מי כתב את הסיפור הזה?  שמואל א' כ"ד | מני גל

מאת: מני גל התמונה PIXABAY ת.פרסום: 07/07/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

אין ספק, הסיפור בפרקנו הוא דרמה אדירה. הרבה יותר אדירה מכל ההתפתחויות הדרמטיות עלאק, עליהן מדווחים חדשות לבקרים כתבי התקשורת, כאשר למעשה אין שום דרמה בתוך הביצה הפוליטית שלנו.

האם הסיפור משכנע כסיפור מציאותי? נציג כאן כמה תמיהות, הגורמות לי לפקפק באמינותו:

וַיִּקַּח שָׁאוּל שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ בָּחוּר מִכָּל יִשְׂרָאֵל, וַיֵּלֶךְ לְבַקֵּשׁ אֶת דָּוִד וַאֲנָשָׁיו עַל פְּנֵי צוּרֵי הַיְּעֵלִים.

אם רוצים לחפש מבוקשים, לא יוצאים בתופים ובמחולות, ולא בראש צבא של שלושת אלפים לוחמים, ביחוד לא אל המדבר, שם ניתן לזהות צבא ענק כזה מתקרב ממרחק של קילומטרים רבים. עבודת מודיעין ופעולה חשאית של סיירת היתה מניבה תוצאות טובות יותר.

וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי דָוִד אֵלָיו: הִנֵּה הַיּוֹם, אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה אֵלֶיךָ: הִנֵּה אָנֹכִי נֹתֵן אֶת אֹיִבְךָ בְּיָדֶךָ, וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר יִטַב בְּעֵינֶיךָ.

האמנם היתה תוחלת כלשהי להתנקשות של דוד בשאול, כשבחוץ חונה צבא של שלושת אלפים חיילים? האמנם יכול היה דוד לבטוח בשיתוף הפעולה של אנשי שאול?

וַיָּקָם דָּוִד, וַיִּכְרֹת אֶת כְּנַף הַמְּעִיל אֲשֶׁר לְשָׁאוּל בַּלָּט, וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן, וַיַּךְ לֵב דָּוִד אֹתוֹ, עַל אֲשֶׁר כָּרַת אֶת כָּנָף אֲשֶׁר לְשָׁאוּל.

מעשה כריתת כנף המעיל נועד להשיג את ההוכחה, שדוד יכול היה להרוג את שאול בקלות. מדוע רגע לאחר המעשה נוקף לבו של דוד? הלא לא עשה כל חטא!

וַיֹּאמֶר לַאֲנָשָׁיו: חָלִילָה לִּי מֵיהוָה, אִם אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לַאדֹנִי, לִמְשִׁיחַ יְהוָה, לִשְׁלֹחַ יָדִי בּוֹ, כִּי מְשִׁיחַ יְהוָה הוּא.

דוד יודע כי הוא נמשח למלך על ידי נביא אלוהים. האם אין הוא בוטח ביעוד האלוהי שהוטל עליו? האם באמת חשוב לו להציג בפני אנשיו את הנאמנות לשאול? או שמא רוצה התנ"ך לומר לנו כי דוד השאיר הכל בידי אלוהים, והאל הוא שלבסוף הפיל את שאול?

אַחֲרֵי מִי יָצָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל? אַחֲרֵי מִי אַתָּה רֹדֵף, אַחֲרֵי כֶּלֶב מֵת, אַחֲרֵי פַּרְעֹשׁ אֶחָד?

מה מטרת מופע ההתחנפות הזה?

וַיְהִי כְּכַלּוֹת דָּוִד לְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל שָׁאוּל, וַיֹּאמֶר שָׁאוּל: הֲקֹלְךָ זֶה, בְּנִי דָוִד? וַיִּשָּׂא שָׁאוּל קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ, וַיֹּאמֶר אֶל דָּוִד: צַדִּיק אַתָּה מִמֶּנִּי, כִּי אַתָּה גְּמַלְתַּנִי הַטּוֹבָה, וַאֲנִי גְּמַלְתִּיךָ הָרָעָה.

לא משכנע. נשמע כאילו שאול מקבל ברגע זה את גורלו בהכנעה. יכול היה להרוג את דוד, יכטול היה לאסור אותו ולהביאו לארמון, שיהיה תחת השגחה, אך הוא משף פעולה באופן מלא עם התכנית של התנ"ך, ולמעשה נותן לדוד הזדמנות נוספת.

וְעַתָּה הִנֵּה יָדַעְתִּי, כִּי מָלֹךְ תִּמְלוֹךְ, וְקָמָה בְּיָדְךָ מַמְלֶכֶת יִשְׂרָאֵל.

זה הזמן לעצור ולומר, שפרקים אלה בספר שמואל נכתבו בחצר המלוכה של בית דוד, ושחלק ממטרת כתיבת הסיפורים האלה היתה מתן הצדקה להשתלטות בית דוד על המלוכה. על פי התנ"ך, שאול כבר השלים השלמה מלאה עם הוויתור על המלוכה, והוא נותן להמשך הסיפור להתקדם על פי הוראות הבמאי מהשמיים.

וְעַתָּה, הִשָּׁבְעָה לִּי בַּיהוָה, אִם תַּכְרִית אֶת זַרְעִי אַחֲרָי, וְאִם תַּשְׁמִיד אֶת שְׁמִי מִבֵּית אָבִי! וַיִּשָּׁבַע דָּוִד לְשָׁאוּל, וַיֵּלֶךְ שָׁאוּל אֶל בֵּיתוֹ, וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו עָלוּ עַל הַמְּצוּדָה.

שאול כאילו צופה את העתיד לבוא – הוא כבר לא יהיה בחיים, ודוד יעלה למלוכה. הוא מתחנן על גורל צאצאיו. דוד נשבע לשאול שלא יכרית את זרעו. מעניין יהיה לראות איך, בהמשך, יפר דוד את הבטחותיו, ואילו תירוצים ימצא עבורו התנ"ך להפרת הבטחה זו.

לפנינו, אם כן, סיפור שעבר עיבוד ושינוי, ואין לדעת מה גרעין האמת שבו. סיפור זה יופיע בפרקים הבאים בגרסה נוספת. האם היא תהיה אמינה יותר?