ארון האלוהים ודויד - שמו"ב ו'|עופר בורין

מאת: עופר בורין ת.פרסום: 25/07/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

דויד מחליט לצרף לארמון בעיר דויד, אותו סיים לבנות בפרק הקודם, את האלמנט הנוסף, גולת הכותרת שחסרה – ארון האלוהים, זה שנשאר בגבעה, בבית אבינדב, לאחר שהחזירו אותו הפלישתים:

ג וַיַּרְכִּ֜בוּ אֶת־אֲר֤וֹן הָֽאֱלֹהִים֙ אֶל־עֲגָלָ֣ה חֲדָשָׁ֔ה וַיִּשָּׂאֻ֔הוּ מִבֵּ֥ית אֲבִינָדָ֖ב אֲשֶׁ֣ר בַּגִּבְעָ֑ה וְעֻזָּ֣א וְאַחְי֗וֹ בְּנֵי֙ אֲבִ֣ינָדָ֔ב נֹהֲגִ֖ים אֶת־הָעֲגָלָ֥ה חֲדָשָֽׁה ׃

תהלוכה עליזה ושמחה לוקחת את ארון האלוהים.
משה, בספר דברים פרק יב` מגדיר שמקום ארון שם אלוהים יהיה במקום שיצביע עליו יהוה:

ה כִּי אִֽם־אֶל־הַמָּק֞וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֨ר יְהוָ֤ה אֱלֹֽהֵיכֶם֙ מִכָּל־שִׁבְטֵיכֶ֔ם לָשׂ֥וּם אֶת־שְׁמ֖וֹ שָׁ֑ם לְשִׁכְנ֥וֹ תִדְרְשׁ֖וּ וּבָ֥אתָ שָֽׁמָּה ׃

דויד מחליט על מקום ארון שם האלוהים בעצמו, מבלי לקבל הנחייה מיהיה ומבלי להיוועץ בו, וזאת בשונה מהאופן שבו הוא מקפיד להיוועץ עם יהוה לפני קרבות ומלחמות.
מדוע?
התשובה שלי תגיע בסוף.
=====
התהלוכה העליזה נתקלת בקושי משום שארון הברית נשמט מהעגלה.
אחד האנשים (עזה שמו), מנסה למנוע את נפילת הארון לאדמה. והתוצאה:

ז וַיִּחַר-אַף יְהוָה בְּעֻזָּה וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל-הַשַּׁל וַיָּמָת שָׁם עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים.

מוזר לא? האיש ניסה למנוע את נפילת הארון ודינו מוות מיהוה? 
ניראה שיהוה לא מוכן לקבל עזרה מבני אדם. 
ומה קורה אז:

ח וַיִּחַר לְדָוִד עַל אֲשֶׁר פָּרַץ יְהוָה פֶּרֶץ בְּעֻזָּה וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא פֶּרֶץ עֻזָּה עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

ויחר לדויד – דויד כועס. דויד מאוכזב. יהוה משבית לו את החגיגה.
אחרי שהוא גומר לכעוס, דויד נרגע ומחליט להפסיק את התהלוכה ולתת לארון לנוח ולהירגע בתחנת ביניים:

יא וַיֵּשֶׁב אֲרוֹן יְהוָה בֵּית עֹבֵד אֱדֹם הַגִּתִּי שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וַיְבָרֶךְ יְהוָה אֶת-עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת-כָּל-בֵּיתוֹ.

דויד משאיר את הארון אצל אחד בשם "עבד אדם הגיתי". מסתבר שהארון, כשמניחים לו לנפשו, מביא ברכה לסביבתו:

יב וַיֻּגַּד לַמֶּלֶךְ דָּוִד לֵאמֹר בֵּרַךְ יְהוָה אֶת-בֵּית עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ בַּעֲבוּר אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַיַּעַל אֶת-אֲרוֹן הָאֱלֹהִים מִבֵּית עֹבֵד אֱדֹם עִיר דָּוִד בְּשִׂמְחָה.

אחרי שלושה חדשים, דויד מחליט לנסות שוב להעביר את הארון לעיר דויד (למה שרק עבד אדם הגיתי ייהנה ממנו?)
הפעם ביתר זהירות אבל עדיין עם הרבה שמחה והרבה קורבנות יוצאת התהלוכה להביא את הארון לעיר דויד:

וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַיַּעַל אֶת-אֲרוֹן הָאֱלֹהִים מִבֵּית עֹבֵד אֱדֹם עִיר דָּוִד בְּשִׂמְחָה. יג וַיְהִי כִּי צָעֲדוּ נֹשְׂאֵי אֲרוֹן-יְהוָה שִׁשָּׁה צְעָדִים וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא. יד וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל-עֹז לִפְנֵי יְהוָה וְדָוִד חָגוּר אֵפוֹד בָּד. 
לאט, כאשר אנשים נושאים את הארון, ללא עגלה, עם הרבה פרים שחוטים בדרך, עם שמחה רבה בלב וריקודים בלבוש פשוט, מצליח דויד להביא את הארון לעיר דויד.
כאן צוחקת (כתוב שהיא בזה לו בליבה) מיכל לדויד. היא לא צוחקת אלא בזה להתנהגותו העממית. הבוז של מיכל בת שאול מסתיר מאחוריו קינאה או עצב רב שהמפזז הוא דויד ולא אביה שאול – אבל על זה כבר דנו רבים כולל הגששים אז נעזוב את זה. 
רק נעיר שהכתוב מציין שלמיכל בת שאול לא נולדו ילדים. ככה. עונש קטן על דרך השמחה שבהבאת ארון האלוהים לירושלים בשמחה, בריקודים ובכרכורים של מלך ישראל דויד.
=====
לדעתי אלוהים כלל לא התכוון שארון שמו ימוקם במקום כלשהו, שהרי אמונה אמיתית אין לה צורך בארון. 
=====
תשובה ל"מדוע?" מלמעלה:
אני חושב שדויד מתחיל כאן לסבול מ"שגעון" גדלות. הוא אמנם רוקד ומשתולל משמחה בסגנון עממי, אבל מתחת לכל ההילולה לכבוד ארון האלוהים הוא מנסה להכניס את ארון האלוהים למקום שהוא מחליט עליחו, כחלק מהאביזרים שבשליטתו. הכול נעשה באופן שנראה כאילו דויד מקטין את עצמו, מפזז ורוקד לפני הארון, לובש בגדים פשוטים וכו`, אבל המעשה נעשה ללא הנחייה אלוהית ובכך מאבד את ערכו הרוחני.
הטעות העיקרית של דויד אינה בדרך הולכת הארון אלא בעצם הולכתו למקום מבלי שקיבל לכך אישור מיהוה. 
ואולי בגלל זה, בכל פעם שאנחנו בונים בית מקדש, עולה חרון אפו עלינו...