אביגיל בוחרת צד - שמואל א' כ"ה | מני גל

מאת: מני גל, בתמונה אביגיל כורעת לפני דוד, ג'יימס טיסו (1836-1902) ת.פרסום: 09/07/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

אביגיל היא דמות אנושית, רב-צדדית. אפשר בהחלט לפתח נובלה ספרותית מרתקת סביב דמותה. כמי שאינו סופר, אציג כאן ניתוח של מעשיה, המעידים על אופיה.

וְשֵׁם הָאִישׁ נָבָל, וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ אֲבִגָיִל, וְהָאִשָּׁה טוֹבַת שֶׂכֶל וִיפַת תֹּאַר, וְהָאִישׁ קָשֶׁה וְרַע מַעֲלָלִים, וְהוּא כָלִבִּי:

על פי המסופר בפרק, אביגיל ניחנה בשתי תכונות, המקנות לה יתרון, והיא מנצלת את שתיהן בשעת הכושר. היא טובת שכל, כלומר פיקחית, מה שמסביר את מעשיה העצמאיים. היא אינה רק אשתו של נבל, כמצופה מנשים מקראיות נשואות בדרך כלל. היא עומדת לראות את התמונה הכללית, להבין שהולכת להיות כאן סמטוחה רצינית, והיא מסוגלת לקבל החלטות, ולעשות מעשים, שישנו את העתיד לקרות. בנוסף לכך, וזה ממש לא מזיק, היא יפת תואר. עדיין לא היכרנו את דוד מהאספקט הזה של משיכה לנשים, אבל מסתבר שאיש המלחמה הצעיר הזה, רועה צאן בעברו, המסתובב זה זמן מה במדבר הריק בחברת פוחחים זכרים, בהחלט זקוק לחברה נשית. עצם היותה של אביגיל יפת תואר יתרום לפתרון המצב הבעייתי אליו נקלעה.

וְלַאֲבִיגַיִל אֵשֶׁת נָבָל הִגִּיד נַעַר אֶחָד מֵהַנְּעָרִים לֵאמֹר: הִנֵּה שָׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים מֵהַמִּדְבָּר לְבָרֵךְ אֶת אֲדֹנֵינוּ, וַיָּעַט בָּהֶם.

מסתבר עוד, כי לאביגיל מערכת קשרים ויחסים עם נערי נבל. זה אינו מובן מאליו. פנייתו של אחד מהנערים אליה רומזת לנו על כך, והיא רומזת דבר נוסף – שהנער יודע, כי נבל הכניס את עצמו למלכודת, וכי צריך איש או אישה נבונים שיתירו את הפלונטר. הוא אינו מהסס לפנות לאשת נבל, ולשתף אותה בדאגתו.

וְעַתָּה, דְּעִי, וּרְאִי מַה תַּעֲשִׂי, כִּי כָלְתָה הָרָעָה אֶל אֲדֹנֵינוּ וְעַל כָּל בֵּיתוֹ, וְהוּא בֶּן בְּלִיַּעַל מִדַּבֵּר אֵלָיו.

אכן, הנער צופה שחורות, והוא מעורר את אביגיל למעשה. לנער ברור כי לאביגיל יש משהו שלנבל אין, וזה טקט. על היופי כבר דיברנו?

וַתְּמַהֵר אֲבִיגַיִל, וַתִּקַּח מָאתַיִם לֶחֶם וּשְׁנַיִם נִבְלֵי יַיִן וְחָמֵשׁ צֹאן עֲשׂוּיֹת וְחָמֵשׁ סְאִים קָלִי וּמֵאָה צִמֻּקִים וּמָאתַיִם דְּבֵלִים, וַתָּשֶׂם עַל הַחֲמֹרִים. וַתֹּאמֶר לִנְעָרֶיהָ: עִבְרוּ לְפָנַי, הִנְנִי אַחֲרֵיכֶם בָּאָה, וּלְאִישָׁהּ נָבָל לֹא הִגִּידָה.

אביגיל נבונה ומחושבת, והיא מתכננת את מעשיה. היא מכינה את הפיתוי בדמות מאכלים מובחרים, המרמזים גם על הרכוש הרב שיכול ליפול בידיו של דוד, אם נבל יוסר מן הדרך. היא יוצאת לדרך בלי לשתף את נבל בתכניותיה, מה שמעיד על כך, שהיא כבר בחרה צד, הצד שלהערכתה יהיה הצד המנצח.

וַתֵּרֶא אֲבִיגַיִל אֶת דָּוִד, וַתְּמַהֵר, וַתֵּרֶד מֵעַל הַחֲמוֹר, וַתִּפֹּל לְאַפֵּי דָוִד עַל פָּנֶיהָ, וַתִּשְׁתַּחוּ אָרֶץ, וַתִּפֹּל עַל רַגְלָיו, וַתֹּאמֶר: בִּי אֲנִי, אֲדֹנִי, הֶעָוֹן, וּתְדַבֶּר נָא אֲמָתְךָ בְּאָזְנֶיךָ, וּשְׁמַע אֵת דִּבְרֵי אֲמָתֶךָ. אַל נָא יָשִׂים אֲדֹנִי אֶת לִבּוֹ אֶל אִישׁ הַבְּלִיַּעַל הַזֶּה עַל נָבָל, כִּי כִשְׁמוֹ כֶּן הוּא, נָבָל שְׁמוֹ, וּנְבָלָה עִמּוֹ, וַאֲנִי, אֲמָתְךָ, לֹא רָאִיתִי אֶת נַעֲרֵי אֲדֹנִי, אֲשֶׁר שָׁלָחְתָּ.

אביגיל פוגשת את דוד, כשהוא כבר `מחומם` בעלבונו (לכאורה) על התייחסות נבל אליו. היא מתייחסת אליו כאל אדוניה, ובזאת היא מרחיקה את עצמה מהעמדה שנקט נבל (`מִי דָוִד, וּמִי בֶן יִשָׁי?`). היא מכירה בכוחו של דוד וביכולתו לשלוט על המצב. היא גם מביעה באוזני דוד את דעתה על נבל בעלה. את סמכויותיה באחוזת נבל היא מדגישה, באומרה כי לא פגשה את נערי דוד, מה שאומר שֶׁלּוּ היתה פוגשת אותם, לא היינו מגיעים למצב הנפיץ הזה.

וְעַתָּה, אֲדֹנִי, חַי יְהוָה וְחֵי נַפְשְׁךָ, אֲשֶׁר מְנָעֲךָ יְהוָה מִבּוֹא בְדָמִים, וְהוֹשֵׁעַ יָדְךָ לָךְ, וְעַתָּה יִהְיוּ כְנָבָל אֹיְבֶיךָ וְהַמְבַקְשִׁים אֶל אֲדֹנִי רָעָה.

אביגיל הפיקחית אינה מציגה עצמה כמי שתמנע מדוד את פעולת הנקם בנבל. היא מכניסה שת אלוהים לתמונה. הוא, כך היא אומרת, ימנע מדוד את המעשה הרצחני. בנוסף לכך, היא מאחלת שמשהו רע יקרה לנבל. האמירה `יִהְיוּ כְנָבָל אֹיְבֶיךָ וְהַמְבַקְשִׁים אֶל אֲדֹנִי רָעָה` עמומה ורב משמעית. אם נרקמה בין אביגיל לדוד איזו מזימה, היא אינה מבוטאת במילים. כך עושים אנשים פיקחים. האמת היא, שֶׁמִּדָּוִד אנו רואים בעיקר חמה אימפולסיבית, בעוד שאביגיל מנצחת בתבונה על ההתרחשויות.

שָׂא נָא לְפֶשַׁע אֲמָתֶךָ, כִּי עָשֹׂה יַעֲשֶׂה יְהוָה לַאדֹנִי בַּיִת נֶאֱמָן, כִּי מִלְחֲמוֹת יְהוָה אֲדֹנִי נִלְחָם, וְרָעָה לֹא תִמָּצֵא בְךָ מִיָּמֶיךָ, וַיָּקָם אָדָם לִרְדָפְךָ וּלְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשֶׁךָ, וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְאֵת נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ יְקַלְּעֶנָּה בְּתוֹךְ כַּף הַקָּלַע.

בדברים אלה מרחיבה אביגיל ומצהירה, כי היא תומכת בדוד לא רק בהתנגשות שלו עם נבל, אלא גם בעניין הגדול הרבה יותר שיש לו עם שאול. יש בדברים אלה יותר מרמז לנכונותה ללוות את דוד ולתמוך בו גם בעתיד.

וְהָיָה כִּי יַעֲשֶׂה יְהוָה לַאדֹנִי כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבֶּר אֶת הַטּוֹבָה עָלֶיךָ, וְצִוְּךָ לְנָגִיד עַל יִשְׂרָאֵל, וְלֹא תִהְיֶה זֹאת לְךָ לְפוּקָה וּלְמִכְשׁוֹל לֵב לַאדֹנִי, וְלִשְׁפָּךְ דָּם חִנָּם, וּלְהוֹשִׁיעַ אֲדֹנִי לוֹ, וְהֵיטִב יְהוָה לַאדֹנִי, וְזָכַרְתָּ אֶת אֲמָתֶךָ.

במילים פשוטות יותר אומרת אביגיל לדוד: כאשר תזכה במלכות, חשוב יהיה שלא יהיה לך ברֶזוּמֶה המעשה הרצחני עליו אתה חושב כרגע. אלהים ייטיב איתך, ואתה תזכור אותי. וכיצד זוכרים זְכָרִים? הם נושאים לאישה את מי שהיטיבה איתם...

וַתָּבֹא אֲבִיגַיִל אֶל נָבָל, וְהִנֵּה לוֹ מִשְׁתֶּה בְּבֵיתוֹ, כְּמִשְׁתֵּה הַמֶּלֶךְ, וְלֵב נָבָל טוֹב עָלָיו, וְהוּא שִׁכֹּר עַד מְאֹד, וְלֹא הִגִּידָה לּוֹ דָּבָר קָטֹן וְגָדוֹל עַד אוֹר הַבֹּקֶר. וַיְהִי בַבֹּקֶר, בְּצֵאת הַיַּיִן מִנָּבָל, וַתַּגֶּד לוֹ אִשְׁתּוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיָּמָת לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ, וְהוּא הָיָה לְאָבֶן.

מה עשתה אביגיל לנבל, שהתנ"ך מצניע? על פי הכתוב, היא סיפרה לנבל את מה שסיפרה, הסתירה את אשר בחרה להסתיר, והוא מת. ממה הוא מת? מפחד דוד? מהבושה שעשתה לו אשתו? או שמא ממשהו יותר מעשי שעשתה אביגיל?

אין ספק שלא דוד, כי אם אביגיל, היא המנהלת בפרק זה את העניינים. חבל שהתנ"ך לא המשיך לספר עליה, פרט לעובדה לא חשובה, והיא שמו של הבן שילדה לדוד – כִּלְאָב או דניאל (מלחמת גרסאות בין ספרי שמואל ודברי הימים). אולי בחוכמתה כי רבה הצליחה אביגיל להרחיק את כלאב ממאבקי הירושה האכזריים של בני דוד?