אמור מעתה: בבית שמש לָקוּ...  שמואל א' ו' | מני גל

מאת: מני גל, דגם של ארון הברית באוגוסטה ויקטוריה, ויקיפדיה,מאת תמר הירדני - צילמתי, ייחוס, https://he.wikipedia.org/w/index.php?curid=1117859 ת.פרסום: 12/06/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

וַיַּךְ בְּאַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ, כִּי רָאוּ בַּאֲרוֹן יְהוָה, וַיַּךְ בָּעָם שִׁבְעִים אִישׁ, חֲמִשִּׁים אֶלֶף אִישׁ. וַיִּתְאַבְּלוּ הָעָם, כִּי הִכָּה יְהוָה בָּעָם מַכָּה גְדוֹלָה.

כמה פשוט היה לומר: פסוק זה סתום הוא, ואין לדעת כמה נפשות המית ה` בבית שמש, משום שהפסוק הועתק העתקה רשלנית...

אבל חכמינו מרגישים חובה מענגת לדוש בחישובי המספרים, למרות שהפסוק שלפנינו בהחלט אינו מזמן לנו אפשרות להמציא איזה קונץ מעניין ומרחיב את הדעת.

יש האומרים כי מדובר בחמישים אלף ושבעים אנשים בדיוק; אך מי היה עסוק באותו יום טראומטי בספירת גופות? אחרים אומרים כי היו אלה שבעים אנשים מכובדים ונשואי פנים, אולי מועצת חכמי העיר בית שמש, שכל אחד מהם היה שווה חמישים אלף אנשים רגילים; אך מעולם לא סיפרו לי שבית שמש מצמיחה אנשים, שגדולתם כה נהדרת! יש חכמים, המסבירים, כי היו אלה, למעשה, חמישים אלף איש, וכל אחד מהם שווה שבעים אנשים, כמספר חברי הסנהדרין, שכידוע לנו – עדיין לא היתה בתיכנון אפילו... חכם אחר מנסה לשכנע אותנו שהוא עוסק בעובדות מציאותיות, והוא מזכיר לנו שבבית שמש באותם הימים לא היה מספר גדול כזה של תושבים – 50,000, וכי רק 70 אנשי בית שמש היו בחללים, ואילו שאר ה-50,000 היו תושבי הכפרים והעיירות שמסביב, שבאו בהמוניהם לצפות בארון הברית השב הביתה.

כל הפולמוס הזה מזכיר לי את פלפולי החכמים, שהעלו בנו פיהוק של שעמום בעת קריאת ההגדה של פסח.

רַבִּי עֲקִיבֶא אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁכָּל מַכָּה וּמַכָּה שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם הָיְתָה שֶׁל חָמֵשׁ מַכּוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר: "יְשַׁלַּח בָּם: חֲרוֹן אַפּוֹ, עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים". "חֲרוֹן אַפּוֹ"- אַחַת , "עֶבְרָה" – שְׁתַּיִם , "וָזַעַם" - שָׁלֹשׁ , וְצָרָה" - אַרְבַּע, " מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים" – חָמֵשׁ . אֱמוֹר מֵעַתָּה: בְּמִצְרַיִם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת, וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מַכּוֹת.

אם נשוב לעסוק במהות ולא בפלפולים מתמטיים, לפנינו פרק נוסף, הממשיך לחזק את תדמיתו של ארון הברית ככלי המביא רק מוות. כל עוד שוכן הארון בבדידות במשכן, נסתר מעין אדם, השפעתו הקטלנית נחנקת ונבלמת, אך מרגע שנושאים אותו אל שדה הקרב, מתוך ציפייה שיפיל מוות על האויב, הוא מתחיל להתפרע. תחילה מכפיל הארון את מספר החללים בקרב בני ישראל פי שמונה, ומארבעת אלפים חללים לפני נסוע הארון, הוא מביא לנפילתם של שלושים אלף. אחר נלקח המוות המהלך הזה על ידי הצבא המנצח אל ערי פלשת, ומשום שמה שקורה שם זה מעבר לגבול, ואין אנו יכולים לסמוך על התקשורת של האויב, אין אנו יודעים כמה נפשות ירדו שאולה בעקבות הנופש העזתי של הארון. כלי הקודש הזה מועבר מיד ליד, ומראה לעזה, אשדוד, אשקלון, גת ועקרון את נחת זרועו, עד שאפילו הפלישתים מקבלים שכל, ושולחים אותו אחר כבוד בחזרה אל האויב. ואלוהים צריך היה, לכאורה, לשמוח ולעלוז על שיבת הארון אל בני עמו, אבל משהשתחררו חרצובות האלימות שלו, משלח הארון חרון אפו, עברה וזעם, צרה ומשלחת מלאכי רעים בכל מי שמתקרב אל טווח פגיעתו הרעה. יש למישהו משהו טוב לומר על ארון הברית ועל המפעיל שלו?

ואם באקטואליה עסקינן, הרי שסיפור הארון הקטלני ממשיך לחיות בקרבנו. אחד מהישגי הטכנולוגיה של הדור האחרון הוא יכולת המיזעור ההולכת ומשתכללת. גם ארון הברית עבר מיזעור, נארז מחדש בחומרים מודרניים, והריהו מצוי בכיסו של כל אחד מאיתנו תחת השם `סמארטפון`, המפיץ גם קרינה מזיקה, וגם הרבה דברי הבל ורעות רוח לכל עבר.