על אמינותם של נביאים ורבנים - שמואל ב' ז' | מני גל

מאת: מני גל התמונה PIXABAY ת.פרסום: 25/07/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

וַיְהִי כִּי יָשַׁב הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ, וַיהוָה הֵנִיחַ לוֹ מִסָּבִיב מִכָּל אֹיְבָיו, וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל נָתָן הַנָּבִיא: רְאֵה נָא, אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּבֵית אֲרָזִים, וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הַיְרִיעָה. וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל הַמֶּלֶךְ: כֹּל אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ – לֵךְ, עֲשֵׂה, כִּי יְהוָה עִמָּךְ! וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא, וַיְהִי דְּבַר יְהוָה אֶל נָתָן לֵאמֹר: לֵךְ וְאָמַרְתָּ אֶל עַבְדִּי, אֶל דָּוִד: כֹּה אָמַר יְהוָה: הַאַתָּה תִּבְנֶה לִּי בַיִת לְשִׁבְתִּי? כִּי לֹא יָשַׁבְתִּי בְּבַיִת לְמִיּוֹם הַעֲלֹתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה, וָאֶהְיֶה מִתְהַלֵּךְ בְּאֹהֶל וּבְמִשְׁכָּן!

בפיסקה זו בולט המסר האלוהי, הנמסר לדוד מפי נתן הנביא, והוא: אלוהים לא ביקש שֶׁיִּבְנוּ עבורו בית מקדש. מה כן מבקש האל יופיע בהמשך. מה שפחות בולט בקריאה ראשונה מופיע בקריאה מעט יותר סבלנית, והוא מסר חשוב מאד – לא עבור דוד, כי אם עבורנו: נתן הנביא אמר לדוד תחילה: כֹּל אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ – לֵךְ, עֲשֵׂה, כִּי יְהוָה עִמָּךְ. מה משמעות העובדה, שאלוהים מתקן את נתן בו ביום (למעשה – בלילה), ומשנה את המסר? נתן הוא נביא מוערך, שעוד ישפיע השפעה מכרעת על המתרחש בארמון המלך לאחר פרשת השחיתות השלטונית בה עומד דוד להסתבך, הלא היא פרשת בת-שבע. והנה כאן, במפגש הראשון שלנו עמו, כושל נתן, ואומר לדוד, לכאורה בשם אלוהים, כי תכניותיו של דוד רצויות, וכי אלוהים עמו. ואם נביא החצר אומר זאת, הוא כנראה יודע מה אלוהים רוצה... ובכן, לא! אלוהים ממהר להעמיד את נתן על טעותו.

מה אנחנו למדים מכך? משהו חשוב לא פחות מחשיבות השאלה אם בניית בית מקדש רצויה לאל או לא. אנו למדים כי לפעמים סבור הנביא, כי דעת אלוהים נהירה לו, והוא אינו מהסס לדבר בשם ה` אל המלך, ולאשר, במקרה זה, או לפסול, במקרים אחרים, את מעשיו או את תכניותיו המעשיות של המלך.

נזכור לקח חשוב זה, כשנשמע את נביאי תקופתנו, רבנים ראשיים, רבני ערים, רבני ישיבות ומכינות, הקובעים נחרצות מהי דעת התורה, כלומר – מה רוצה אלוהים מאיתנו. אין ספק שהם לא יודעים מהי דעתו של האל. הם, ביהירותם הרבה, מרשים לעצמם לקבוע מה נכון ומה לא. וכך אנו זוכים לשמוע מדי פעם הצהרות מפי בעלי סמכות תורנית אלה בדבר זכותן של נשים לשאת קולן בשירה לפני ציבור מעורב, בדבר חובתם של צעירים שומרי מצוות להשתמט משירות צבאי, בדבר אי-זכותן של נשים ללמוד באוניברסיטה, בדבר האיסור להשכיר דירות לערבים, ומה לא...

דוד, שנוכח לדעת כי אישורו הנחפז של נתן לבניית המקדש לא זכה לגיבוי אלוהי, צריך היה לעמוד על הבעיה של קבלת עצה מנביא זה, אך בעוד מספר פרקים, עם התפוצץ פרשת בת-שבע, משיבוא נתן פעם נוספת עם נזיפה קשה, לכאורה בשם אלוהים, לא יעמוד דוד מולו ויתריס: מי לידי יתקע, כי זה דבר אלוהים? כמובן, בזאת הפעם דוד לא יהיה זקוק להערכה המוסרית האלוהית הזאת, שכן רגש האשמה שלו יוביל את האירוע, ומותו של תינוקו, פרי החטא הנורא שלו ושל בת-שבע, יחזק את התובנה שלו שמעשיו היו בגדר חטא לא יכופר.