חמש אבנים - שמו"א י"ז| עופר בורין

מאת: עופר בורין התמונה ויקיפדיה ת.פרסום: 26/06/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

 דויד מול גלית.

בפרק הקודם מתואר דויד כנער, רועה צאן, מפליא לנגן בכינור, שבא ומנגן למלך שאול המשוגע ובכך מרגיע אותו.
והנה בפרק הזה, דויד של הפרק הקודם נעלם, ומופיע דויד אחר. דויד חדש. אמנם צעיר, רועה צאן, אבל לא מוזכר שהוא מנגן בכינור. הוא מעיד על עצמו כלוחם עז נפש באריות ובדובים, ולמרבה ההפתעה שאול כלל לא מכיר אותו. כאילו זה לא אותו דויד המרגיע אותו בנגינת כינור.

אז יש מפרשים המסבירים ששני הסיפורים כל כך שונים משום שנכתבו ע"י שני אנשים שונים בתקופות שונות והמחבר התנ"כי החליט להכניס את שניהם מבלי לטרוח לחבר ביניהם.

נשמע סביר, אבל אני חושב שאפשר לראות כאן שלב נוסף בתוכנית להבאיש את דמות שאול ולהאדיר את דמות דויד (תוכנית שהחלה כפי שכתבתי במאמר על הפרק הקודם). שאול הוא מלך שהזיכרון בוגד בו. הוא זקן, דמנטי, ולא מצליח לחבר את הנער המנגן בכינור עם זה המתייצב ודורש להילחם בגלית.

בנוסף, מחנה פלישתים ומחנה ישראל עומדים זה מול זה 40 יום. כל יום יוצא גלית וקורא למישהו מישראל לבוא ולהילחם בו, ואיש לא מעז. כולם מפחדים ושאול לא מגלה שום סימני מנהיגות. 40 יום ללא כל פעילות.
ואז, מגיע דויד.
ודויד משכנע את שאול לתת לו להילחם בגלית.
שאול משתכנע ונותן לדויד את השריון והחרב שלו, של שאול.
החלטתו של שאול, בהינתן שאם גלית ינצח המשמעות היא שהפלישתים ינצחו בקרב, נראית כהימור חסר אחריות.

דויד מסיר את שריון שאול כדי לשמור על קלות תנועה ומהירות.
דויד מעמיד מול גודלו של גלית, שריונו של גלית וחרבו הענקית, את זריזותו, מהירותו, ודיוק כלי הנשק שבידו – רוגטקה.
מ וַיִּקַּ֨ח מַקְל֜וֹ בְּיָד֗וֹ וַיִּבְחַר־ל֣וֹ חֲמִשָּׁ֣ה חַלֻּקֵֽי־אֲבָנִ֣ים׀ מִן־הַנַּ֡חַל וַיָּ֣שֶׂם אֹתָם בִּכְלִ֨י הָרֹעִ֧ים אֲשֶׁר־ל֛וֹ וּבַיַּלְק֖וּט וְקַלְּע֣וֹ בְיָד֑וֹ וַיִּגַּ֖שׁ אֶל־הַפְּלִשְׁתִּֽי ׃

דויד מתקרב לגלית, לא קרוב מדי, כדי לשמור על יתרון המהירות והדיוק מרחוק ומבלי לאפשר לגלית לנצל את יתרונותיו, ויורה עליו אבן אחת, בדיוק נמרץ, למצח.

מכה אחת – וגלית נופל. החיסול הממוקד הראשון בהיסטוריה!
הפלישתים נרתעים ובורחים וישראל רודפים אחריהם ומכים בהם.
ובינתיים – שאול מבקש הסבר לגבי זהותו של דויד:
נז וּכְשׁ֣וּב דָּוִ֗ד מֵֽהַכּוֹת֙ אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֔י וַיִּקַּ֤ח אֹתוֹ֙ אַבְנֵ֔ר וַיְבִאֵ֖הוּ לִפְנֵ֣י שָׁא֑וּל וְרֹ֥אשׁ הַפְּלִשְׁתִּ֖י בְּיָדֽוֹ ׃ נח וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ שָׁא֔וּל בֶּן־מִ֥י אַתָּ֖ה הַנָּ֑עַר וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔ד בֶּֽן־עַבְדְּךָ֥ יִשַׁ֖י בֵּ֥ית הַלַּחְמִֽי ׃

שאול כלל לא זוכר שדויד כבר הוצג לו בפרק הקודם. שאול מוצג כחסר יכולת מנהיגות, חסר זיכרון, חלש מוח – בקיצור, לא מתאים להיות מלך.
מלחמת דויד בגלית הייתה עוד שלב בתוכנית האלוהית להחלפת שאול בדויד בעוד שאול עדיין מלך.
=====
ועוד הערה קטנה: רבים מדמים את מלחמת העצמאות של מדינת ישראל כמלחמה של דויד (ישראל הקטנה והחלשה) מול גלית (הערבים הרבים שהגיעו מכל המדינות להילחם ולמנוע את עצמאות ישראל) – דויד וגלית קלאסי. חלשים מול חזקים, מעטים מול רבים.
והיום, ב 2015, יש מי שטוען שהתהפכו היוצרות, ואנחנו הפכנו לגלית והפלשתינאים הם דויד.
ואני אומר – ב 1948, היינו דויד.
ב 2015 אנחנו כבר לא דויד. אנחנו הולכים ונהיים גלית.

והערבים, גם ב 1948 וגם ב2015, הם לא דויד ולא גלית. הם פשוט עם שמנהיגיו בוגדים בו פעם אחר פעם.
=====
הערה אחרונה – דויד לקח מהרצפה 5 אבנים.
הוא מעיד שהוא בוטח ב"יהוה צבאות".
למרות הביטחון, הוא לוקח חמש אבנים ולא מסתפק באבן אחת.

ביטחון ב"יהוה צבאות" זה בסדר, אבל במלחמה צריך להיות מוכן לכל מקרה.