וַעֲבַדְתֶּ֥ם אֹת֛וֹ בֶּאֱמֶ֖ת בְּכָל־לְבַבְכֶ֑ם - שמו"א י"ב | עופר בורין

מאת: עופר בוריו, עיבוד תמונה יונה ארזי ת.פרסום: 19/06/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

 נצחונו של שאול בקרב מול נחש העמוני לא עושה על שמואל רושם רב.
הוא קורא לעם ישראל למסיבת ניצחון בגלגל ושם הוא פותח בנאום שהשורה התחתונה שלו היא – רציתם מלך – קבלתם מלך. אבל דעו לכם שמי שבאמת קובע מה יקרה אתכם זה יהוה, ודעו לכם עוד משהו – יהוה אמנם קובע אבל הוא כלל לא אחראי למה שיקרה לכם – אתם אחראים!
תלכו בדרך האמונה, בלבבכם – יהיה לכם טוב.
לא תלכו בדרך האמונה, בלבבכם – יהיה לכם רע.
אלוהים הוא בסך הכול המוציא לפועל של תוצאות המעשים שלכם.
כד אַ֣ךְ׀ יְר֣אוּ אֶת־יְהוָ֗ה וַעֲבַדְתֶּ֥ם אֹת֛וֹ בֶּאֱמֶ֖ת בְּכָל־לְבַבְכֶ֑ם כִּ֣י רְא֔וּ אֵ֥ת אֲשֶׁר־הִגְדִּ֖ל עִמָּכֶֽם ׃ כה וְאִם־הָרֵ֖עַ תָּרֵ֑עוּ גַּם־אַתֶּ֥ם גַּֽם־מַלְכְּכֶ֖ם תִּסָּפֽוּ ׃

שמואל מכניס את המלך לתמונה בלית ברירה – כי העם דורש.
למלך, בעיני שמואל, אין כלל משמעות. ניצח בקרב – אלוהים גרם לכך כי הוא החליט שהעם מתנהג יחסית בסדר:
יד אִם־תִּֽירְא֣וּ אֶת־יְהוָ֗ה וַעֲבַדְתֶּ֤ם אֹתוֹ֙ וּשְׁמַעְתֶּ֣ם בְּקֹל֔וֹ וְלֹ֥א תַמְר֖וּ אֶת־פִּ֣י יְהוָ֑ה וִהְיִתֶ֣ם גַּם־אַתֶּ֗ם וְגַם־הַמֶּ֨לֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר מָלַ֣ךְ עֲלֵיכֶ֔ם אַחַ֖ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם ׃

אם העם יעבוד את אלוהים אז גם העם וגם המלך ישרדו.
הפסיד בקרב – אלוהים גרם גם לכך, כי הוא החליט שהעם לא מתנהג בסדר:
טו וְאִם־לֹ֤א תִשְׁמְעוּ֙ בְּק֣וֹל יְהוָ֔ה וּמְרִיתֶ֖ם אֶת־פִּ֣י יְהוָ֑ה וְהָיְתָ֧ה יַד־יְהוָ֛ה בָּכֶ֖ם וּבַאֲבֹתֵיכֶֽם ׃

פשוט להפליא.

שמואל גם מפעיל אות מיהוה, כדי להפחיד את העם, דווקא לאחר הניצחון הגדול.
הזמן הוא זמן קציר חיטים, זמן שבו כל תבואת השנה מוכנה לאיסוף והדבר הכי גרוע שיכול לקרות זה גשם. אז שמואל פונה לאלוהים, וזה ממטיר גשם:
טז גַּם־עַתָּה֙ הִתְיַצְּב֣וּ וּרְא֔וּ אֶת־הַדָּבָ֥ר הַגָּד֖וֹל הַזֶּ֑ה אֲשֶׁ֣ר יְהוָ֔ה עֹשֶׂ֖ה לְעֵינֵיכֶֽם ׃ יז הֲל֤וֹא קְצִיר־חִטִּים֙ הַיּ֔וֹם אֶקְרָא֙ אֶל־יְהוָ֔ה וְיִתֵּ֥ן קֹל֖וֹת וּמָטָ֑ר וּדְע֣וּ וּרְא֗וּ כִּֽי־רָעַתְכֶ֤ם רַבָּה֙ אֲשֶׁ֤ר עֲשִׂיתֶם֙ בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֔ה לִשְׁא֥וֹל לָכֶ֖ם מֶֽלֶךְ ׃ ס יח וַיִּקְרָ֤א שְׁמוּאֵל֙ אֶל־יְהוָ֔ה וַיִּתֵּ֧ן יְהוָ֛ה קֹלֹ֥ת וּמָטָ֖ר בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַיִּירָ֨א כָל־הָעָ֥ם מְאֹ֛ד אֶת־יְהוָ֖ה וְאֶת־שְׁמוּאֵֽל ׃

זה אף פעם לא מזיק להוסיף פחד וייראה בצד אמונה טהורה בלב.
והתוצאה מרתקת – העם פונה לשמואל ומבקש שהאלוהים שלו, של שמואל, לא של העם, יעצור את הגשם:
יט וַיֹּאמְר֨וּ כָל־הָעָ֜ם אֶל־שְׁמוּאֵ֗ל הִתְפַּלֵּ֧ל בְּעַד־עֲבָדֶ֛יךָ אֶל־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ וְאַל־נָמ֑וּת כִּֽי־יָסַ֤פְנוּ עַל־כָּל־חַטֹּאתֵ֨ינוּ֙ רָעָ֔ה לִשְׁאֹ֥ל לָ֖נוּ מֶֽלֶךְ ׃

הם כל כך מפוחדים שמבקשים מאלוהים של שמואל לחדול מהגשם ואף מוכנים להודות שחטאו בבקשה למלך – איזו חבורת כבשים תמימות וטיפשות. דבר אחד הם מבינים – אלוהים הוא לא שלהם. האמונה באלוהים לא חודרת לכלל העם. מסתבר שאלוהים לא מתרשם מחוסר האמונה בו וממשיך לדבוק בעם הזה עד היום.

שמואל מבסוט מהניצחון הגדול שלו על העם והמלך, וברוחב לב מרגיע אותם, מאשר להם לקחת מלך, אבל מרוקן אותו מתוכן כי הכול ביד יהוה שהוא ההוצאה לפועל של התנהגות העם.
מצד אחד, שמואל מסביר ששלטון הוא ריק מתוכן ומה שקובע זה העם, ומצד שני מכוון את העם לעבודת יהוה.

עכשיו השאלה היא מהי עבודת יהוה. מה יהוה באמת רוצה. יש בעיני 2 תשובות:
א. הוא רוצה שיתפללו אליו, ויזבחו אליו, וימלאו תרי"ג מצוות בדקדקנות אין קץ.
ב. הוא רוצה בעיקר שאנשים יתנהגו כ"בני אדם" ביחסים שבין אדם לחברו ובין עם לעם. 
אז כנראה שתלוי את מי שואלים.

אם תשאלו אותי – התשובה היא ב`.

אם תשאלו איך נראית לי דרכם של המאמינים – היא נראית לי עסוקה מדי בקיום המצוות ופחות מדי בקיום מהות האמונה שבלב (וַעֲבַדְתֶּ֥ם אֹת֛וֹ בֶּאֱמֶ֖ת בְּכָל־לְבַבְכֶ֑ם.) יותר מדי פחד ופחות מדי טוב לב.