אלוהים הוא לא קמע - שמו"א ו' | עופר בורין

מאת: עופר בורין התמונה ויקיפדיה ת.פרסום: 12/06/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין


הפלישתים מחליטים להחזיר את ארון הברית, ארון יהוה, לידי בני ישראל. מייצר הטחורים והמגפות אינו מתאים להם והם אינם יודעים כיצד לטפל בו.
הם מכינים עגלה, שמים עליה את ארון הברית ומצרפים אליו פסלי זהב של 5 טחורים (מעניין איך זה נראה ומה ריח יש לזהב הזה) וחמישה פסלי עכברים (המייצגים מגיפה).
לעגלה רותמים הפלישתים 2 פרות שמעולם לא עבדו ושרק לאחרונה ילדו, כך שהעגלים שלהן זקוקים לחלב.
הפרות – במקום לצעוד לכיוון העגלים ולהניק אותם, שהרי כידוע הפרה רוצה להניק יותר משהעגל רוצה לינוק, צועדות במסלול ישיר לכיוון גבול ישראל, לבית שמש – ממש נס. מעניין מה חושבים על זה העגלים?
הפרות, העגלה, ארון הברית ופסלי העכברים והטחורים, צועדים בשיירה, המלווה ע"י "סרני פלישתים" עד לבית שמש. שם "סרני פלישתים" עוזבים את ה"מתנה" ואנשי בית שמש נלהבים לקבל אותה:
יג וּבֵ֣ית שֶׁ֔מֶשׁ קֹצְרִ֥ים קְצִיר־חִטִּ֖ים בָּעֵ֑מֶק וַיִּשְׂא֣וּ אֶת־עֵינֵיהֶ֗ם וַיִּרְאוּ֙ אֶת־הָ֣אָר֔וֹן וַֽיִּשְׂמְח֖וּ לִרְאֽוֹת ׃

בני ישראל, כל כך שמחים, שהם מיד פוצחים במה שהם חושבים שראוי – זבח.
ואת מי מעלים לעולה – כמובן – הפרות האומללות שעגליהן מחכים לשווא לעטיניהן:
יד וְהָעֲגָלָ֡ה בָּאָה אֶל־שְׂדֵ֨ה יְהוֹשֻׁ֤עַ בֵּֽית־הַשִּׁמְשִׁי֙ וַתַּעֲמֹ֣ד שָׁ֔ם וְשָׁ֖ם אֶ֣בֶן גְּדוֹלָ֑ה וַֽיְבַקְּעוּ֙ אֶת־עֲצֵ֣י הָעֲגָלָ֔ה וְאֶת־הַ֨פָּר֔וֹת הֶעֱל֥וּ עֹלָ֖ה לַיהוָֽה ׃

גם פסלי העכברים והטחורים התקבלו בברכה וההילולה הייתה גדולה.
את יהוה כל זה ממש לא שעשע ולא גרם לו לאושר רב, והתוצאה: הרג של 50,070 מבני ישראל (חמישים אלף ועוד שבעים).
יט וַיַּ֞ךְ בְּאַנְשֵׁ֣י בֵֽית־שֶׁ֗מֶשׁ כִּ֤י רָאוּ֙ בַּאֲר֣וֹן יְהוָ֔ה וַיַּ֤ךְ בָּעָם֙ שִׁבְעִ֣ים אִ֔ישׁ חֲמִשִּׁ֥ים אֶ֖לֶף אִ֑ישׁ וַיִּֽתְאַבְּל֣וּ הָעָ֔ם כִּֽי־הִכָּ֧ה יְהוָ֛ה בָּעָ֖ם מַכָּ֥ה גְדוֹלָֽה ׃

ומדוע יהוה כה כעס?
לדעתי צריך לקרוא את הפסוק כך – "ויך באנשי בית שמש כי ראו בארון, ה`. ויך בעם....
כלומר – אנשי בית שמש, כמו שאר בני ישראל, ראו בארון את האלוהים עצמו. הם לא הבדילו בין הארון, שאינו אלא חפץ או קמע, לבין האלוהים עצמו, שהוא דורש אמונה ורדיפת צדק ולא קורבנות זבח בשדה.

ארון הברית ממשיך להשתולל והמסר הולך ונהייה ברור יותר ויותר – עזבו אותי במנוחה. אין לי עניין בשמחתכם ובחגיגות ה"אסאדו" שלכם סביב ארון הברית. תלכו למצוא את האמונה האמתית, את המוסר והצדק, ואז יהיה לכם טוב.

אנשי בית שמש נבהלים, ומעבירים את "תפוח האדמה הלוהט" הלאה, לאנשי בית יערים.
כאוַֽיִּשְׁלְחוּ֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל־יוֹשְׁבֵ֥י קִרְיַת־יְעָרִ֖ים לֵאמֹ֑ר הֵשִׁ֤בוּ פְלִשְׁתִּים֙ אֶת־אֲר֣וֹן יְהוָ֔ה רְד֕וּ הַעֲל֥וּ אֹת֖וֹ אֲלֵיכֶֽם ׃

המשך יבוא...