חכמתה של אביגיל - שמו"א כ"ה | מיכאל פדידה

מאת: מיכאל פדידה ת.פרסום: 09/07/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

נבל העלה לגבהים את חמתו של דוד בגלל שסירב להעניק לו תמורה על ששמר על רועיו ומקנהו וכן משום שכינה אותו עבד מורד. יש להעיר שדוד ביקש מנעריו להציג אותו כבנו בפני נבל, אך נבל ביזה אותו וכינה אותו עבד.

אביגיל מנעה מדוד לנקום בנבל ובבני ביתו כי תיקנה את שני העניינים הנ"ל שהכעיסו את דוד. ראשית היא הביאה לו מנחה ביד נדיבה אולי יותר ממה שציפה לקבל מנבל. היא גם הוסיפה דברי חנופה שהמנחה מיועדת לנעריו של דוד ולא לו, כביכול הוא אינו נזקק אלא דואג לאנשיו.

שנית, כדי לבטל את דברי נבל שהתייחס לדוד כעבד, היא משתחווה לו ואוחזת ברגליו, כפי שעבד ואמה נוהגים כאשר הכעיסו את אדונם ומבקשים סליחה ממנו. (יותר מאוחר היא תשתמש בדימוי דומה, כאשר תסכים להצעת הנישואין של דוד בידי שליחיו: "ותקם ותשתחו ארצה ותאמר: הנה אמתך לשפחה לרחוץ רגלי עבדי אדוני"). יתירה מזו: היא מכנה את דוד 13 פעמים "אדוני" ו-5 פעמים היא מגדירה את עצמה כ"אמה" של דוד.

נאום ההגנה שלה הוא מלאכת מחשבת. התגובה של נבל לבקשת דוד בידי נעריו: "מי דוד ומי בן ישי?! היום רבו העבדים המתפרצים איש מפני אדוניו", הכניסה את נבל בעיני דוד לקטיגוריה של שאול ומחנהו שרדפו אותו כמורד במלכות. אביגיל מזדהה עם תפיסה זו ומאחלת לו שלא יצליחו לפגוע בו ואלהים יפרע מהם, כי הוא חף מכל אשמה.

לא רק שאויביו של דוד – מחנה שאול - רודפים אותו שלא בצדק, אלא הם לוחמים בו במקום ללחום באויבים החיצוניים. וזאת בניגוד לדוד שלוחם בהם: "כי מלחמות ה` אדוני נלחם". (אברבנאל מעיר שאביגיל רומזת בדבריה להמתת כוהני נוב בידי שאול, כי הם סייעו לדוד במנוסתו מפניו).

היא רואה את דוד כמלך עתידי לגיטימי שיקים בית חלופי לבית שאול. היא גם רומזת לו שרצח נבל, שעשוי להתפרש כפגיעה בשאול, רק ירחיק ממנו את המלוכה, כי יראו בו בוגד שרוצה בכוח הזרוע לסלק את שאול מהזירה.

אי אפשר שלא להזכיר גם את הנשק שלה: אשה חכמה ויפה ("טובת שכל ויפת תואר") שהייתה רוצה להיות אשתו של דוד: "והיטיב ה` לאדוני וזכרת את אמתך". אי אפשר לטעות בכוונה במשפט הזה, לאחר שהשמיצה נחרצות את נבל: "אל נא ישים אדוני אל לבו אל איש הבליעל הזה, כי כשמו כן הוא: נבל שמו ונבלה עמו". ואכן מיד לאחר מות נבל, היא הסכימה להינשא לדוד: "ותמהר ותקם אביגיל ...ותלך אחרי מלאכי דוד ותהי לו לאשה".

לעומת הסרבנות וההתגרות של נבל, אביגיל היא כולה נופת צופים ומתנסחת בחכמה. דוד הבין את המשמעות השלילית שתהיה להריגת נבל וחזר בו. הוא התאהב בה ומיד כשנבל מת הוא שלח את נעריו להביאה אליו כדי לשאת אותה לאישה. יש להניח שאם נבל לא היה מת מיתה טבעית, הוא כבר היה דואג לשלוח אותו אל מותו, כפי שיעשה לאוריה החיתי.

לא ניתן להחטיא את הניגוד הבולט בין הדומיננטיות של אביגיל בבית נבל לבין ההתרפסות וההכנעה שלה בפני דוד. יש להניח שהיא המשיכה להיות פאסיבית בחיי הנישואין שלה עם דוד, כי איננו שומעים עליה יותר בהמשך הספר.

הערה

נשות ישראל הן שהפכו את דוד לדמות נערצת בעיני ההמונים: "הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו". זו אחת הסיבות לכך שדוד נענה לבקשת אביגיל שלא לשפוך דם. הרגישות שלו לדימוי שלו בעיני נשות ישראל שמעצבות דעת קהל, בא לידי ביטוי גם בקינתו על שאול ויהונתן: "אל תגידו בגת...פן תשמחנה בנות פלשתים...בנות ישראל אל שאול בכינה".