על סף בגידה - שמו"א כ"ט | עופר בורין

מאת: עופר בורין התמונה pixabay ת.פרסום: 13/07/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

הפרק הקודם עסק בתמונת ההיערכות לקרב בצד ישראל והמלך שאול.
הפרק הזה עוסק בצד ההיערכות למלחמה אצל הפלישתים עם דויד.
א וַיִּקְבְּצ֧וּ פְלִשְׁתִּ֛ים אֶת־כָּל־מַחֲנֵיהֶ֖ם אֲפֵ֑קָה וְיִשְׂרָאֵ֣ל חֹנִ֔ים בַּעַ֖יִן אֲשֶׁ֥ר בְּיִזְרְעֶֽאל ׃ ב וְסַרְנֵ֤י פְלִשְׁתִּים֙ עֹֽבְרִ֔ים לְמֵא֖וֹת וְלַאֲלָפִ֑ים וְדָוִ֣ד וַאֲנָשָׁ֗יו עֹֽבְרִ֛ים בָּאַחֲרֹנָ֖ה עִם־אָכִֽישׁ ׃

קודם עוברים סרני פלישתים ואנשיהם, ולבסוף מגיע המלך אכיש מלווה בדויד ואנשיו.
סרני פלישתים לא אוהבים את הקטע של השתתפות דויד בצבאם ודורשים מאכיש לשלוח את דויד מהמערכה. הם אינם מאמינים שדויד באמת ערק למחנה פלישתים וחוששים שהוא גיס חמישי שעוד יתהפך עליהם בזמן הקרב:
ד פ וַיִּקְצְפ֨וּ עָלָ֜יו שָׂרֵ֣י פְלִשְׁתִּ֗ים וַיֹּ֣אמְרוּ לוֹ֩ שָׂרֵ֨י פְלִשְׁתִּ֜ים הָשֵׁ֣ב אֶת־הָאִ֗ישׁ וְיָשֹׁב֙ אֶל־מְקוֹמוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר הִפְקַדְתּ֣וֹ שָׁ֔ם וְלֹֽא־יֵרֵ֤ד עִמָּ֨נוּ֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְלֹא־יִֽהְיֶה־לָּ֥נוּ לְשָׂטָ֖ן בַּמִּלְחָמָ֑ה וּבַמֶּ֗ה יִתְרַצֶּ֥ה זֶה֙ אֶל־אֲדֹנָ֔יו הֲל֕וֹא בְּרָאשֵׁ֖י הָאֲנָשִׁ֥ים הָהֵֽם ׃ ה הֲלוֹא־זֶ֣ה דָוִ֔ד אֲשֶׁ֧ר יַעֲנוּ־ל֛וֹ בַּמְּחֹל֖וֹת לֵאמֹ֑ר הִכָּ֤ה שָׁאוּל֙ בַּֽאֲלָפָ֔יו וְדָוִ֖ד ֯בְּרִבְבֹתוֹ ׃

לא ירד עמנו למלחמה – שלא יבוא להילחם אתנו, נסתדר בלעדיו.
שלא יהיה לנו לשטן – גיס חמישי הוא שטן ממש.
הוא עדיין אהוב על עמו – יענו לו במחולות לאמר היכה שאול באלפיו ודויד ברבבותיו.
אכיש מבין שלא יוכל להתנגד לדרישת סרניו החזקים, והוא מורה לדויד לשוב לצקלג ולא להצטרף, למערכה, תוך שהוא ממש מתנצל:
ו וַיִּקְרָ֨א אָכִ֜ישׁ אֶל־דָּוִ֗ד וַיֹּ֣אמֶר אֵלָיו חַי־יְהוָ֞ה כִּי־יָשָׁ֣ר אַתָּ֗ה וְט֣וֹב בְּעֵינַי צֵאתְךָ֙ וּבֹאֲךָ֤ אִתִּי֙ בַּֽמַּחֲנֶ֔ה כִּי לֹֽא־מָצָ֤אתִֽי בְךָ֙ רָעָ֔ה מִיּ֛וֹם בֹּאֲךָ֥ אֵלַ֖י עַד־הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וּבְעֵינֵ֥י הַסְּרָנִ֖ים לֹֽא־ט֥וֹב אָֽתָּה ׃ ז וְעַתָּ֥ה שׁ֖וּב וְלֵ֣ךְ בְּשָׁל֑וֹם וְלֹֽא־תַעֲשֶׂ֣ה רָ֔ע בְּעֵינֵ֖י סַרְנֵ֥י פְלִשְׁתִּֽים ׃

אני אוהב אותך דויד, זה הסרנים שלא סומכים עליך. אין לי ברירה אלא לוותר על השתתפותך בקרב.
דויד מנסה לשכנע את המלך ומעיד על נאמנותו:
חוַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־אָכִ֗ישׁ כִּ֣י מֶ֤ה עָשִׂ֨יתִי֙ וּמַה־מָּצָ֣אתָ בְעַבְדְּךָ֔ מִיּוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר הָיִ֣יתִי לְפָנֶ֔יךָ עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּ֣י לֹ֤א אָבוֹא֙ וְנִלְחַ֔מְתִּי בְּאֹיְבֵ֖י אֲדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ ׃

דויד מכנה את אכיש בשם "אדוני המלך". ממש מתחנן שייתן לו להילחם בשבילו נגד אויביו, הלוא הם בני ישראל.
אבל אכיש מסרב ושולח את דויד בחזרה לצקלג.
=====
דויד מקבל את הגזירה והולך לצקלג. הוא נעדר מהמערכה.

שאלת מפתח כאן לגבי אישיותו של דויד – האם הוא באמת התכוון להילחם עם פלישתים נגד ישראל או שהייתה לו תוכנית שבה הוא חובר לישראל נגד פלישתים, כגיס חמישי, או, כפי שסרני פלישתים חשדו בו, שהוא ישתתף בקרב יחד עם פלישתים ואחר כך ינכס לעצמו את הניצחון ולמעשה יקבל שליטה גם על ישראל וגם על פלישתים.

לשאלה הזו אין פתרון וודאי, משום שאין עדותו של דויד בפנינו.

נטיית לבי, אחרי כל מה שקראתי על דויד עד כה, שהפרק הזה בא ללמד אותנו עוד משהו על אופיו של דויד.
אני סבור שדויד התכוון אכן לעזור לבני ישראל ולשמש כגיס חמישי במחנה פלישתים. כשראה שהדבר לא מסתייע, החליט דויד לנקוט בגישה חדשה. גישה האומרת: "צדיקים, מלאכתם נעשית בידי אחרים".
במקרה הזה, דויד ואנשיו הם הצדיקים. המלאכה היא מלאכת חיסולו של שאול, והאחרים הם הפלישתים.
הגישה הזו מסוכנת מאוד, אבל דויד לא נראה כאחד שסכנה מטרידה אותו במיוחד.
=====
השיטה הזו, שבה אדם מחליט לתת לאחרים לעשות את מלאכתו, יכולה לעתים להיות מהלך ניהולי מנצח. הרבה פעמים נתקלתי בקריירה שלי, שבאמצעות גישה המשתפת אנשים רבים ברעיון שלי לביצוע משהו, כאשר את התהילה וההצלחה אני משאיר בידי אחרים, התוצאה היא הצלחה מאוד גדולה כשרבים האנשים השותפים לה. זו דרך מאוד יעילה לחבר אנשים לרעיון.
כמובן, שכמנהל, חובה לקחת אחריות במקרה של כשלון, ואם יש הצלחה – ככל שרבים יותר יהיו שותפים לה, ייטב.
=====
ועוד הערה קצרה על דויד – ניתן היה אולי לצפות שדויד, לאחר שגורש ממחנה פלישתים, ינוע לא לצקלג, אלא יסייע לבני ישראל דרך התמקמות במארב לפלישתים וכניסה לקרב מבלי שהוזמן אליו כדי לתמוך בשאול.
מדוע לא נקט דויד במהלך הזה? 
אני חושב שדויד החליט, שהגיע הזמן ששאול ייפול, ומאחר ונשבע שלא הוא יעשה זאת בעצמו, השאיר את המלאכה בידי פלישתים. 
הוא סמך על האהדה הרבה של ישראל אליו שתאפשר לו לחזור להיות מלך ישראל בהמשך.