שאול על שאול - שמואל א' ל"א  |מני גל

מאת: מני גל ת.פרסום: 16/07/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

שאול טשרניחובסקי הרבה לכתוב על שאול: בעין דור" – 1893, "על חרבות בית־שן" - 1898 , "שיר האהבה אשר לשאול" - 1922 , "המלך" - 1925, "על הרי גלבוע" - 1929 , ו"אנשי חיל חבל - 1936.

בפגישה של המשורר שאול טשרניחובסקי עם בני כפר תבור אמר: "צאו וראו כמה גדול היה שאול המלך. את ההיסטוריה כתבו מלחכי הפנכה של דוד. אבל אפילו הם לא הצליחו לגמד את קומתו. ואם ככה יצאה דמותו מתחת ידיהם, קל לשער מה גדול באמת היה האיש הזה!"

עוד ציטוט מדבריו של טשרניחובסקי, על פי קלאוזנר: "אינני יודע מדוע, אבל מאז היתה טינה בלבי על כל המפורסמים אצלנו לקדושים וטובים למרות כל הרע שעשו. וחשבתי כי רבות העלימו מאתנו למען הצדיק אותם ולהרשיע אחרים — וכן הייתי תמיד מצדד בזכותו של שאול. ויכול היות, כי השם גרם". (שאול טשרניחובסקי נקרא על שם סבו מצד אמו, שאול קארפ, שהיה משכיל, ותרגם שירים אוקראינים לעברית).

מתוך האוסף המרשים של שירי שאול של טשרניחובסקי נביא את השיר הבא:

עַל חָרְבוֹת בֵּיִת-שָׁן / שאול טשרניחובסקי

ויבאו פלשתים... וימצאו את שאול... ויכרתו את ראשו... ואת גויתו תקעו בחומת בית-שן (שמואל א`, ל"א)

כִּי יִכְבּוּ עַל חֶרְמוֹן הָהָר
נְגֹהוֹת בֵּין-הָעַרְבָּיִם,
כְּתֹם רֹן הַזָּמִיר הַשָּׁר,
וּכְהִדֹּם מַבּוּעַ הַמָּיִם;
עֵת דּוּמָם יָנוּחַ הַגָּן,
יִכָּנֵף זֵפִיר בֵּין הֶעָלִים, –
עַל עִיֵּי מַשּׁוּאוֹת בֵּית-שָׁן
יִנָּטוּ מִסָּבִיב הַצְּלָלִים.
דּוּמִיַּת הַקֶּבֶר בַּכֹּל,
עֲטַלֵּף יְרַפְרֵף לוֹ חֶרֶשׁ...
צֵל מֶלֶךְ בְּצַעֲדֵי אֵין-קוֹל
שָׁם יִתְעֶה, בֵּין סֶלַע וָטֶרֶשׁ...
וּלְאִטּוֹ הוּא עוֹלֶה בַתֵּל
בִּדְמִי לֵיל עֲרִירִי-הָעָיִן,
חֲגוּר כְּלֵי-מִלְחַמְתּוֹ הַצֵּל,
בִּנְדָנוֹ הַשֶּׁלַח רַק אָיִן.
וּכְבָר רַד גַּם כּוֹכַב-הַצִּיר,
כַּסַּפִּיר שְׂפַת יָם-הַמֶּלַח,
בַּפָּז שָׁם יִתְנוֹסֵס הַשְּׂנִיר –
וְהוּא טֶרֶם מָצָא הַשֶּׁלַח.
גַּם אַפְסֵי פְאַת קֶדֶם בָּאוֹר,
יָנוּסוּ צְלָלִים וַעֲנָנִים, –
אָז יִרְגַּז צֵל שׁוֹכְנִי הַבּוֹר,
אַף יֶחְוְרוּ רָשְׁמֵי הַפָּנִים.
וִינוֹפֵף הַיָּד, יַחֲרֹק שֵׁן,
מֵעֵינָיו נִשְׁקֶפֶת הָאֵימָה:
"אִנָּקְמָה!"... בְּהָדָר וְחֵן
יוֹפִיעוּ גַבְנוּנִים וּשְׁדֵמָה...
בַּלֵּיל בַּלֵּיל אָנָה וְאָן
יִתְהַלֵּךְ צֵל שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ
בֵּין עִיֵּי מַשּׂוּאוֹת בֵּית-שָׁן,
וְעֵינָיו מְבַקְּשׁוֹת הַשֶּׁלַח.
כִּי יָבוֹא יַגִּיעַ הָאוֹת,
וִישֵׁנֵי הַקֶּבֶר יָקִיצוּ,
אָז יִמְצָא הַחֶרֶב הַזֹּאת,
אֵשׁ נִקְמַת-עַד עֵינָיו יָפִיצוּ.
"הוֹי, חֵילִי! – "הִנֵּנוּ!" – ""הַכֹּל
לְחֶרֶב נוֹקֶמֶת לְטֶּרֶף!! "
וְאֵל אֵלִים אָז יַרְעֵם בְּקוֹל
וְיִקְרָא לִמְשִׁיחוֹ אָז: הֶרֶף!
שָׁמַיִם וָאָרֶץ וּתְהוֹם!
כֹּה אָמַר אֱלֹהִים גַּם יָקֵם:
סָלַחְתִּי לְכָל שׁוֹפְכֵי הַדָּם!
סָלַחְתִּי, כִּי בְחֶסֶד אִנָּקֵם!

אודיסה, 1898

דמותו של שאול המת, המהלך כצל בין חורבות בית שן ומבקש נקמה, מזכירה את רוחו של מלך דנמרק הרצוח, אביו של המלט, התובע את נקמת דמו במחזה השייקספירי `המלט`. מעניין ה`טויסט` בסוף השיר של טשרניחובסקי, האומר בשם אלוהים: ` הֶרֶף! ... סָלַחְתִּי לְכָל שׁוֹפְכֵי הַדָּם! סָלַחְתִּי, כִּי בְחֶסֶד אִנָּקֵם!` טשרניחובסקי הכיר לבטח את `המלט`, ואף תירגם מחזה אחר של שייקספיר – `הלילה השנים עשר`.