משיח, משיח!  שמואל ב' א' | מני גל

מאת: מני גל ת.פרסום: 17/07/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

וַיֹּאמֶר אֵלָיו דָּוִד: אֵיךְ לֹא יָרֵאתָ לִשְׁלֹחַ יָדְךָ לְשַׁחֵת אֶת מְשִׁיחַ יְהוָה?

איך יש להבין את דברי דוד? הנה שתי אפשרויות: א. דוד מזדהה עם הנער הנרגש, שהיה שם ברגע מותו של שאול, והיה מעורב מאד במעשה. הוא שואל את הנער איך הצליח להיענות לבקשת שאול להמית אותו, איך לא הכריע אותו הפחד. ב. `איך לא יראת?` – במשמעות ביקורתית: `איך העזת?` סיומו של המשפט – `לשלוח ידך לשחת את משיח יהוה` רומז לכך שהאפשרות השניה היא הנכונה.

וַיִּקְרָא דָוִד לְאַחַד מֵהַנְּעָרִים, וַיֹּאמֶר: גַּשׁ, פְּגַע בּוֹ! וַיַּכֵּהוּ, וַיָּמֹת.

כבר העליתי אפשרויות המסבירות את מעשהו של דוד, אפשרויות שאינן מעניקות לדוד נקודות זכות. הנה מה שכותב רלב"ג, שעבורו דוד מלך ישראל חי וקיים מאד:

יש לתמוה מדוע ציוה דוד להרגו, והנה עשה זה ברצון שאול ובקשתו, אלא שהתשובה בזה איננה ממה שיקשה, וזה שהאומר לחברו `חבול בי`, וחבל בו, כמו שהתבאר בגמרא כ``ש (כל שכן) בהמתת המלך, ואין מצוות המלך ממה שתפטרהו בזה ... והנה הזהירה תורה על דבר ההמתה, כ``ש על המתת המלכים; ואעפ``י שלא היו שם עדים, והיה מרשיע את עצמו, והיה מפני זה פטור בדין, הנה עשה דוד זה להוראת שעה, שלא יקלו האנשים לשלוח ידם במלכות, ולזאת הסיבה בעינה נזהר משלוח יד בשאול, כשהיה במערה, ואעפ``י שהיה רודפו, והיה מותר להרגו, וידמה שזה הנער המבשר לא היה גר צדק, ואעפ``י שאמר `בן איש גר עמלקי אנכי`, כבר אמר זה להורות שאינו עמלקי באמת, אבל אביו התגורר בארץ עמלק, וזאת היתה תשובתו לדוד, כי כבר ידע דוד מפיו כי עמלקי הוא, אבל שאל לו על המקום שהיה חונה בו, והוא השיב כי בעבור המקום נקרא עמלקי, לא שהיה ממשפחת עמלק.

נפרק את הסברו של רלב"ג לשתי יחידות. רלב"ג מודע לעובדה, שהנער עשה את מה שהמלך ציוה אותו, ועל כן הענשתו אינה ראויה, אבל הוא מזכיר לנו דיונים משפטיים מעניינים אודות מידת האשמה של מי שפוגע בזולתו, שביקש ממנו `חבול בי`. כמו שאין לסייע לאדם להתאבד, כך אין לפגוע במי שמבקש ממך לעשות זאת. רלב"ג מחריף את ביקורתו על מי שעושה זאת למלך. לנגד עיניו של דוד עמדה לא רק השאלה המוסרית של פגיעה במי שמבקש ממך לעשות זאת, אלא גם החומרה שבהריגת מלך, שהיא פגיעה במשיח ה`, ואולי גם פגיעה ביציבות השלטון, אם זו אינה דעה מודרנית מדי. כלומר, רלב"ג סבור שדוד רצה לקבוע חוק לדורות, האוסר על פגיעה במלך. הוא מתעלם משתי נקודות משמעותיות בהקשר זה. האחת, כי שאול כבר היה פצוע אנוש ונטה למות בלאו הכי, וכי חיילי הפלישתים היו קרובים להשיגו. השניה – כי רצח מלכים היה מעשה שכיח למדי, גם בממלכת ישראל, וגם בממלכת יהודה לעתיד לבוא.

החלק השני של דברי רלב"ג תמוה למדי. מה זה חשוב, אם הנער היה עמלקי אסלי, או בנו של גר עמלקי (איך זה שעם ישראל קיבל גרים מאותו עם, שהתורה ציוותה להשמיד ללא זכר?), או בסך הכל עברי החי בתחום שבו יושבים בני עמלק? האם רומז לנו רלב"ג, כי לו היה זה נער עמלקי ממש, לא היה דוד מחמיר אתו כל כך?

ההסבר היותר הגיוני למעשהו של דוד הוא, שחשוב היה לו מאד, לדוד, להציג בפני העם את אהבתו לשאול, אהבה שהתגברה אפילו על הרדיפה שרדף אותו שאול. המלחמה על הגלבוע העניקה לדוד את כל מה שהיה זקוק לו, את מות המלך ואת מותם של כל יורשיו הישירים, בלי שנאלץ להצטרף לצבא הפלישתי ולקחת חלק פעיל בהפלת שאול. הפוזה של זה שלא מוכן בשום מצב לפגוע במשיח ה`, זו שטיפח עוד במפגש הדרמטי שלו עם שאול במדבר יהודה, פוזה זו קיבלה חיזוק פומבי בהחלטה שלו לפגוע במי שתרם למות שאול. נוסיף עוד תיאוריית קונספירציה, המניחה, כי הריגת העד היחיד שהיה ברגע מות שאול תאפשר לו, לדוד, לספר את הסיפור בגרסה שלו, המותאמת למה שהוא רוצה להציג