הרגע שאחרי החגיגה  - שמואל א' י"ב  | מני גל  

מאת: מני גל ת.פרסום: 19/06/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

וְעַתָּה הִתְיַצְּבוּ וְאִשָּׁפְטָה אִתְּכֶם לִפְנֵי יְהוָה, אֵת כָּל צִדְקוֹת יְהוָה, אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם וְאֶת אֲבוֹתֵיכֶם.

נוסח דברים אלה, שאומר שמואל לעם, הוא בעייתי. יכול שמואל להציג את ההיסטוריה הלאומית של עם ישראל ואת מסכת יחסיו המתמשכת עם אלוהיו כשיעור היסטורי, שיש להפיק ממנו לקח – אפשר להבין ולקבל; אך שמואל אומר בפירוש: `הִתְיַצְּבוּ וְאִשָּׁפְטָה אִתְּכֶם`, והוא מעמיד משפט דמיוני, שבו נשפטים בני דורו על כל חטאי העבר.

וַיִּשְׁלַח יְהוָה אֶת יְרֻבַּעַל וְאֶת בְּדָן וְאֶת יִפְתָּח וְאֶת שְׁמוּאֵל, וַיַּצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב, וַתֵּשְׁבוּ בֶּטַח, וַתִּרְאוּ כִּי נָחָשׁ מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן בָּא עֲלֵיכֶם, וַתֹּאמְרוּ לִי: לֹא, כִּי מֶלֶךְ יִמְלֹךְ עָלֵינוּ, וַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם מַלְכְּכֶם.­­

הטיעון של שמואל הוא, כי השיטה בה נקט אלוהים עד כה, העמדת שופט לשעה של צורך, עבדה יפה מאד, ומדוע מול נחש העמוני מבקשים העם להעמיד עליהם מלך ולא שופט? שיטת הפעולה של שאול, השונה בהתארגנותה מדרכיהם של השופטים, מעידה כי צורך השעה הוא גיוס בזק של צבא גדול מאד, וזה דורש סמכות על-שבטית. שמואל למעשה אינו מתווכח כלל עם השאלה הפרקטית של סמכויות המלך מול סמכויות השופט. הטיעון שלו מסתיים במילים `וַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם מַלְכְּכֶם`. אם כן, במה שונה מנהיגותו של מלך מזו של שופט בעניין זה? שמואל מתווכח עם האמונה, שהמלך הסמכותי והמוכשר, הוא המכריע את גורל הקרב עם אויבי העם, והוא מבקש להזכיר לשומעיו כי אלוהים הוא המנצח את המערכות.

האם מודע שמואל לעובדה שהוא ואלוהים כבר נכנעו לדרישת העם, וכי את הנעשה אין להשיב? בהחלט כן, ולכן הוא מנסח את חוקת היסוד של המלוכה במילים הבאות: `וְעַתָּה הִנֵּה הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם, אֲשֶׁר שְׁאֶלְתֶּם, וְהִנֵּה נָתַן יְהוָה עֲלֵיכֶם מֶלֶךְ - אִם תִּירְאוּ אֶת יְהוָה, וַעֲבַדְתֶּם אֹתוֹ, וּשְׁמַעְתֶּם בְּקֹלוֹ, וְלֹא תַמְרוּ אֶת פִּי יְהוָה, וִהְיִתֶם גַּם אַתֶּם וְגַם הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר מָלַךְ עֲלֵיכֶם אַחַר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ בְּקוֹל יְהוָה, וּמְרִיתֶם אֶת פִּי יְהוָה, וְהָיְתָה יַד יְהוָה בָּכֶם וּבַאֲבֹתֵיכֶם`.

על פי חוקת יסוד זו –מקור סמכותו של המלך הוא אלוהים. התנאי להצלחת המלך כמנהיג לאומי היא הליכתו של המלך בחוקי ה`; ובקיצור – חוקי אלוהים מעל חוקי הממלכה. ומיהו האדם המדבר בשם אלוהים מול כל הממלכה? שמואל, כמובן. ומי יבוא במקומו – הלא זקן הוא ושב? גם לשמואל ברור כי בניו אינם אלטרנטיבה ראויה, כך שגם המנהיגות הרוחנית לא תעבור בירושה. ואם לפני שיצמח מנהיג רוחני גדול, יופיע אויב חדש לעם ישראל, מה אז?

רגע לפני היציאה לפנסיה עוד מנסה שמואל לקבע הירארכיה מוזרה, שעד מהרה תתברר כבעייתית: ממעל אלוהים, מתחתיו הנביא, ומתחתיו המלך. ההתנגשות בלתי נמנעת, והיא תגיע עד מהרה.

זמנים יוכיחו, כי המלוכה בעם ישראל לא נגמלה מהמחלות שדבקו בה מההתחלה, כי מלכים לא הוחלפו על ידי אלוהים ונציגיו עלי אדמות (פרט לחילוף שאול-דוד), למרות שמלכים רבים עשו מאמץ להוכיח לעם, כי הם מולכים בחסד עליון. מעמד הנביא, כזה שהיה לשמואל, לא נשמר בדורות הבאים. מרגע שהופיעו המלכים בתמונה, הנביאים הפכו לאופוזיציונרים ולקוטרים מקצועיים. הסיפור על אחיה השילוני, שליווה את קריעת ממלכת רחבעם, הוא, ככל הנראה, סיפור מומצא. מדינה, שמנהיגותה מתחלקת בין ראש ממשלה לרב ראשי – מזמינה לעצמה צרות צרורות.