רצח איש בושת - שמואל ב' ד' | מיכאל פדידה

מאת: מיכאל פדידה ת.פרסום: 23/07/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

 פרקנו מתאר את רצח איש בושת בן שאול, מלך ישראל, על ידי שניים מקציניו ואת תגובתו הנחרצת של דוד נגד הרוצחים.

כדי להבין היטב פרשה זו, יש לעמוד על הקונטקסט שבו התרחשו אירועים אלה. אבנר נרצח על ידי יואב. כדי להבהיר שידו לא הייתה במעל, מגנה דוד את יואב, עורך הלוייה מכובדת לאבנר ונושא עליו קינה. דוד חשב שדי בתגובתו לרצח זה, כדי להסיר מעליו חשד שיואב פעל תחת הדרכתו. אולם היות שדוד לא העניש את יואב על פשעו, היו כאלה שלא קנו את המחוות של דוד וחשבו שיואב פעל על דעת דוד. עניין זה מסביר מדוע שני הקצינים שרצחו את איש בושת על משכבו, ציפו לקבל גמול מדוד על הרצח. הם חשבו שברצח שלהם הם שמו קץ לטוענים לכתר בשושלת שאול: "הנה ראש איש בשת בן שאול...ויתן ה` לאדוני המלך נקמות היום הזה משאול ומזרעו". (אמנם עדיין נותר בחיים מפיבושת בן יהונתן, אבל בגלל שהיה נכה הם לא חשבו שהוא ראוי למלוכה ומימלא אינו בר תחרות לדוד). (ראו הערה 1).

הרוצחים הביאו לדוד את ראש איש בושת. (הערה 2). יש בכך ביזוי לנרצח וגם הוכחה חותכת שראש זה לא יוכל יותר להניח כתר מלכות על ראשו. הם אולי גם חשבו שמא הרצח שלהם יעורר זכרונות אצל דוד שכרת את ראשו של גולית והציג אותו בידו לפני שאול ויזדהה עם כריתת הראש שלהם.

דוד הגיב בצורה חריפה הן במלל והן בענישה גופנית אכזרית: קיצוץ ידיהם ורגליהם ותליתם בפומבי אחרי הריגתם. (ראו הערה 3). הוא פעל כך כי היה זה מקרה שני (הראשון רצח אבנר) בו יכול היה להתעורר חשד שהרוצחים פעלו מטעמו. הרצח התרחש בצומת קריטי בו עדיין שבטי ישראל לא הצהירו לו אמונים כמלך עליהם.

התגובה החד משמעית והראותנית

של דוד לרצח איש בושת השיגה את מטרתה ומיד אחר כך נשבעו לו אמונים ראשי שבטי ישראל – שמואל ב ה`.

הערות

  1. השמדת טוענים פוטנציאלים לכתר המלוכה, הייתה פרקטיקה נהוגה לעתים במזרח הקדום ובקרב עם ישראל ונמשכה לאורך ההיסטוריה. הראשון שיישם אותה במקרא היה אבימלך שרצח את שבעים אחיו על אבן אחת. אפילו יהונתן שהיה רע כאח לדוד, חשש שדוד יפגע בו ובצאצאיו כאשר יגיע למלכות ולכן כאשר כרת אתו ברית הוא ביקש: "ולא אם עודני חי, אלא תעשה עמדי חסד ה`, ולא אמות. ולא תכרית את חסדך מעם ביתי עד עולם" – שמואל א כ` 14 - 15.) ואכן חמל דוד על מפיבושת בן יהונתן ולא מסרו לגבעונים – שמואל ב כ"א.
  2. הרוצחים הלכו כל הלילה כדי להביא את ראש איש בושת לדוד. ההליכה בלילה נעשתה לצורך שמירה על חשאיות אך גם מעידה שהיו להוטים להציג בהקדם את המעשה שלהם בפני דוד, כי היו בטוחים שיזכו לגמול נאה ממנו.
  3. קיצוץ ידיים ורגליים (ואברים אחרים) היה נהוג במזרח הקדום כלפי אויבים ואומצו לעתים גם על ידי עם ישראל. (המקרה הראשון הנזכר במקרא הוא קיצוץ בהונות ידיו ורגליו של אדוני בזק – שופטים א`). גם תליה לאחר מות הקרבן, כפי שנעשה לרוצחיו של איש בושת, היה נהוג במזרח הקדום. (יהושע מצווה לתלות את חמשת מלכי כנען לאחר שהומתו : "ויכם יהושע אחרי כן וימיתם ויתלם על חמישה עצים" – יהושע י` 26.) שימו לב: את גופת רוצחי איש בושת ביזו פעמיים. תחילה קיצצו את ידיהם ורגליהם ואחר כך תלו אותם. (קיצוץ הידיים – כי בידיהם ביצעו את הפשע. (ראו "וקצותה את כפה" – דברים כ"ה 11. הקוראן מצווה לקטוע את יד הגנב – סורה 5 פסוק 38).
  4. קשרתי ברשימה הנ"ל בין רצח אבנר ורצח איש בושת. אין ספק שדוד הבין את המשמעות הפוליטית של מעשי הרצח על סיכוייו להחיל את מלכותו גם על ישראל. ראיה: "ואת ראש איש בושת לקחו ויקברו בקבר אבנר בחברון".