זמן שאול - שמו"א ל"א | דודו פלמה

מאת: כתיבה וציור דודו פלמה ת.פרסום: 16/07/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

 וַתִּכְבַּד הַמִּלְחָמָה אֶל שָׁאוּל, וַיִּמְצָאֻהוּ הַמּוֹרִים אֲנָשִׁים בַּקָּשֶׁת; וַיָּחֶל מְאֹד, מֵהַמּוֹרִים. ד וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנֹשֵׂא כֵלָיו שְׁלֹף חַרְבְּךָ וְדָקְרֵנִי בָהּ, פֶּן יָבוֹאוּ הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה וּדְקָרֻנִי וְהִתְעַלְּלוּ בִי, וְלֹא אָבָה נֹשֵׂא כֵלָיו, כִּי יָרֵא מְאֹד; וַיִּקַּח שָׁאוּל אֶת הַחֶרֶב וַיִּפֹּל עָלֶיהָ. ה וַיַּרְא נֹשֵׂא כֵלָיו כִּי מֵת שָׁאוּל; וַיִּפֹּל גַּם הוּא עַל חַרְבּוֹ וַיָּמָת עִמּוֹ. ו וַיָּמָת שָׁאוּל וּשְׁלֹשֶׁת בָּנָיו וְנֹשֵׂא כֵלָיו גַּם כָּל אֲנָשָׁיו בַּיּוֹם הַהוּא יַחְדָּו.


האיש הגבוה ויפה התואר הזה שלא רצה להיות בכלל מלך וחי על זמן שאול מרגע שנמשח בשמן המשחה על ידי שמואל, נביא שבכלל לא רצה במלך לישראל, נפל בערבו של יום קרב על חרבו. גם שלושת בניו ונושא כליו, גם כל אנשיו שחיו על זמן שאול מתו עמו ביום ההוא. יחדיו. 

הנה מוטלות גופותינו עתיד לכתוב המשורר חיים גורי על רעיו שנפלו יחדיו בקרב. קרב אחר. אבל המוות בקרב יחדיו ניראה אותו הדבר. תמיד. 
רְאֵה, הִנֵּה מֻטָּלוֹת גּוּפוֹתֵינוּ שׁוּרָה אֲרֻכָּה אֲרֻכָּה./ פֵָּנֵינוּ שֻׁנּוּ. הַמָּוֶת נִשְׁקָף מֵעֵינֵינוּ. אֵינֶנּוּ נוֹשְּמִים./ כָּבִים נְגוֹהוֹת אַחֲרוֹנִים וְהָעֶרֶב צוֹנֵחַ בָּהָר./ רְאֵה, לֹא נָקוּם לְהַלֵּך בַּדְּרָכִים לְאוֹרָהּ שֶׁל שְׁקִיעָה רְחוֹקָה./ לֹא נֹאהַב, לֹא נַרְעִיד מֵיתָרִים בִּצְלִילִים עֲנֻגִים וּדְמוּמִים,/ לֹא נִשְׁאַג בַּגַּנִּים עֵת הָרוּחַ עוֹבֶרֶת בַּיַּעַר...

כי ככה זה אחרי שמתים. תמיד יש מי שמת ויש מי שזוכר את המת. 
ומי שזוכר את המת קובע את דמותו של המת לאחר מותו יותר ממה שהוא קבע את דמותו שלו בעודו בחייו. 
בשביל זה נועדו חוברות זיכרון ושירי מספד. לפאר את דמות המת ולצייר בצבעים עזים את חייו שבאו אל קיצם. סיפורי התנ"ך דנו אותנו לזכור את האדם שהיה המלך שאול דרך סיפוריהם של אלה שחיו אחריו ושרטטו את דמותו הטובה או הרעה, בלי שהייתה האפשרות בידו למחות. 
אבל אם נתאמץ לקרוע את קורי הסיפור הכובלים את המת, נזכור תמיד גם שהיה גבוה, יפה תואר וביישן ושלא רצה להיות מלך. ושקיבל את דין התנועה והלך לחפש אתונות ומצא מלוכה. ומותו מצא אותו על הר הגלבוע. וזהו. 

*******


כִּי יֵשׁ הָהוֹלֵךְ אַחַר 
מַחְרַשְׁתו בַּשָּׂדֶה 
וְאַחַר אֲתוֹנוֹת אָבִיו, 
כְּדֵי לִפּוֹל אֶל מַלְכֹּדֶת צוּף 
וְלִמְצֹא שָׁם אֶת שְׁמוּאֵל 
עַל הַגָּג עִם מְּלוּכָה 
וְשֶׁמֶן מִּשְׁחָה הַשּׂוֹרֵף. 

אֲבָל שָׁאוּל שֶׁחַי עַל זְמַן שָׁאוּל 
רַק חִפֵּשׂ אֲתוֹנוֹת וּמָצָא מְלוּכָה עַל הַגָּג, 
שָׁם נִפְעֲרָה לְרַגְלָיו תְהוֹם גְּדוֹלָה 
שֶׁל בְּדִידוּת וְטֵרוּף וּבְתוֹכָהּ 
כְּבָר אָרַב לוֹ אֲגַג.

תַּמּוּ יוֹם קְרָב וְעָרְבוֹ
גַּם זְמַנּוֹ הַשָּׁאוּל שֶׁל שָׁאוּל תָּם.
כִּי שָׁם בַּגִּלְבּוֹעַ עַל כָּתֵף שָׁאוּל
הַנִשְׁקֶפֶת לָעֵמֶק נִגְעַל מָגֵן גִּבּוֹרִים
וּמָגֵן שָׁאוּל הַמֵּת עָבַר אֶל דָוִד הֶחָי.

וְדָּוִד כְּבָר יְקַלֵּל אֶת הָהָר הַקּוֹדֵר 
הַזֶּה בְּאַל טַל וְאַל מָטָר. 
וְכָכָה הוּא יַעֲמֹד 
בְּצוּק הָעִתִּים, חָשׂוּף 
וְיָבֵשׁ מִגֶּשֶׁם וּמִטַּל. 

וְהַרְבֵּה שָׁנִים תַּחְלוֹפְנָה 
עַד שֶׁיָּבוֹא מְשׁוֹרֵר 
וִיצַוֶּה עַל הַר הַגִּלְבּוֹעַ לָמוּשׁ 
מִמְּקוֹמוֹ
וְלָצֵאת עִמָּנוּ בְּמָחוֹל
עַל כָּתֵף שָׁאוּל הַמֵּת 
הַמִּתְעוֹרֶרֶת לְחַיִּים.