על הדילמה של הורשת מנהיגות במקרא שמואל א' ג' - מני גל

מאת: מני גל התמונה PIXABAY ת.פרסום: 09/06/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

מעמד הכוהנים הוא עסק משפחתי, והכוהנים מורישים את תפקידיהם ואת מעמדם לבניהם, הבאים אחריהם. משה, גדול המנהיגים מאז יציאת מצרים, לא הוריש את מנהיגותו לבניו. כך גם יהושע, ורוב השופטים הנזכרים בספר שופטים. לגדעון הוצע מעמד כזה, המזכיר את מוסד המלוכה – לשלוט בעם ולהוריש את מלכותו לצאצאיו, אך גדעון סרב להצעה, באמרו לעם: ה` ימשול בכם! אמנם התנ"ך אינו מציין זאת במפורש, אך נראה שהדוגמאות שהוא מביא נועדו לבסס את ההנחה, שהורשת מנהיגות מאב לבן היא בעייתית. סיפור אבימלך, בנו של גדעון, הוא אחת הדוגמאות האלה. סיפור עלי ובניו היא דוגמה נוספת. עלי זקן וחלש. הוא עצמו אינו זוכה למתת הנבואה. אלוהים אינו מתגלה אליו. בניו, לא רק שמתת הנבואה לא ניתן להם, גם בתפקידם ככוהנים הם מועלים, והריהם משמשים דוגמה שלילית לעם הבא להיראות לפני ה` במשכן בשילה. איש האלוהים, המבשר לעלי את קץ שושלתו, הוא רק הקדמה להתגלות של ה` אל שמואל הצעיר, שבה חוזר האל על בשורתו הקשה לבית עלי. לאחר שמספר שמואל לעלי את תוכן החיזיון האלוהי הלילי, מקבל עלי את הדברים בהשלמה, ואינו פוגע בשמואל. נראה, ששמואל קנה את מעמדו במשכן גם בזכות הקדשתו כמשרת המשכן מלידה, וגם בזכות הנבואה, בה זכה למרות גילו הצעיר. אפשר להניח כי גם שירותו במשכן זיכה אותו באמונו של עלי.

אותו רעיון, המטיל ספק בתועלת שיטת ההורשה של המנהיגות, יבוא לידי ביטוי מכאיב גם בהמשך חייו של שמואל. את מנהיגותו הרוחנית הוא לא יוריש לבניו. הוא יצטווה על ידי ה` להמליך מלך על ישראל, למרות כל ההסתייגויות המקראיות לגבי שיטת המלוכה, ויזכה לראות עוד בחייו כיצד אותו מלך ראשון של ישראל מאבד את תמיכת האל, והוא, שמואל, יִשָּׁלַח למשוח טוען חדש לכתר.

כיצד קרה, שבהמשך ההיסטוריה על פי המקרא נתבסס לו בית מלוכה, הלא הוא בית דוד, הזוכה (שוב, על פי המקרא) בחסד האל, בית מלוכה המוריש מדור לדור את משרת המלך (יסלח לנו יגאל בן נון, הכופר באמת ההיסטורית של רציפות בית דוד...)? אולי נשוב לעסוק בשאלה מעניינת זאת בהמשך.