דויד – אומן המשא ומתן - שמו"א כ"א | עופר בורין

מאת: עופר בורין התמונה pixabay ת.פרסום: 06/07/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

דויד, לאחר הפרידה הנרגשת מיהונתן, בורח משאול לעיר הכוהנים – נוב.
הוא פוגש שם את הכהן אחימלך.
במפגש הזה מצליח דויד לחלץ מאחימלך שני דברים:
1. לחם
2. את חרב גוליית שלאחר שדויד ניצח אותו בעמק האלה, היא עברה למשמרת אצל הכוהנים.
משם, ממשיך דויד ובורח לעיר הפלישתית גת, כן אותה עיר ממנה יצא גוליית. 
שם, כדי להתחמק מעצבנותם של אנשי גת, הוא מתחפש למשוגע ובצורה כזו גורם להם לעזוב אותו לנפשו:
יד וַיְשַׁנּ֤וֹ אֶת־טַעְמוֹ֙ בְּעֵ֣ינֵיהֶ֔ם וַיִּתְהֹלֵ֖ל בְּיָדָ֑ם ֯וַיְתַו עַל־דַּלְת֣וֹת הַשַּׁ֔עַר וַיּ֥וֹרֶד רִיר֖וֹ אֶל־זְקָנֽוֹ ׃ טו וַיֹּ֥אמֶר אָכִ֖ישׁ אֶל־עֲבָדָ֑יו הִנֵּ֤ה תִרְאוּ֙ אִ֣ישׁ מִשְׁתַּגֵּ֔עַ לָ֛מָּה תָּבִ֥יאוּ אֹת֖וֹ אֵלָֽי ׃ טז חֲסַ֤ר מְשֻׁגָּעִים֙ אָ֔נִי כִּי־הֲבֵאתֶ֣ם אֶת־זֶ֔ה לְהִשְׁתַּגֵּ֖עַ עָלָ֑י הֲזֶ֖ה יָב֥וֹא אֶל־בֵּיתִֽי ׃ 
=====
אני רוצה להתמקד בדרך שבה דויד מנהל מו"מ עם אחימלך הכהן.
הלחם שדויד מוציא מאחימלך הוא לחם קודש, המכונה "לחם הפנים", שלמעשה רק כוהנים מותר שיאכלו ממנו:
ז וַיִּתֶּן־ל֥וֹ הַכֹּהֵ֖ן קֹ֑דֶשׁ כִּי֩ לֹא־הָ֨יָה שָׁ֜ם לֶ֗חֶם כִּֽי־אִם־לֶ֤חֶם הַפָּנִים֙ הַמּֽוּסָרִים֙ מִלִּפְנֵ֣י יְהוָ֔ה לָשׂוּם֙ לֶ֣חֶם חֹ֔ם בְּי֖וֹם הִלָּקְחֽוֹ ׃

אבל דויד מצליח לשכנע את אחימלך שייתן לו מהלחם הזה.
דויד מסתבר הוא אומן בניהול משא ומתן גם עם אנשי הדת.
אחרי הלחם מבקש דויד נשק מהכוהן:
ט וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ לַאֲחִימֶ֔לֶךְ וְאִ֛ין יֶשׁ־פֹּ֥ה תַֽחַת־יָדְךָ֖ חֲנִ֣ית אוֹ־חָ֑רֶב כִּ֣י גַם־חַרְבִּ֤י וְגַם־כֵּלַי֙ לֹֽא־לָקַ֣חְתִּי בְיָדִ֔י כִּֽי־הָיָ֥ה דְבַר־הַמֶּ֖לֶךְ נָחֽוּץ ׃

דויד שואל האם יש לכוהן חרב או חנית כי הוא, דויד, יצא בשליחות המלך במהירות ולכן לא לקח עמו צידה לדרך ונשק. דויד משקר, זה ברור. אבל גם את זה הוא עושה בהצלחה מרובה ולבסוף מקבל מידי הכהן את חרב גוליית:
י וַיֹּ֣אמֶר הַכֹּהֵ֗ן חֶרֶב֩ גָּלְיָ֨ת הַפְּלִשְׁתִּ֜י אֲשֶׁר־הִכִּ֣יתָ׀ בְּעֵ֣מֶק הָאֵלָ֗ה הִנֵּה־הִ֞יא לוּטָ֣ה בַשִּׂמְלָה֮ אַחֲרֵ֣י הָאֵפוֹד֒ אִם־אֹתָ֤הּ תִּֽקַּח־לְךָ֙ קָ֔ח כִּ֣י אֵ֥ין אַחֶ֛רֶת זוּלָתָ֖הּ בָּזֶ֑ה וַיֹּ֧אמֶר דָּוִ֛ד אֵ֥ין כָּמ֖וֹהָ תְּנֶ֥נָּה לִּֽי ׃

איזה מו"מ מרתק – הכהן מספר לדויד על קיומה של החרב ואומר לדויד שאם הוא חפץ בה שייקח אותה.
אבל דויד לא לוקח אלא מאלץ את הכהן לתת אותה בעצמו לדויד. 
דויד למעשה הופך את הכהן לשותף אקטיבי לפעולותיו.
=====
בפרק הקודם דויד גייס את יונתן, בנו של שאול למחנה שלו.
בפרק הזה, באמצעות משא ומתן מתוחכם הוא מגייס גם את הכוהנים למחנה שלו.
דויד, המלך העתידי, בונה קואליציה מרשימה ולצורך כך משתמש ביכולת שכנוע, שקרים ותחבולות.
=====

לכל הדיאלוג הזה היה גם עד, מאנשי שאול המלך ("דואג האדומי" שמו).
ח וְשָׁ֡ם אִישׁ֩ מֵעַבְדֵ֨י שָׁא֜וּל בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא נֶעְצָר֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וּשְׁמ֖וֹ דֹּאֵ֣ג הָאֲדֹמִ֑י אַבִּ֥יר הָרֹעִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לְשָׁאֽוּל ׃

זה לא הרתיע את דויד.
להיפך – העדות הזו היא נכס בידיו של מי שרוצה לגייס אנשים לשורותיו.

אז לכל מי שמחפש מנהיג שיהיה "טהור" בא סיפור המאבק בין דויד לשאול ומבהיר – מנהיג אינו "טהור". מנהיג צריך ל"לכלך" את הידיים.

צריך רק לשים לב שבתהליך הוא לא שוכח את עמו, חזונו ואלוהיו.