שמואל נגד שאול - שמואל א' י"ג | עופר בורין

מאת: עופר בורין התמונה PIXABUY ת.פרסום: 20/06/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

כל מנהיג שזוכה בבחירות וצריך להחליט האם להקים קואליציה עם מפלגה חרדית ו/או דתית (מפלגה שהקוד המוביל שלה הוא קוד אמונה באלוהים או קוד מונחה רבנים והלכה) כדאי לו לדעתי לקרוא את הפרק הזה.

ראינו בפרק הקודם את עלבונו של שמואל, כאשר שאול יוצא משליטה ותופס מנהיגות.
הנקמה של שמואל מוגשת מיד, חמה ומהבילה (הוא כנראה לא שמע על האמרה הבדואית שאת הנקמה מגישים קרה).
=====
שאול מקים צבא. 
צבא סדיר קטן של 3,000 לוחמים. הצבא הזה מורכב מכל שבטי ישראל. בכך למעשה מקיים שאול את חזונו מהפרק הקודם – צבא אחד לכל השבטים.
אלף מלוחמי הצבא הוא נותן לפיקוד של יונתן בנו ואלפיים נשארים תחת פיקודו הישיר של שאול.
יונתן, מתגרה בפלישתים החזקים ומכה את אחד מהנציבים שלהם.
התוצאה – הפלישתים נאספים לקראת מלחמה בישראל. לא מקובל עליהם שבני ישראל מרימים ראש. יחסי הכוחות הם ברורים לטובת הפלישתים משום שיש להם הרבה יותר חיילים והם מצוידים בכלי ברזל – מה שאין כלל לבני ישראל.
ברור שההתגרות של יונתן הייתה טעות (לפחות מבחינת העיתוי) אבל שאול לא קולט את הטעות, או שהוא בטוח ביכולות שלו ושל עם ישראל להתמודד - הרי שמואל הכתיר אותו למלך, איש האלוהים לצדו. טעות קשה. איש האלוהים תמיד לצד עצמו!
בהסכם עם שמואל נאמר שאם יוצאים לקרב, צריך קודם לחכות שבעה ימים עד ששמואל יגיע, ואז להקריב קורבנות לאלוהים. זה המתכון לניצחון. זה נאמר בהכתרה הראשונה של שאול, לפני 3 פרקים.
שאול זוכר את ההסכם, מקבץ את כל הלוחמים לגלגל ומחכה לבואו של שמואל.
הוא מחכה שבעה ימים ושמואל לא בא. הלוחמים המפוחדים מתחילים להישבר וחלקם בורחים. שאול נשאר רק עם 600 לוחמים.
שאול, מחליט לשים את מבטחו באלוהים, בלי הנביא המתווך, ומעלה עולה לאלוהים.
ואז, באורח פלא מגיח שמואל ונוזף ומקלל את שאול:
יא וַיֹּ֥אמֶר שְׁמוּאֵ֖ל מֶ֣ה עָשִׂ֑יתָ וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֡וּל כִּֽי־רָאִיתִי֩ כִֽי־נָפַ֨ץ הָעָ֜ם מֵעָלַ֗י וְאַתָּה֙ לֹא־בָ֨אתָ֙ לְמוֹעֵ֣ד הַיָּמִ֔ים וּפְלִשְׁתִּ֖ים נֶאֱסָפִ֥ים מִכְמָֽשׂ ׃ יב וָאֹמַ֗ר עַתָּה יֵרְד֨וּ פְלִשְׁתִּ֤ים אֵלַי֙ הַגִּלְגָּ֔ל וּפְנֵ֥י יְהוָ֖ה לֹ֣א חִלִּ֑יתִי וָֽאֶתְאַפַּ֔ק וָאַעֲלֶ֖ה הָעֹלָֽה ׃ ס יג וַיֹּ֧אמֶר שְׁמוּאֵ֛ל אֶל־שָׁא֖וּל נִסְכָּ֑לְתָּ לֹ֣א שָׁמַ֗רְתָּ אֶת־מִצְוַ֞ת יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֔ךְ כִּ֣י עַתָּ֗ה הֵכִ֨ין יְהוָ֧ה אֶת־מַֽמְלַכְתְּךָ֛ אֶל־יִשְׂרָאֵ֖ל עַד־עוֹלָֽם ׃ יד וְעַתָּ֖ה מַמְלַכְתְּךָ֣ לֹא־תָק֑וּם בִּקֵּשׁ֩ יְהוָ֨ה ל֜וֹ אִ֣ישׁ כִּלְבָב֗וֹ וַיְצַוֵּ֨הוּ יְהוָ֤ה לְנָגִיד֙ עַל־עַמּ֔וֹ כִּי לֹ֣א שָׁמַ֔רְתָּ אֵ֥ת אֲשֶֽׁר־צִוְּךָ֖ יְהוָֽה ׃

בעברית פשוטה – לא חיכית לי ולכן אתה ושושלתך גמורים. אני כבר עסוק בלמצוא לך מחליף שיהיה "איש כלבבו" של יהוה. אתה שאול – גמור!
אני חושב, ששמואל כל כך נעלב מכך ששאול תפס מנהיגות, שהוא החליט לנקום.
הוא ישב מרחוק וצפה על מחנה שאול בגלגל. שבוע ימים הוא חיכה עד ששאול עשה את הטעות והעלה זבח ליהוה בלי שמואל , ואז שמואל בא וחיסל את שאול.
נקמה של איש אלוהים במלך שזה עתה הומלך. נקמה שהיא בעיני אות קלון על אנשי האלוהים.

שאול ויונתן טעו לדעתי בכך שיצאו לקרב עם פלישתים כשהם לא מוכנים.
שאול האמין שיהוה יעזור שהרי הוא בחר בו למלוכה. הוא בכלל לא רצה את המלוכה, אבל שמואל ויהוה כפו אותה עליו "הר כגיגית" ולכן הייתה לו בהחלט סיבה לחשוב שיעזרו.
אבל בשביל שמואל, זה לא הספיק.
שמואל רצה לשלוט בשאול ולא להישאר בד` אמותיה של האמונה.
מה שווה לנו מלך אם אנחנו לא שולטים בו?
=====
הרצון של הדתיים לשלוט, והיכולת שלהם להפיל שלטון שלא נשמע למרותם באים לידי ביטוי גם בימינו.

דוגמא 1 – נפילת ממשלת רבין הראשונה (ציטוט ויקיפדיה):
ב־14 בדצמבר 1976 נערכה בכנסת הצבעה על הצעת אי אמון שהגישה סיעת החזית הדתית התורתית בשל חילול השבת שנגרם כאשר חלק משרי הממשלה לא הספיקו לחזור לביתם לפני כניסת השבת מטקס קבלת מטוסי ה־F-15 הראשונים של חיל האוויר. שניים משלושת שרי סיעת המפד"ל נמנעו בהצבעה. רבין, בהתייעצות עם שר המשפטים חיים צדוק, החליט לראות את הצבעתם זו כהתפטרות. הוא הודיע על כך בכנסת ב־20 בדצמבר, ובאותו לילה כינס ישיבת ממשלה מיוחדת בו הודיע על כוונתו להתפטר, ונסע לבית הנשיא להגיש את התפטרותו.

דוגמא 2 – נפילת חוק השיויון בנטל בפברואר 2018, תחת איומי הדתיים שלא יעבירו את תקציב המדינה ולמעשה בכך יפילו את הממשלה.

נתניהו, שלא כרבין, נכנע.
לשאול, מול קואליציית שמואל ויהוה אין הרבה סיכוי.