כך מנקים את הדרך אל הצמרת  שמואל ב' ד' | מני גל

מאת: מני גל התמונה - Masters of Otto van Moerdrecht (Search Europeana for this person) Country Netherlands ת.פרסום: 23/07/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

וַיַּעַן דָּוִד אֶת רֵכָב וְאֶת בַּעֲנָה אָחִיו, בְּנֵי רִמּוֹן הַבְּאֵרֹתִי, וַיֹּאמֶר לָהֶם: חַי יְהוָה, אֲשֶׁר פָּדָה אֶת נַפְשִׁי מִכָּל צָרָה, כִּי הַמַּגִּיד לִי לֵאמֹר: הִנֵּה מֵת שָׁאוּל, וְהוּא הָיָה כִמְבַשֵּׂר בְּעֵינָיו, וָאֹחֲזָה בוֹ וָאֶהְרְגֵהוּ בְּצִקְלָג, אֲשֶׁר לְתִתִּי לוֹ בְּשֹׂרָה, אַף כִּי אֲנָשִׁים רְשָׁעִים הָרְגוּ אֶת אִישׁ צַדִּיק בְּבֵיתוֹ עַל מִשְׁכָּבוֹ, וְעַתָּה, הֲלוֹא אֲבַקֵּשׁ אֶת דָּמוֹ מִיֶּדְכֶם, וּבִעַרְתִּי אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ. וַיְצַו דָּוִד אֶת הַנְּעָרִים, וַיַּהַרְגוּם, וַיְקַצְּצוּ אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם, וַיִּתְלוּ עַל הַבְּרֵכָה בְּחֶבְרוֹן, וְאֵת רֹאשׁ אִישׁ בֹּשֶׁת לָקָחוּ, וַיִּקְבְּרוּ בְקֶבֶר אַבְנֵר בְּחֶבְרוֹן.

האקט האלים והמוחצן של הריגת רכב ובענה, קיצוץ אבריהם ותלייתם בפומבי על הבריכה בחברון, מחזק את ההערכה הביקורתית שלי, שמניעיו של דוד היו מניעים פסולים.

שלוש פעמים מגיב דוד על בשורות שהביאו לו, בשורות שחיזקו את סיכויו לתפוס את המלוכה על ישראל כולה. הפעם הראשונה – בבוא הנער העמלקי, שנענה לבקשתו האחרונה של שאול לסייע לו למות לפני שהפלישתים יתפשוהו חי ויענו אותו. הנימוק להריגתו של הנער: אֵיךְ לֹא יָרֵאתָ לִשְׁלֹחַ יָדְךָ לְשַׁחֵת אֶת מְשִׁיחַ יְהוָה?! הפעם השניה – בבוא הבשורה על הריגת אבנר על ידי בני צרויה, שנקמו את מות אחיהם עשהאל, ובאותה הזדמנות סילקו מן הדרך את המצביא המתחרה, למרות שאבנר הצהיר על העברת נאמנותו לדוד. בזאת הפעם נמנע דוד מלהרוג את יואב ואת אבישי, שכן היו אנשים מקורבים לו, וחשיבותם כראשי הצבא היתה גדולה. דוד פותר את הדילמה בקיום הלוויה מכובדת, שבה הוא הולך אחרי מיטת אבנר לעיני כל העם, ובהזדמנות זו הוא אומר: נָקִי אָנֹכִי וּמַמְלַכְתִּי מֵעִם יְהוָה עַד עוֹלָם מִדְּמֵי אַבְנֵר בֶּן נֵר! יָחֻלוּ עַל רֹאשׁ יוֹאָב וְאֶל כָּל בֵּית אָבִיו, וְאַל יִכָּרֵת מִבֵּית יוֹאָב זָב וּמְצֹרָע וּמַחֲזִיק בַּפֶּלֶךְ וְנֹפֵל בַּחֶרֶב וַחֲסַר לָחֶם! בזאת מנקה דוד שוב את עצמו מכל אשמה של פגיעה בבית שאול ובמחנהו, אם כי הוא מעביר את האשמה אל האנשים הנאמנים לו ביותר. האם היו יואב ואבישי שלמים עם ההצגה הזאת, או שמא פגע בהם דוד פגיעה קשה? אין לדעת... הפעם השלישית – בבוא אליו רכב ובענה, אנשי שבט בנימין, ובידיהם ראשו של איש-בושת שרצחו. דוד לא מהסס לפגוע גם בהם, למרות שהם חיסלו את המלך המתחרה, וסללו עבורו, עבור דוד, את הדרך למלוכה על ישראל כולה. ההימור של בענה ורכב לא הצליח. אם היתה האפשרות הקלושה, שהם יספרו כי מישהו מאנשי דוד עודד אותם לבצע את הרצח הפוליטי הזה, הריגתם חיסלה את האפשרות הזאת.

עם מה אנו נשארים לאחר שלשלת האירועים רוויי הדמים הזאת? עם מפיבושת, בנו הנכה של יונתן, שאינו מהווה כל איום על הטוען למלוכה. ומכאן ההמשך ברור:

וַיָּבֹאוּ כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֶל דָּוִד חֶבְרוֹנָה, וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר: הִנְנוּ עַצְמְךָ וּבְשָׂרְךָ אֲנָחְנוּ. גַּם אֶתְמוֹל גַּם שִׁלְשׁוֹם, בִּהְיוֹת שָׁאוּל מֶלֶךְ עָלֵינוּ, אַתָּה הָיִיתָ הַמּוֹצִיא וְהַמֵּבִיא אֶת יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר יְהוָה לְךָ: אַתָּה תִרְעֶה אֶת עַמִּי, אֶת יִשְׂרָאֵל, וְאַתָּה תִּהְיֶה לְנָגִיד עַל יִשְׂרָאֵל.