בהר הגלבוע  - שמו"א ל"א | עופר בורין

מאת: עופר בורין התמונה ויקיפדיה צילום אור 17 נחלת הכלל ת.פרסום: 16/07/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

הפרק האחרון בספר שמואל א`.
שאול מתאבד באמצעות נפילה על חרבו במהלך הקרב מול פלישתים:
ד וַיֹּ֣אמֶר שָׁאוּל֩ לְנֹשֵׂ֨א כֵלָ֜יו שְׁלֹ֥ף חַרְבְּךָ֣׀ וְדָקְרֵ֣נִי בָ֗הּ פֶּן־יָבוֹאוּ הָעֲרֵלִ֨ים הָאֵ֤לֶּה וּדְקָרֻ֨נִי֙ וְהִתְעַלְּלוּ־בִ֔י וְלֹ֤א אָבָה֙ נֹשֵׂ֣א כֵלָ֔יו כִּ֥י יָרֵ֖א מְאֹ֑ד וַיִּקַּ֤ח שָׁאוּל֙ אֶת־הַחֶ֔רֶב וַיִּפֹּ֖ל עָלֶֽיהָ ׃

לפני ששאול מתאבד הוא מבקש מנושא כליו שיהרוג אותו לפני שהפלישתים יהרגו אותו אך נושא כליו מסרב ולשאול לא נותר אלא לקחת את חרבו ולפול עליה.
לפני ששאול מבקש למות, הוא רואה את מותם של שלושת בניו:
ב וַיַּדְבְּק֣וּ פְלִשְׁתִּ֔ים אֶת־שָׁא֖וּל וְאֶת־בָּנָ֑יו וַיַּכּ֣וּ פְלִשְׁתִּ֗ים אֶת־יְהוֹנָתָ֧ן וְאֶת־אֲבִינָדָ֛ב וְאֶת־מַלְכִּי־שׁ֖וּעַ בְּנֵ֥י שָׁאֽוּל ׃

ולפני שבניו נופלים, הוא רואה את תבוסת ישראל בקרב:
א וּפְלִשְׁתִּ֖ים נִלְחָמִ֣ים בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּנֻ֜סוּ אַנְשֵׁ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מִפְּנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֔ים וַיִּפְּל֥וּ חֲלָלִ֖ים בְּהַ֥ר הַגִּלְבֹּֽעַ ׃
מהכלל (עם ישראל) אל המשפחה (בניו) ולבסוף הוא עצמו. המלך מת. אין לו מקום בעולם שנחרב מול עיניו.

חמישה פסוקים, זה הכול, ועוד פסוק אחד המסכם אותם:
ו וַיָּ֣מָת שָׁא֡וּל וּשְׁלֹ֣שֶׁת בָּנָיו֩ וְנֹשֵׂ֨א כֵלָ֜יו גַּ֧ם כָּל־אֲנָשָׁ֛יו בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא יַחְדָּֽו ׃
=====
כשקוראים את הפסוקים האלה לא מרגישים שהיה בכלל קרב. אני הרגשתי שאני צופה בסרט, בלי פס קול, שבו בני ישראל אינם נלחמים! הם עומדים והפלישתים מכים בהם ללא קרב.
מה קרה כאן?
=====
ספר שלם, ספר שמואל א`, השקיע המחבר המקראי כדי להביא את מלך ישראל הראשון לפול על חרבו.
ממליך אותו איש האלוהים, במצוות יהוה עצמו למלך. מהאתונות ומאחורי כלי המטבח הביא אותו. ממש בכוח המליך אותו, וכאשר נהייה למלך, ולא עשה כמצוות יהוה והשאיר את אגג מלך עמלק בחיים – הוחלט שיש להחליף אותו.

אבל הרי אי אפשר להחליף מלך שנמשח ע"י איש האלוהים בקלות.

אנחנו מקבלים יריעה רחבה של הדרדרות שיטתית של המלך. הדרדרות מתוזמרת שבה תוך כדי מלוכתו מושח איש האלוהים מלך אחר תחתיו. המיועד נכנס לחצר המלך, מתחבב ונאהב ע"י הקרובים ביותר למלך, מתגלה כאיש נגינה ואיש מלחמה למופת, כל העם אוהבים אותו והמלך, זה שכלל לא רצה להיות כזה, מאבד אט אט את שפיותו.

כשהלך לחפש את האתונות הוא היה ילד שבקושי יכול היה לנהל שיחה עם הנער שלו. כשנהייה למלך הוא קבל כוח שכלל לא היה לו הניסיון וההכשרה לנצל להשתמש בו. הוא הצליח להגן על ישראל ולנצח אויבים רבים, כולל מספר קרבות מול פלישתים, הוא פעל לחיסול אנשי הכשפים ובעלות האוב, אבל בסוף הוא נותר בודד כאשר את מכת המוות הנחית עליו שמואל, איש האלוהים, שמתוך האוב אמר לו שהוא ובניו ימותו בקרב.
אז שאול מת לדעתי באותו לילה באוב.

הקרב מול פלישתים לא היה קרב. שאול איבד את רוח הקרב שלו באותו לילה באוב. בניו הלוחמים, בהם יהונתן הגיבור, נדבקו אף הם באובדן הזה וכך כל לוחמי ישראל. 
עד כדי כך הם היו כרוכים אחרי המלך שלהם. אף אחד מהם לא נטש אותו – כולם נעמדו וכמו הצדיעו בדממה למלך האהוב והמוטרף שלהם ומתו ללא קרב.

כשכל זה קורה סביבו אני מסרב להאמין ששאול התאבד. שאול מת בלילה הקודם אצל בעלת האוב. הגוף שלו נשאר לדמם על הגלבוע.
=====
ספר שמואל א` והסוף הטראגי של שאול, טוב היה לו היו נלמדים גם כשיעור בסיסי במדע המדינה על ההיבטים המסוכנים של ערבוב דת ומדינה ועל הצורך בהפרדתם.
=====
המשוררת, סופרת, מתרגמת ותסריטאית ישראלית, לאה נאור, כתבה את "בהר הגלבוע". הלחין יוסף הדר ובצעו נפלא – הפרברים. בשיר ניכר שהמשוררת ממש חשה את מות המלך שאול בגלבוע, עד היום:

יבש הקיץ בעתו 
בהר הגלבוע 
נשען שאול על חניתו 
בהר הגלבוע 
רק נער גר עימו 
רק נער מבני עמלק.

יבש וחם, יבש וחם 
הקיץ בעמק. 
האדמה צבעה פחם 
בקיץ בעמק

אולי היה שרב 
אולי זו היתה שעת שקיעה 
אולי שקיעת זהב 
כמו היום באותה השעה.

נפרש העמק לרגליו 
בהר הגלבוע 
היה הקיץ כמו עכשיו 
בהר הגלבוע 
מנגד הר תבור 
והר החרמון במרחק

כאילו לא עברו שנים 
בהר הגלבוע 
אותם סלעים - סלעים שחונים 
בהר הגלבוע

אולי היה שרב...

https://www.youtube.com/watch?v=FgbGc0Zx4As