יואב מחסל האחדות בעם  - שמו"ב ג' | עופר בורין

מאת: עופר בורין ת.פרסום: 21/07/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

דויד מבסס את ביתו בחברון, כמלך יהודה. יש לו מספר נשים והן מולידות לו ילדים:
הבכור שנולד – אמנון. האם היא אחינועם היזרעאלית.
השני שנולד – כלאב. האימא שלו היא אביגיל, אשתו של נבל. זוכרים? 
השלישי שנולד – אבשלום. האימא שלו היא מעכה בת תלמי שהיה מלך גשור.
הרביעי שנולד – אדניה. האימא שלו היא חגית.
החמישי שנולד – שפטיה. האימא שלו היא אביטל.
השישי שנולד הוא יתרעם. לאימא שלו קוראים עגלה (כמה מוזר)
במקביל, המלחמה בין יהודה לישראל נמשכת. אין פרוט של התקריות השונות אבל יש משפט כללי ממנו ניתן להבין שיהודה מתחזקים וישראל בבעיה:

א וַתְּהִ֤י הַמִּלְחָמָה֙ אֲרֻכָּ֔ה בֵּין בֵּ֣ית שָׁא֔וּל וּבֵ֖ין בֵּ֣ית דָּוִ֑ד וְדָוִד֙ הֹלֵ֣ךְ וְחָזֵ֔ק וּבֵ֥ית שָׁא֖וּל הֹלְכִ֥ים וְדַלִּֽים ׃

כזכור, האיש החזק בישראל הוא אבנר בן נר. הוא בוודאי מרגיש את הלחץ של חולשת ישראל. מלך ישראל, איש בושת, מחליט לנסות את כוחו מול אבנר ובא אליו בטענות שהוא שכב עם הפילגש של המלך האהוב שאול, אביו של איש בושת.
אבנר לא היה צריך יותר מזה כדי לפעול נגד מלך ישראל החלש, אותו הוא עצמו המליך.
הוא מודיע למלך ישראל, איש בושת, שלא יבלבל לו את המוח וכי בכוונתו לפנות לדויד ולעזור לדויד למלוך על כל ישראל. המלך, איש בושת, כל כך מפחד, שהוא אפילו לא עונה לאבנר על ההתרסה הזו.
אבנר שולח שליחים לדויד ומבקש לכרות אתו ברית שבמסגרתה אבנר יעביר לידי דויד את השליטה בכל שבטי ישראל.
תשובת דויד:

יג וַיֹּ֣אמֶר ט֔וֹב אֲנִ֕י אֶכְרֹ֥ת אִתְּךָ֖ בְּרִ֑ית אַ֣ךְ דָּבָ֣ר אֶחָ֡ד אָנֹכִי֩ שֹׁאֵ֨ל מֵאִתְּךָ֤ לֵאמֹר֙ לֹא־תִרְאֶ֣ה אֶת־פָּנַ֔י כִּ֣י׀ אִם־לִפְנֵ֣י הֱבִיאֲךָ֗ אֵת מִיכַ֣ל בַּת־שָׁא֔וּל בְּבֹאֲךָ֖ לִרְא֥וֹת אֶת־פָּנָֽי ׃

דויד מסכים לבקשת אבנר, אבל מוסיף תנאי – דויד רוצה את מיכל, שהובטחה לו ע"י שאול. מסתבר שדויד לא שוכח דבר ממה שחייבים לו (גם אם הוא כבר עשיר בנשים אחרות מכל קצוות הארץ...). מיכל כבר מזמן חיה עם פלטיאל, לו נתנה ע"י שאול לאישה לאחר שדויד לקח לאישה את אביגיל אשת נבל הכרמלי. את דויד זה לא מעניין – מה ששלו שלו, גם אם מדובר באישה שכבר חיה שנים רבות עם גבר אחר.
אבל דויד לא רק בעל זיכרון ארוך אלא גם בעל יכולת תמרון מרשימה. אבנר פונה אליו עם ההצעה, ודויד ענה לאבנר ובמקביל הוא פונה גם למלך ישראל, בדרישה לקבל את מיכל בחזרה:

יד וַיִּשְׁלַ֤ח דָּוִד֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל־אִֽישׁ־בֹּ֥שֶׁת בֶּן־שָׁא֖וּל לֵאמֹ֑ר תְּנָ֤ה אֶת־אִשְׁתִּי֙ אֶת־מִיכַ֔ל אֲשֶׁר֙ אֵרַ֣שְׂתִּי לִ֔י בְּמֵאָ֖ה עָרְל֥וֹת פְּלִשְׁתִּֽים ׃

פתאום, אחרי שנים של התעלמות, דויד נזכר לפנות למלך ישראל בעניין מיכל. מסתבר שהפנייה של אבנר התקבלה אצל דויד כהזדמנות. הוא מבין שיש קרע גדול בין מלך ישראל לבין שר הצבא שלו, ומנצל את זה כדי להכניס את שניהם למרוץ – מי יביא לי קודם את מיכל.
הם אכן נכנסים למרוץ הזה. איש בושת שולח אנשים לקחת את מיכל מבעלה. בעלה הולך אחריה ובוכה על אבדנה, ובדרך, מתערב אבנר, שולח את בעלה הביתה ולוקח את מיכל אליו. 
=====
זיהיתי בפרק הקודם את אבנר כאיש יוזם. הוא יזם את "ישחקו הנערים לפני". הוא יזם את "הלנצח תאכל חרב", הוא יוזם את הפנייה לדויד לברית והוא יוזם מהלך שמחסל את הקשר בין איש בושת לדויד. 
=====
אבנר ממשיך, מלכד סביבו את כל זקני השבטים, כולל ובמיוחד את אלה של שבט בנימין (השבט של שאול) ועם כל הנדוניה הזו מגיע לדויד בחברון:

יט וַיְדַבֵּ֥ר גַּם־אַבְנֵ֖ר בְּאָזְנֵ֣י בִנְיָמִ֑ין וַיֵּ֣לֶךְ גַּם־אַבְנֵ֗ר לְדַבֵּ֞ר בְּאָזְנֵ֤י דָוִד֙ בְּחֶבְר֔וֹן אֵ֤ת כָּל־אֲשֶׁר־טוֹב֙ בְּעֵינֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וּבְעֵינֵ֖י כָּל־בֵּ֥ית בִּנְיָמִֽן ׃ כ וַיָּבֹ֨א אַבְנֵ֤ר אֶל־דָּוִד֙ חֶבְר֔וֹן וְאִתּ֖וֹ עֶשְׂרִ֣ים אֲנָשִׁ֑ים וַיַּ֨עַשׂ דָּוִ֧ד לְאַבְנֵ֛ר וְלַאֲנָשִׁ֥ים אֲשֶׁר־אִתּ֖וֹ מִשְׁתֶּֽה ׃ כא וַיֹּ֣אמֶר אַבְנֵ֣ר אֶל־דָּוִ֡ד אָק֣וּמָה׀ וְֽאֵלֵ֡כָה וְאֶקְבְּצָה֩ אֶל־אֲדֹנִ֨י הַמֶּ֜לֶךְ אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵ֗ל וְיִכְרְת֤וּ אִתְּךָ֙ בְּרִ֔ית וּמָ֣לַכְתָּ֔ בְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־תְּאַוֶּ֖ה נַפְשֶׁ֑ךָ וַיְּשַׁלַּ֥ח דָּוִ֛ד אֶת־אַבְנֵ֖ר וַיֵּ֥לֶךְ בְּשָׁלֽוֹם ׃

נפלא – אבנר ודויד סוגרים ברית מעל הראש של איש בושת.

הם רק שכחו את יואב בן צרויה, זה שניצח את אבנר בפרק הקודם. זה שאבנר הרג את אחיו.
יואב חוזר מעוד איזה קרב ומגלה את דבר הברית. הוא כועס ופונה לדויד בפניה בה הוא מאשים את אבנר בכך שהוא לא באמת מתכוון לקיים את הברית. אבנר הוא מרגל אומר יואב לדויד.
דויד לא מגיב ויואב יוצא מהשיחה עם דויד עצבני. הוא שולח שליחים לקרוא לאבנר בחזרה. אבנר חוזר ויואב אורב לו והורג אותו.

יואב בן צרויה, שר צבא דויד, מבצע מהלך היסטורי שהורס את הסיכוי לברית בן ישראל ליהודה, ללא ידיעת דויד ובאופן פחדני, לא בקרב ראוי מול אבנר. יואב כנראה ידע משהו על יכולותיו של אבנר הן במישור הפוליטי מדיני והן במישור הקרבי. יואב ראה באבנר איום והוא מחסל אותו ללא היסוס.

לא נדע לעולם האם אבנר התכוון לממש את הברית או לבגוד בה. 
אבל דויד שוב מתגלה כמומחה לניצול מצבים.
עם היוודע הרצח של אבנר בידי יואב, הוא מסיר כל אחריות, מודיע לכולם שהמעשה נעשה ע"י יואב לא ברשות ולא בסמכות, פוצח באבל ובקינה מעוררת רגשות על מות אבנר (יש לו כבר ניסיון בקינות על שאול ויהונתן), מקלל את יואב ואת זרעו עד עולם ומסיים ב –

לח וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ אֶל־עֲבָדָ֑יו הֲל֣וֹא תֵדְע֔וּ כִּי־שַׂ֣ר וְגָד֗וֹל נָפַ֛ל הַיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל ׃ לטוְאָנֹכִ֨י הַיּ֥וֹם רַךְ֙ וּמָשׁ֣וּחַ מֶ֔לֶךְ וְהָאֲנָשִׁ֥ים הָאֵ֛לֶּה בְּנֵ֥י צְרוּיָ֖ה קָשִׁ֣ים מִמֶּ֑נִּי יְשַׁלֵּ֧ם יְהוָ֛ה לְעֹשֵׂ֥ה הָרָעָ֖ה כְּרָעָתֽוֹ ׃

דויד אומר לאנשיו:
1. דעו לכם, איש גדול וחשוב נפל היום (הכוונה לאבנר כמובן)
2. אני מלך חדש, צעיר ולכן לא יכולתי למנוע זאת.
3. יואב ואנשי צרויה הם אנשים קשוחים ומי שיטפל בהם זה יהוה ולא אני.

דויד מצליח גם לשכנע שידיו נקיות, גם לשלוח את יהוה לטפל ביואב ובמשפחת צרויה, וגם לא לפטר או להרוג את יואב על יוזמתו הלא מאושרת להרוג את אבנר. דויד צריך את יואב כשר צבא ולכן לא נוגע בו.
אין ספק – דויד מתגלה כאחד שיודע לנצל מצבים ולהתחזק אל מול אויביו הגלויים והנסתרים.

את החיסול של יואב בן צרויה, ישאיר דויד לבנו שלמה. גם בזקנתו, רגע לפני מותו, זוכר דויד לנקום ביואב את נקמת הרצח של אבנר בן נר.

כתבתי כבר על דויד שבשבילו המטרה מקדשת את האמצעים וגם שהוא מעדיף שמלאכתו תעשה בידי אחרים. בפרק הזה, הוא מתגלה בפעם השנייה כאחד שמגלגל עיניים לשמיים (קינת שאול ויהונתן, ועכשיו קינת אבנר בן נר) ורוחץ בניקיון כפיו. 
יש בדויד שילוב מרתק של מנהיגות, יוזמה, רוח קרב ו"טפלון". האם באמת שום דבר מכל הדם הרב שנשפך מסביבו לא ידבק בו?
נדמה לי שלא מעט מנהיגים בישראל של 2015 לוקחים דוגמא מחלק ה"טפלון" של דויד. מגלגלים עיניים ולובשים טפלון.
=====
הערה אחרונה – כאשר מרים מוציאה את דיבת משה על האישה הכושית שלקח לעצמו, אלוהים כועס עליה ומביא עליה צרעת.
כאשר יואב מוציא את דיבת אבנר מול דויד, ללא הוכחה, דויד מקלל אותו ואת ביתו במספר קללות נמרצות, שאחת מהן היא הצרעת. מסתבר שדויד היה בקיא גם בתורת משה ובהיסטוריה של בני ישראל במדבר.
=====