וַיַּךְ אֶת עֲמָלֵק  - שמואל א' י"ד  | מני גל  

מאת: מני גל התמונה ויקיפדיה,מאת Hussein shejaeya - נוצר על ידי מעלה היצירה, ת.פרסום: 23/06/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

וַיַּעַל שָׁאוּל מֵאַחֲרֵי פְּלִשְׁתִּים, וּפְלִשְׁתִּים הָלְכוּ לִמְקוֹמָם, וְשָׁאוּל לָכַד הַמְּלוּכָה עַל יִשְׂרָאֵל, וַיִּלָּחֶם סָבִיב בְּכָל אֹיְבָיו בְּמוֹאָב וּבִבְנֵי עַמּוֹן וּבֶאֱדוֹם וּבְמַלְכֵי צוֹבָה וּבַפְּלִשְׁתִּים, וּבְכֹל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַרְשִׁיעַ. וַיַּעַשׂ חַיִל, וַיַּךְ אֶת עֲמָלֵק, וַיַּצֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד שֹׁסֵהוּ.

את ראשית צעדיו כמנהיג צבאי עשה שאול במלחמה מול העמונים, אחד האויבים שממזרח לירדן. בפרקים האחרונים פונה המלך הצעיר להתמודד עם האויב ממערב, הלא הם הפלישתים, המוכרים לנו כבר מסיפורי שמשון. על פי המסופר בפרקנו, הפלישתים מתחילים לנוע מזרחה, בניסיון להתבסס גם בחבל ההר, ונראה שלתקופת מה הם ממש משעבדים את בני ישראל בחבל זה, הלא הוא חבל בנימין. בפסקה הסוגרת את הפרק מתברר לנו, כי ראשית המלוכה של שאול היא תקופה, בה, במקביל להתארגנות המדינית של ישראל, מתגבשות ישויות מדיניות כאדום, מואב, עמון וצובה. מסתבר, שהתנאים האזוריים, שהקלו על ראשית התגבשות הממלכה העברית, התאימו להתגבשויות דומות במרחב כולו. עמים אלה, היתה להם לרובם היסטוריה עתיקת יומין, אך ראשית התאוששות התרבויות שלהן ותחילת גיבושן כממלכות תואמת  את תקופות ההתנחלות, השופטים וראשית המלוכה בישראל, כלומר מהמאה ה-13 ואילך. לאורך רוב תקופת מלכי יהודה וישראל מתגוששות ממלכות אלה אחת עם רעותה. הפלישתים, שהיו עם ממוצא אתני אחר, לא שֵׁמִי, היתה להם היסטוריה קצרה יותר בארץ ישראל, ובמרוצת הדורות הם נטמעו בעמי כנען, עד שנעלמה כְּיֵשׁוּת עצמאית.

את העמלקים הכרנו עוד מנדודי ישראל במדבר. התנ"ך מתאר אותם כעם נוודי, גם בזנבם אחרי בני ישראל בדרכם ממצרים לכנען, וגם בפלישתם לארץ כנען בימי גדעון. כעת מסתבר, כי גדעון הבריח את העמלקים מאזור עמק יזרעאל בחזרה אל המדבר שממזרח לירדן, אך שאול נאלץ להילחם גם בהם, ככל הנראה בדרום הארץ, בחבלי הנגב.

לאחת התיאוריות אודות העמלקים כבר התייחסתי בדברים שכתבתי לפני כשלוש שנים לפרק ט"ו. כאן אזכיר רק בקצרה את השערתו המרתקת של דר` עמנואל וליקובסקי, המזהה את עמלק עם שבטי ההיקסוס. הוא מציע, ששאול הוא שהנחית על ההיקסוס את מכת המוות האחרונה, אחרי שכבר גורשו ממצרים. בזאת הופך וליקובסקי את שאול למלך חשוב מאד בתולדות המזרח התיכון.

אם נשוב לסיפור שאול, כפי שפורש אותו התנ"ך, נשים את לבנו לעובדה, שהממלכות איתן נלחם שאול, יש להן ביוגרפיה היסטורית, המזכירה את זו של עם ישראל. אלה מדינות צעירות יחסית, ורובן מאורגנות בשיטת מלוכה.

ממצאים ארכיאולוגיים מהתקופה הזאת, שנחפרו באתרים במרחב סביב ארץ ישראל, אינם חושפים הרבה מידע על הזהות האתנית, התרבות וההיסטוריה של אותם אתרים. לרוב הממלכות האלה, לעומתנו, אין מסמך כמו התנ"ך, וכך קוראים אנו הרבה על שאול, והרבה פחות על מלכי שאר המדינות.

לתור את הארץ עם התנ"ך ביד

ארץ ישראל מלאה בשמות מקומות, השמורים עדיין בתרבות הכפרית הערבית של דורנו, ואשר רומזים על השמות המקראיים הקדומים שלהם. השמות `מכמש`, `גבע`, `בוץ` ו`סנה` הם דוגמה מרשימה לכך.

וּבֵין הַמַּעְבְּרוֹת, אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ יוֹנָתָן לַעֲבֹר עַל מַצַּב פְּלִשְׁתִּים, שֵׁן הַסֶּלַע מֵהָעֵבֶר מִזֶּה, וְשֵׁן הַסֶּלַע מֵהָעֵבֶר מִזֶּה, וְשֵׁם הָאֶחָד בּוֹצֵץ, וְשֵׁם הָאֶחָד סֶנֶּה. הַשֵּׁן הָאֶחָד מָצוּק מִצָּפוֹן מוּל מִכְמָשׂ, וְהָאֶחָד מִנֶּגֶב מוּל גָּבַע.

מצוקי סנה ובוצץ מזוהים כנ.צ. 640888 / 226424   גובה: 490 מ`.
בכניסה לקטע הקניוני בנחל מכמש, ממש בפתח הקניון, נמצאים להם שני מצוקים מרשימים משני עברי הנחל. כמסופר בספר שמואל א, בסיפור על מלחמת יונתן ונושא כליו בפלישתים, שישבו במצד הסמוך. שם מספר התנ"ך את שמותיהם של שני המצוקים, שהם אתר בולט כפתח של הקניון. למצוק הצפוני קוראים "בוצץ" (יש מקומיים זקנים בכפר מוכמס - זכר לשם המקראי `מכמש` - המספרים כי למצוק זה קראו אצלם "אל-בוצ`ה). מקור השם, על פי אחת הגרסאות - בוצץ היינו זורח, שלאחר שהשמש עולה, היא מאירה על מחשופו והוא מנצנץ. ושם המצוק הדרומי הוא "סנה" יש אומרים שהוא מקור השם הערבי של הוואדי "ואדי סוויניט".