חֲסַר מְשֻׁגָּעִים אָנִי?  שמואל א' כ"א  |מני גל

מאת: יונה ארזי ת.פרסום: 06/07/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

״לדוד בשנותו את טעמו״ (תהלים ל״ד) – אמר דוד לפני הקב״ה: "מה רבו מעשיך ה`, כולם בחכמה עשית". כל מה שעשית בעולמך, יפה עשית, והחכמה יפה מהכל. אבל השטות (השיגעון וטרוף הדעת) שבראת, מה הנאה יש לעולם מן השטות? אדם מהלך בשוק ומקרע כסותו, והתינוקות רצים אחריו וצוחקים ממנו - זה נאה לפניך? אמר לו הקב״ה: דוד! על שטות אתה קורא תגר? חייך, שתצטרך לה ותתפלל עליה עד שאתן לך ממנה!... לא היו ימים מרובים, עד שהלך דוד אצל אכיש מלך פלישתים. אמר לו הקב״ה: דוד! אצל אכיש אתה הולך?! אתמול הרגת את גלית, ועדיין לא נתייבש דמו, ואֶחָיו של גלית שומרי ראשו של אכיש הם, ואתה הולך אצלו וחרבו של גלית בידיך?! כיון שבא דוד, אמרו אחיו של גלית לאכיש: נהרוג למי שהרג לאחינו. אמר להם אכיש: ולא במלחמה הרגו? ולא כך התנה עמו: ״אם יוכל להילחם אתי והִכָּנִי״? אמרו לו: אם כן, עמוד מכיסאך, ותן המלכות לדוד, ואנו נהיה לו לעבדים, שהרי כך התנה. באותה שעה נתיירא דוד, והתחיל מתפלל ואומר: ריבונו של עולם, ענני! אמר לו הקב״ה: דוד מה אתה מבקש? אמר דוד לפניו: ריבונו של עולם, תן לי מעט מאותו דבר... אמר לו: וכי לא אמרתי לך ״בז לדבר יֵחָבֵל לו"? (משלי י״ג). עשה דוד את עצמו כשוטה, והיה כותב על הדלתות: אכיש מלך גת חייב לי מאה ריבוא, ואשתו חמישים ריבוא... ובתו של אכיש ואמו היו שוטות, והיו צועקות ומשתטות מבפנים, ודוד היה צועק ומשתטה בחוץ. אמר להם אכיש לעבדיו: ״חסר משוגעים אני?...״ באותה שעה שמח דוד שמחה גדולה ואמר: ריבונו של עולם, כמה טובה היא השטות ו"אברכה את ה׳ בכל עת״, בעת חכמה ובעת שטות.

המקור לסיפור הנחמד הזה הוא ילקוט שמעוני, שכידוע הוא לקט מדרשים שנאספו ממקורות קדומים יותר, ועד למשנה ולתלמוד הוא מגיע. ביאליק עשה מכמה מדרשים כאלה מטעמים ספרותיים. המדרש הזה מתאפיין בכמה תכונות ובכמה מרכיבים המצויים במדרשים דומים: בנוסף לפרטים הבסיסיים שנלקחו מפרקנו, השלימו חז"ל מדמיונם הפורה כמה פרטים חביבים, כמו היות שומרי ראשו של אכיש אחיו של גלית, וכמו היות אשתו ובתו של אכיש משוגעות. בנוסף לכך מנסה המדרש לקשור את הסיפור הזה, חלק מהביוגרפיה של דוד, עם פסוקים מתהלים, שהמסורת מייחסת את כתיבתם לדוד. המוטיב הנוסף, הלקח שמלמד אלוהים את דוד, שזלזל בשיגעון האנושי, וראה בו תופעה מיותרת, מוכר מעוד כמה מדרשים. נזכיר כאן את תהייתו של דוד על קיומו הבלתי נחוץ של העכביש, תהיה שנענית בניסיון אישי בו העכביש מציל את חייו של דוד.

מי היה אכיש? האם ניתן לזהות את מלך גת כדמות בהיסטוריה האמיתית של הפלישתים? יש הסבורים כי השם `אכיש` היה כינוי של מלכים פלישתים, בדומה לשם `פרעה` במצרים. לגבי השם `אכיש`, לדעת מרדכי כוגן, שעסק בפיענוח כתובות אשוריות מתקופת המקרא, פירוש השם אִכַּאֻשֻ הוא האכאי, כלומר מקורו מיוון. ניקוד השם בתנ"ך הוא מאוחר יותר, כידוע לנו.

בשנת 1996 נתגלתה כתובת הקדשה פלישתית בעיר עקרון, כתובת שנחקקה בידי המלך אכיש, אשר קרא לעצמו "אכיש בן פדי" – שני שמות מוכרים מכתובות אשוריות כמלכי עקרון במאה השביעית. בכתובת ששרדה מימי אסרחדון מופיע השם אִכַּאֻשֻ מלך עקרון. דוד שייך למאה העשירית לפנה"ס, וגת אינה עקרון, אך יתכן כי הסיפור אודותיו נכתב קרוב יותר למאה ה-7, כשהשם `אכיש` היה מוכר. אם הסיפור נכתב במאה ה-7, גת כבר היתה חרבה, אבל סיפורה היה עדיין מוכר.

לפנינו, קרוב לודאי, סיפור בעל רבדים שונים מתקופות היסטוריות שונות. כדי להוסיף ולסבך את המצב, יש לנו גם פרק בתהלים (ל"ד), האומר: לְדָוִד בְּשַׁנּוֹתוֹ אֶת-טַעְמוֹ, לִפְנֵי אֲבִימֶלֶךְ, וַיְגָרְשֵׁהוּ, וַיֵּלַךְ. כאן האנכרוניזם כבר זועק לשמים. אבימלך היה מלך בחבל פלשת בימי אברהם, ואכן, קיים דמיון מה בין מצבו המפחיד של אברהם אצל אבימלך לבין המצב המפחיד לא פחות של דוד אצל אכיש.