בן נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת - שמואל א' כ'  |מני גל

מאת: מני גל התמונה PIXABAY ת.פרסום: 01/07/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

וַיִּחַר אַף שָׁאוּל בִּיהוֹנָתָן, וַיֹּאמֶר לוֹ: בֶּן נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת! הֲלוֹא יָדַעְתִּי, כִּי בֹחֵר אַתָּה לְבֶן יִשַׁי, לְבָשְׁתְּךָ וּלְבֹשֶׁת עֶרְוַת אִמֶּךָ!

זיכרון משעשע מלפני יותר מחמישים שנה: אחד החיילים שהצטרפו אל גרעין הנח"ל שלנו היה עולה חדש מארגנטינה, והעברית שבפיו היתה דלה. הוא ביקש מאיתנו ללמד אותו לקלל בעברית `גבוהה`, ואנו, חיילים טירונים, במציאות צבאית לא גבוהה במיוחד, נענינו לבקשתו, ולימדנו אותו לקלל בעברית מקראית. וכך, אותו חבר גרעין, ששמו היה לא פחות משאול, למד לגלגל על לשונו קללות כמו `תיפח הרוח באבי אביך` ו`בן נעוות המרדות`. מה שמפתיע אותי היום, זה שאנו זכרנו ביטויים אלה מלימודינו בביה"ס...

למה מתכוון שאול באומרו לבנו יהונתן `בֶּן נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת`? משמעות הביטוי, על פי פרשנים מסורתיים, דומה מאד לביטוי `בן זונה`, השגור על פניו כיום. `נעוה` היא מי ששקועה בעוונות, והיא מורדת. האם היו לו, לשאול, טענות כלפי אמו של יהונתן? כך סבורים פרשנים מסורתיים, והם בונים תילי תילים של מדרשים ואגדות אודות אותה אם. על פי התנ"ך, אשתו ואם בניו ובנותיו של שאול היתה אחינעם בת אחימעץ. את מה שלא מספר לנו התנ"ך על אחינעם משלים רש"י. מאיזה מקור שאב רש"י את הסיפור הזה, לא ידוע לי. והנה עיקרו של הסיפור:

אחרי פרשת פילגש בגבעה נותרו כמה מאות בני בנימין, גברים ללא נשים. בני ישראל לא רצו בהיכחדות השבט כולו, והם התירו לבני בנימין את הפתרון הבא: בני בנימין נשלחו לחטוף את בנות שילה (שילה שכנה מצפון לבית-אל [שופטים, כ"א, י"ט], בדרום הר אפרים, על גבול בנימין) הבתולות שיצאו לחולל בכרמים, ונשאו אותן לנשים [שופטים, כ"א, כ"א]. בין הבחורים שיצאו משבט בנימין היה שאול בן קיש. שאול היה ביישן, צנוע וצדיק, ולא היה מסוגל לחטוף לעצמו נערה. אשתו לעתיד היא שעשתה זאת, ובלשונו של רש"י `כשחטפו בני בנימין מבנות שילה שיצאו לחולל בכרמים, היה שאול ביישן ולא רצה לחטוף, עד שראתה היא עצמה, והעיזה פניה ורדפה אחריו`. על פי מדרש זה שאול, שהיה צריך להכיר טובה לאחינעם על יוזמתה, דווקא זכר לה זאת כביטוי לחוסר צניעות, למרדנות.

וכך נותרים שאול ויהונתן צדיקים בעיני חז"ל, והאשמה מועברת לאישה, לאחינעם. תוספת זו לסיפור המקראי אינה מוסיפה כבוד לחז"ל. כלל וכלל...