העיוורים, הפיסחים והצינור  שמואל ב' ה'  מני גל

מאת: מני גל התמונה 123 RF ת.פרסום: 24/07/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ וַאֲנָשָׁיו יְרוּשָׁלִַם, אֶל הַיְבֻסִי יוֹשֵׁב הָאָרֶץ, וַיֹּאמֶר לְדָוִד לֵאמֹר: לֹא תָבוֹא הֵנָּה, כִּי אִם הֱסִירְךָ הַעִוְרִים וְהַפִּסְחִים לֵאמֹר: לֹא יָבוֹא דָוִד הֵנָּה!

פסוק זה הטריד את הפרשנים המוקדמים, שלא ידעו למה הוא מתכוון. מיהם העיוורים והפיסחים, ואיזה תפקיד הם מילאו בהגנה על ירושלים היבוסית? כותב מלבי"ם: ... וענין העיוורים והפיסחים והצינור - נלאו בו המפרשים לפתרו?

אחת הדרכים להבין את הפסוק הזה היא לראות באיזכור העיוורים והפיסחים התרברבות של תושבי יבוס, ובמילים פשוטות ניתן לנסח את דבריהם כך: חומת העיר וביצוריה כל כך חזקים, שגם אם נעמיד עיוורים ופיסחים על המשמר, לא תצליח לכבוש את העיר.

אבל הדמיון היצירתי של הפרשנים המוקדמים מבקש מהם להציב עיוורים ופיסחים ממש כחלק ממערכת ההגנה על העיר. אל העיוורים והפיסחים המסתוריים מצטרף גם צינור חידתי, המוזכר בדברי דוד אל אנשיו: כָּל מַכֵּה יְבֻסִי, וְיִגַּע בַּצִּנּוֹר, וְאֶת הַפִּסְחִים וְאֶת הַעִוְרִים, שְׂנֻאֵי נֶפֶשׁ דָּוִד...

וזה ניסיונו של מלבי"ם לפתור את החידה, כשהוא מסתמך, בין השאר, על דברי רלב"ג:

כפי הפשט עֲרֵבִים עלי דברי הרלב``ג, שבשער העיר עשו צְלָמִים בדמות עיוורים ופיסחים, והיו עשויים באופן מהתחבולה שירימו ויניעו בכוחם מקלות ומוטות של ברזל רבי המשקל, תנועה חזקה בעניין שלא יוכל אדם לקרב שם, כי יכו אותו הצלמים במקלות (ויוכל להיות שגם כן עמדו תחתיהם עיוורים ופיסחים ממש עוזרים בהנעתם), והיו סמוכים לצינור המים באופן שהיה הצינור מוציא המים מפיו, ועל ידי הגרת המים ושטיפתם התנענעו הצלמים והמקלות כאשר יהיה ברחיים וכמו שראה תחבולות אלה בעיניו. עכ``ד (עד כאן דבריו של רלב"ג).

מלבי"ם מביא בחשבון שתי אפשרויות לביאור הפסוק הזה: האחת – העיוורים והפיסחים היו צלמים, פסלים בדמות בעלי מום, שאינם רואים (משום שאינם זקוקים לכך) ואינם יכולים ללכת (משום שאינם ניידים ממקום למקום). נוכל לדמותם למעין רובוטים שנעו בכוח המים, שיצאו מצינור, מוביל מים ממעין מקומי. צלמים אלה החזיקו מקלות ומוטות ברזל, ותנועתם מנעה מכל אדם להתקרב ולתקוף – מֵעֵין החרב המתהפכת בשערי גן-עדן. השנייה – רובוטים אלה היו כל כך משוכללים, שאפילו עיוורים ופיסחים היו יכולים להפעילם.

... ויתכן כי עם התחבולה הזאת היו מייחסים לצלמים האלה כוח אלוהות, כמו שהיו דרכי עובדי עבודה זרה הקדמונים, שהיו מתקנים פסיליהם על ידי גלילים וצירים, שיתנענעו וירימו כבדים במלאכה, והיו מהבילים להמון הסכלים כי זו כוחו לאלוהו...

ועוד מוסיף מלבי"ם, כי ייחוס תכונות אלוהיות למכשירים מתוחכמים כאלה היה נפוץ בקרב עובדי צלמים, שתכננו מערכות גלילים וצירים, שהניעו את פסלי אליליהם, ובכך גרמו להמון הסכלים הנבער להאמין בכוחו של אותו צֶלֶם.

אם נשוב לניסיונות הפרשנות, שאינם מביאים בחשבון את אותם רובוטים דמיוניים, נותר לנו לנסות להציע ביאור לאותו צינור, המוזכר בפסוק ח`.

אחת האפשרויות לזהות את אותו צינור מצביעה על מתקן חצוב, שאולי שימש להובלת מים ממעין הגיחון מתחת לפני האדמה אל תוך העיר, מתקן שניתן לבקר בו עד היום. הארכיאולוג צ`ארלס וורן גילה בשנת 1867 פיר, מעין מנהרה אנכית, דרכו ניתן לחדור ממעיין הגיחון מעלה, לתוך העיר היבוסית. וורן האמין כי גילה את ה"צינור", דרכו חדר יואב אל העיר. בשנים 1910-1911 נחפר הפיר ותועד על ידי מונטגיו פרקר .בהמשך ננטש הפיר ונסתם בעפר ואשפה. בין השנים 1979-1981 נוקה שוב הפיר ונחקר בידי משלחת ארכאולוגית ישראלית בראשותו של הארכאולוג יגאל שילה. במרוצת השנים נזנחה תיאוריית זיהוי הפיר עם הצינור.

אז עם מה אנו נשארים? עם פסוק סתום, שאולי יש לו קשר עם שרידים קדומים, חלק ממערכת המים של ירושלים של אותם הימים. שריד זה מציע אפשרות מֵחַד – של רעיון מתוחכם להובלת מים מחוץ לעיר אל תוכה בימי מצור, ומאידך – של ניצול נועז של מערכת חצובה זו לחדירת קומנדו אל תוך העיר לשם כיבושה.