא השתכנעתי שיש מהיכן לשאוב את הרעיונות האלה.

Č