מדוע התנ"ך אינו מספר דבר על כלאב?  שמואל ב' ג' | מני גל

מאת: מני גל התמונה PIXABAY ת.פרסום: 21/07/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

וַיִּוָּלְדוּ לְדָוִד בָּנִים בְּחֶבְרוֹן, וַיְהִי בְכוֹרוֹ אַמְנוֹן לַאֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵאלִת, וּמִשְׁנֵהוּ כִלְאָב לַאֲבִיגַיִל אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי, וְהַשְּׁלִשִׁי אַבְשָׁלוֹם בֶּן מַעֲכָה בַּת תַּלְמַי מֶלֶךְ גְּשׁוּר...

בנים רבים היו לו, לדוד, ולפחות ארבעה מהם מוזכרים כמי שלקחו חלק במאבק על ירושת כס המלכות – אמנון, אבשלום, אדוניה ושלמה.

אמנון, בכור הבנים, אמנם לא תואר כטוען לכתר, אך ככל הנראה היה המועמד הטבעי לרשת את דוד. הוא נרצח על ידי הבן השלישי, אבשלום, שנקם בו על אונס תמר, אחותו של אבשלום. רצח זה הוריד את אמנון מהבמה וממאבק הירושה, ועל פי מה שהתרחש מאוחר יותר ניתן להניח כי אותו מניע לרצח היה, למעשה, תירוץ לסלק את המועמד לכתר ולתפוש את מקומו. גם אמנון עצמו לא היה טלית שכולה תכלת, וכמו שמסבירים היום את המניעים למעשיהם של אנסים, יתכן שגם אצלו היה אונס תמר הפגנה אלימה של סמכות ומעמד וניסיון השפלה של בתה של הרעיה השלישית של המלך.

אך היה שם עוד בן אחד, כלאב, בנה של אביגיל, אותה אישה יפה ונבונה, שהצליחה לצאת מההתנגשות בין דוד לבעלה נבל עם כל הקופה ביד. ואותו כלאב היה הבן השני בסדר הבנים, אחרי אמנון הרצוח. מדוע אין התנ"ך מספר על כלאב דבר?

פרשנים מוקדמים כבר העלו את השאלה הזאת, וענו עליה כמיטב הסגנון הפרשני והדרשני, שהיה מקובל בימיהם. חלק מאותם פרשנים ניסו להסתמך על המידע היחידי שיש לנו על אותו כלאב, והוא שמו היוצא דופן.

עלעול בדפי דברי הימים מעלה שהיה לו, לכלאב, שם נוסף:

וְאֵלֶּה הָיוּ בְּנֵי דָוִד [...] שֵׁנִי דָּנִיֵּאל לַאֲבִיגַיִל הַכַּרְמְלִית (דבה"א ג`).

גיבורים נוספים בתקופת השופטים והמלכים נקראו בשני שמות, כאשר לפעמים רומז אחד מהשמות על תכונה כלשהי או על מרכיב ביוגרפי בחיי הגיבור. ניזכר בגדעון השופט, שנקרא גם ירובעל. שני השמות רומזים למאבקו של אותו שופט בפולחן הבעל. הוא שגדע את האשרה, והוא שרב עם הבעל. שלמה המלך נקרא גם ידידיה. האם ניתן להסביר את השם `כִּלְאָב` ככינוי מְתָאֵר לאותו דניאל, בנם של דוד ואביגיל? השם המוזר `כִּלְאָב` מבקש הסברים ברוח המדרש, והסברים אלה שונים מאד זה מזה, בהתאמה למה שחשבו הדרשנים על השאלה האמיתית מי היה אותו כלאב.

הסבר א`: `כִּלְאָב` הוא הֶלְחֵם של `כולו+אב`. מי שבחר בהסבר זה סבור היה כי כלאב היה ספק בנו של דוד וספק בנו של נבל, וכדי להסיר ספק זה הקנה לו אלוהים מראה דומה מאד למראהו של דוד. אותו ספק לגבי זהות אביו של כלאב יכול להסביר גם מדוע נעדר אותו בן ממאבק הירושה .

הסבר ב`: `כִּלְאָב` הוא הלחם של `מַכְלִים+אב`. מסכת ברכות מספקת הסבר זה, והוא מפותל מאד. מפיבושת, בנו של שאול, היה מבייש את דוד בהלכה (אותה הלכה שנתגבשה יותר מאלף שנים לאחר ימי דוד...), וכלאב החסוד היה מבייש את מפיבושת באותה הלכה, כלומר גובר עליו בידע תלמודי. הסבר זה כל כך רעוע, שכן על פיו כלאב הכלים את אביו ולא את מפיבושת!

הסבר ג`: השם `כִּלְאָב` הוא הלחם של `כלאיים+אב`. אנו מכירים את המונח בן-כלאיים, המתאר מין שאינו `גזעי`. שוב רמז לספק לגבי מיהו האב האמיתי של כלאב. מי שבחר בהסבר זה סבור היה כי באמת היה כלאב בנו של נבל, ומשום כך לא נחשב ליורש לגיטימי לדוד.

סיימנו עם מדרשי השמות, ואנו שבים אל השאלה החשובה יותר – מדוע לא מסופר דבר על כלאב, ומדוע הוא נעדר ממאבקי הירושה. חלק מהתשובות נרמזות כבר במדרשי השמות, אבל הפרשנים המוקדמים מספקים הסברים נוספים.

יש האומרים כי כלאב היה דוקא צדיק גדול, כזה שמעולם לא נכשל אפילו בחטא זעיר. אצטט פסקה מהערך `כלאב` בויקיפדיה:

על פי המדרש בתלמוד הבבלי ,כלאב הוא אחד מארבעת האנשים שלא חטאו כל ימיהם ומתו רק בעטיו של נחש, לצד בנימין בן יעקב, אבי משה אהרן ומרים וישי אבי דוד המלך. במסכת אבות נאמר כי כלאב יצא מהול, כלומר באופן ניסי נולד כבר נימול (אבות דרבי נתן). באוצר המדרשים נאמר כי תשעה נכנסו בחייהם לגן עדן ולא טעמו טעם מיתה, ביניהם כלאב בן דוד) אוצר מדרשים-אייזנשטיין, חופת אליהו). באוצר המדרשים נאמר גם כי בגן עדן שוכנים כל ראשי האומה, ושם כלאב בן דוד עדיין חי. נראה שבידי חז"ל הייתה מסורת על כלאב, שלא שרדה לימינו.

איך נסביר את העובדה, שדוקא מי שהתנ"ך בחר לא לספר עליו דבר נחשב על ידי חז"ל לצדיק בקנה מידה רב-דורי? מעבר לאפשרות, שבידי חז"ל היו מסורות על כך מכתבים קדומים, שלא שרדו עד ימינו, אני רוצה להניח, כי ארבעה מאחיו היו מעורבים בתככי ירושה מאד מלוכלכים – אמנון, אבשלום, אדוניה ושלמה, וזה מה שעורר את חז"ל להניח, כי אם דבר לא נאמר על כלאב בהקשר זה – בוודאי צדיק היה.

אני רוצה לסיים בהצעה נוספת, הנוגעת בשאלה מדוע נעדר כלאב ממאבקי הירושה, ומשום כך לא נכתב עליו דבר בתנ"ך. אמו של כלאב, אביגיל, הפגינה תבונה יוצאת דופן באותו רגע גורלי עבורה, שבו דוד הפוחז איים להמיט שואה על נבל ועל כל בני ביתו. תבונה זו, שהביאה אותה אל תוך משפחת דוד רגע לפני שעלה לשלטון בחברון, הביאה אותה מאוחר יותר למסקנה שריבוי הנשים וריבוי היורשים של דוד טומן בחובו סכנה גדולה לבנה היקר, והיא שהשפיעה עליו לזוז הצידה – לטובתו.

לו הייתי כותב נובלה על משפחת דוד המלך, בדומה לספר המרתק של יוכי ברנדס, מלכים ג`, הייתי משלב בה את דמותה של אביגיל, כמי שניסתה להכניס קצת שכל ומתינות לאותה חצר רווית יצרים ואלימות.