משפחת המלכות מסתבכת עם דוד - שמואל א' י"ח | מני גל

מאת: מני גל התמונה PIXABAY ת.פרסום: 29/06/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

אלוהים הכניס לתוך ארמון שאול פצצה מתקתקת, את דוד הצעיר. והתסבוכת הזאת עוברת בירושה לילדיו של שאול. פרקנו זה אינו מציג את רגשותיו של דוד כלפי משפחת המלוכה, אלא את אשר חשים שאול, בנו ובתו כלפי יורש העצר הסמוי שהוחדר אל ביתם.

וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֶל שָׁאוּל, וְנֶפֶשׁ יְהוֹנָתָן נִקְשְׁרָה בְּנֶפֶשׁ דָּוִד, וַיֶּאֱהָבֵהוּ יְהוֹנָתָן כְּנַפְשׁוֹ.

דוד קנה את עולמו בקרב מול גולית, ובסופו הוא מובל לעמוד לפני המלך. הראשון המתאהב בו אנושות הוא יהונתן, אותו בן, שכבר הוכיח עצמו כלוחם אמיץ, שהיה, קרוב לוודאי, בכיר הבנים והמיועד למלכות. יהונתן לא יודע כי דוד נמשח למלכות על ידי שמואל, ודוד אינו טורח לגלות זאת לאיש. יתכן כי התלהבותו של יהונתן מאיש המלחמה הצעיר והאמיץ שלפניו, היא שהביאה את שאול להזמין את דוד אל ארמונו. האם גם דוד התאהב ביהונתן? התנ"ך אינו מספר לנו זאת בתחילת הפרק.

וַיִּקָּחֵהוּ שָׁאוּל בַּיּוֹם הַהוּא, וְלֹא נְתָנוֹ לָשׁוּב בֵּית אָבִיו.

שאול הוא המלך. הוא אינו צריך להסגיר את רגשותיו לפני הציבור, או אפילו לפני בני משפחתו. הוא סמכותי, הוא לוקח את דוד `ביום ההוא`, כלומר מיידית, אל ביתו, ואינו מתיר לו לשוב אל ביתו שביהודה. `בית אביו` הוא גם הבית המשפחתי והאב שאמורה להיות לו סמכות הורית על הבן הצעיר, שעדיין לא עזב את הבית, וגם השבט – יהודה. גם פסוק זה אינו מספר לנו מה חשב דוד על המהלך. לאוהבי דוד ברור, כי הוא ידע שייעודו להחליף את שאול, וכי הוא בטח באלוהים, שיסובב את הדברים כך שייעוד זה יתממש באחד הימים. למבקרי דוד, ואני ביניהם, זה נשמע יותר כמו ניצול הזדמנות על ידי גיבור חדש, שזכה לפתע להערצת ההמון, וכניסתו לארמון שאול היא עבורו שלב נוסף בהגשמת המזימה.

וַיִּכְרֹת יְהוֹנָתָן וְדָוִד בְּרִית בְּאַהֲבָתוֹ אֹתוֹ כְּנַפְשׁוֹ, וַיִּתְפַּשֵּׁט יְהוֹנָתָן אֶת הַמְּעִיל אֲשֶׁר עָלָיו, וַיִּתְּנֵהוּ לְדָוִד, וּמַדָּיו, וְעַד חַרְבּוֹ, וְעַד קַשְׁתּוֹ, וְעַד חֲגֹרוֹ.

הברית נכרתת בין השניים, אבל `אהבתו אותו כנפשו` מתייחסת, לדעתי, לאהבת יהונתן את דוד. יהונתן אף מחזק את הברית בהתפשטו ממעילו, ממדיו, מחרבו, מקשתו ומחגורו, כלומר מכל סממני המפקד הצבאי, תפקיד, אותו מילא יהונתן באומץ ובהצלחה בפרק הקודם.

וַיֵּצֵא דָוִד, בְּכֹל אֲשֶׁר יִשְׁלָחֶנּוּ שָׁאוּל – יַשְׂכִּיל, וַיְשִׂמֵהוּ שָׁאוּל עַל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה, וַיִּיטַב בְּעֵינֵי כָל הָעָם, וְגַם בְּעֵינֵי עַבְדֵי שָׁאוּל.

דוד עדיין אינו מתואר כיוזם. שאול שולח אותו למשימות צבאיות, והוא מצליח, לא רק כמפקד צבאי, אלא גם להתחבב על העם ועל אנשי הארמון. נשים לב, כי גם יהונתן וגם שאול, שיכולים היו לראות בדוד מתחרה, הם היוזמים את קידומו של דוד, לפחות בהתחלה. ההתרחשות הבאה פוקחת את עיני שאול.

וַיְהִי בְּבוֹאָם בְּשׁוּב דָּוִד מֵהַכּוֹת אֶת הַפְּלִשְׁתִּי, וַתֵּצֶאנָה הַנָּשִׁים מִכָּל עָרֵי יִשְׂרָאֵל לָשִׁיר, וְהַמְּחֹלוֹת לִקְרַאת שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ, בְּתֻפִּים, בְּשִׂמְחָה וּבְשָׁלִשִׁים, וַתַּעֲנֶינָה הַנָּשִׁים הַמְשַׂחֲקוֹת וַתֹּאמַרְנָה: הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָיו, וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו.

התלהבות הנשים מהגיבור החדש יש בה גם רמז ארוטי כלשהו, אבל חשוב מזה הוא שהנשים משוות את דוד עם שאול, ובהשוואה זו יוצא דוד אצלן וידו על העליונה.

וַיִּחַר לְשָׁאוּל מְאֹד, וַיֵּרַע בְּעֵינָיו הַדָּבָר הַזֶּה, וַיֹּאמֶר: נָתְנוּ לְדָוִד רְבָבוֹת, וְלִי נָתְנוּ הָאֲלָפִים, וְעוֹד לוֹ אַךְ הַמְּלוּכָה! וַיְהִי שָׁאוּל עוֹיֵן אֶת דָּוִד מֵהַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה.

זהו רגע ההתפכחות של שאול, והחל מרגע זה מצטרף ליחס ההערכה של שאול כלפי דוד גם רגש טינה ועוינות. שני רגשות סותרים אלה ילוו את שאול עד למותו. ומה חושב דוד? האם התנ"ך מסתיר מאיתנו משהו? האם דוד, היודע כי נמשח למלכות, חותר לממש את ייעודו בדרך לא הוגנת כלשהי?

וַיַּרְא שָׁאוּל, אֲשֶׁר הוּא מַשְׂכִּיל מְאֹד, וַיָּגָר מִפָּנָיו.

אל העוינות מצטרף הפחד. בראשו של שאול מצלצלים דברי שמואל: ` קָרַע יְהוָה אֶת מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ הַיּוֹם, וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ`. שאול מתחיל לראות את נבואת שמואל הולכת ומתממשת. הוא מבין כי דוד הוא העתיד לרשת אותו.

וְכָל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה אֹהֵב אֶת דָּוִד, כִּי הוּא יוֹצֵא וָבָא לִפְנֵיהֶם.

`כל ישראל ויהודה` – זה כל העם. אהבת העם את דוד נובעת מהיותו מפקד צבאי מצליח, יוצא ובא לפניהם. גם בפסוק זה ממשיך התנ"ך להתחמק מלתאר את יחסו של דוד אל כל העניין.

וַתֶּאֱהַב מִיכַל בַּת שָׁאוּל אֶת דָּוִד, וַיַּגִּדוּ לְשָׁאוּל, וַיִּשַׁר הַדָּבָר בְּעֵינָיו.

דוד מקבל, על פי הצעת שאול, את מרב בת שאול לאישה. אבל מי שמסתבכת באמת בקשר אהבה חד סטרי עם דוד היא אחותה, מיכל. מיכל אוהבת את דוד. הדבר ישר בעיני שאול, ודוד? מה הוא חושב על כל העניין? האם הוא אוהב את מיכל?

וַיֹּאמֶר שָׁאוּל: אֶתְּנֶנָּה לּוֹ, וּתְהִי לוֹ לְמוֹקֵשׁ, וּתְהִי בוֹ יַד פְּלִשְׁתִּים.

כעת מתברר מדוע ישר היה דבר אהבת מיכל לדוד בעיני שאול. המלך סבור שהוא מנהל את העניינים, והוא זומם מלכודת לדוד. במצבו הנפשי אין הוא יכול להעריך את נזקי התרגיל שלו: הוא מעמיק עוד יותר את קשרי דוד עם בית המלוכה, הוא מספק לדוד הזדמנות נוספת להעלות את קרנו כלוחם נועז, והוא מסבך את מיכל באהבה, שככל הנראה לא זכתה במענה דומה מצד דוד.

לכאורה לפנינו פרק ביחסי אנוש מסובכים ונפתלים, אז היכן אלוהים בכל הדרמה הזאת?

יְהוָה עִם דָּוִד.

מבצע עד גמר המלאי!
בהזדמנות בלתי חוזרת
עורלות פלישתיות אוריגינל לפי משקל
אצל דוד בן ישי
לרוכשים מעל 20 עורלות – 10% הנחה 
וצידנית קירור מותאמת