חפש את הנער - שמו"א ט"ו | מיכאל פדידה

מאת: מיכאל פדידה התמונה ויקיפדיה ת.פרסום: 24/06/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

שמואל גדל כנטע זר בבית עלי, הרחק מסביבת הורים אוהבים. הריחוק הנפשי שלו מסביבתו איפשרה לו להסתכל על המתרחש במשכן בעין ביקורתית ובלתי מתפשרת. הוא ראה את מעשי העוולה של בני עלי ששימשו כהנים במשכן בשילה והגיע לתובנה שפותחה יותר מאוחר על ידי נביאי הכתב: פולחן הקרבנות אינו ערובה להתנהגות מוסרית ודתית ראויים.

שאול לקח כשלל את מיטב הצאן והבקר של עמלק, אע"פ שהיה ברור לו שהיה עליו להשמידו והראיה שהוא כינה אותו: "ראשית החרם". הוא גם ידע שהדבר יקומם את שמואל ולכן כאשר הם נפגשו לאחר המלחמה עם עמלק הוא פנה אליו בדברי חנופה והצטדקות: "ברוך אתה לה`, הקימותי את דבר ה` ", כי הוא מן הסתם ראה את פניו הזועפים של שמואל וידע מדוע.

שמואל צפה מראש ששאול יטען עוד מעט קט: "שמעתי בקול ה` " ולכן הוא מטרים ומגיב באירוניה: "ומה קול הצאן הזה באזני וקול הבקר אשר אנכי שומע?!"

שאול מטיל את האשמה בעם ומנסה להצדיק את אי השמדת המקנה של עמלק: "ויקח העם מהשלל ...לזבוח לה` אלוהיך". על כך אומר שמואל את משפטי המחץ: "החפץ לה` בעולות וזבחים כשמוע בקול ה`? הנה שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים וגו` ". המלים זבחים וחלב במשפטים האלה מזכירים את את החטאים של בני עלי בניצול הקרבנות לרווחתם האישית: "ומשפט הכהנים את העם, כל איש זובח זבח ובא נער הכהן ...כל אשר יעלה המזלג יקח הכהן...גם בטרם יקטירון את החלב ובא נער הכהן ואמר לאיש הזובח: תנה בשר לצלות לכהן" – שמואל א ב.

כזכור אלהים העביר דרך שמואל הנער מסר לעלי שהוא ישים קץ לשושלת עלי, בגלל חטאי בניו: "ולכן נשבעתי לבית עלי: אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה עד עולם" – שמואל א ג. (להזכיר, בני עלי גם ניצלו את מעמדם כדי לשכב עם הנשים שביקרו במשכן.)

יוצא, איפוא, ששמואל גיבש את עמדתו כלפי פולחן הקרבנות עוד בנעוריו, כאשר צפה בהתנהגות הנלוזה של בני עלי ששימשו ככהנים בשילה.

 

הערות

  1. ברור ששאול והעם חמדו את המקנה של עמלק, כי הרי לא התכוונו להקריב לאלהים את כל אלפי ראשי הצאן והבקר שלקחו שלל.
  2. כאשר שמואל מזמין את שאול לסעודה במסגרת "הזבח לעם בבמה" במפגשם הראשון הוא דואג שהטבח יגיש לשאול מנת בשר משובחת. וזאת בניגוד לבני עלי שדאגו לבחור לעצמם לפני אחרים את החלקים הטובים של הקרבנות.
  3. האיור הוא מימי הביניים . החלק העליון מתאר את ניצול הקרבנות על ידי בני עלי. החלק התחתון מתאר את הרגע שבו חנה ואלקנא מוסרים את שמואל לעלי לשרת במשכן, למילוי הנדר של חנה. המאייר רצה להבליט את הניגוד בין בני עלי שניצלו לרעה את כהונתם במשכן, לעומת ההקרבה העצמית של הורי שמואל לטובת המשכן. (הגוזלים מהמשכן מול התורמים לו). שני התיאורים שזורים זה בזה בפרק ב` של שמואל א`. (שימו לב שבאיור מעוטר שמואל בהילת הקדושים של האמנות הנוצרית).