בית שאול מפחדים!  שמואל ב' ט'  |מני גל

מאת: מני גל ציור יונה ארזי ת.פרסום: 29/07/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

וַיֹּאמֶר דָּוִד: הֲכִי יֶשׁ עוֹד, אֲשֶׁר נוֹתַר לְבֵית שָׁאוּל, וְאֶעֱשֶׂה עִמּוֹ חֶסֶד בַּעֲבוּר יְהוֹנָתָן?

כשעולה מלך חדש ומחליף, בדרך כלל באלימות, את השושלת המלכותית הקודמת, לשאלה מן הסוג הזה - `הֲכִי יֶשׁ עוֹד אֲשֶׁר נוֹתַר לְבֵית שָׁאוּל` יש משמעות אחת: המלך החדש רוצה לוודא שאין כל סיכוי שבני השושלת המודחת יתמרדו נגדו, והא מחפשם כדי לחסל אותם אחד אחד. זה היה מקובל בעולם העתיק. סיפור אבימלך ושבעים אחיו הוא רק דוגמה אחת מני רבות. אך דוד משלים את המשפט, ואומר `וְאֶעֱשֶׂה עִמּוֹ חֶסֶד בַּעֲבוּר יְהוֹנָתָן`, כדי להדגיש שהוא מתכוון למשהו אחר. מלבי"ם סבור, כי לאחר רצח איש-בושת, הלא הוא איש-בעל בן שאול, ירדו שאר יורשי בית שאול למחתרת. ואלה דבריו של מלב"ים: ... בעת שגברה יד דוד יראו לנפשם, פן יהרגם כדרך מלכי קדם, שהיו הורגים אף את אחיהם בל ימרדו ומכ`ל שכן זרע המלך הראשון, והתחבאו כל הימים, עד שעקבותיהם לא נודעו...

דוד, המרגיש מאד בטוח כעת, לאחר שנציגים מכל שבטי ישראל מסרו בידיו את המלוכה, יכול לעשות חסד, לפחות עם יורשי יהונתן, לו הבטיח דוד נאמנות – לו ולזרעו אחריו. הלא כך השביע יהונתן את דוד (בשמואל א` פרק כ`):

כֹּה יַעֲשֶׂה יְהוָה לִיהוֹנָתָן, וְכֹה יֹסִיף, כִּי יֵיטִב אֶל אָבִי אֶת הָרָעָה עָלֶיךָ, וְגָלִיתִי אֶת אָזְנֶךָ, וְשִׁלַּחְתִּיךָ, וְהָלַכְתָּ לְשָׁלוֹם, וִיהִי יְהוָה עִמָּךְ, כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם אָבִי, וְלֹא אִם עוֹדֶנִּי חָי, וְלֹא תַעֲשֶׂה עִמָּדִי חֶסֶד יְהוָה, וְלֹא אָמוּת, וְלֹא תַכְרִת אֶת חַסְדְּךָ מֵעִם בֵּיתִי עַד עוֹלָם, וְלֹא בְּהַכְרִת יְהוָה אֶת אֹיְבֵי דָוִד אִישׁ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

ועוד הוסיף יהונתן: לֵךְ לְשָׁלוֹם, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְנוּ שְׁנֵינוּ אֲנַחְנוּ, בְּשֵׁם יְהוָה לֵאמֹר: יְהוָה יִהְיֶה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעִי וּבֵין זַרְעֲךָ עַד עוֹלָם.

הבטחת הנאמנות שהבטיחו דוד ויהונתן איש לרעהו עומדת בניגוד חריף למנהג, שהוזכר כעת, של חיסול כל בני השושלת הקודמת על ידי השליט החדש. דוד יכול לקיימה רק על ידי פיקוח הדוק על מפיבושת בן יהונתן, ועל בני ביתו, כולל בן מפיבושת, הקרוי מיכא.

וַיֹּאמֶר לוֹ דָוִד: אַל תִּירָא, כִּי עָשֹׂה אֶעֱשֶׂה עִמְּךָ חֶסֶד בַּעֲבוּר יְהוֹנָתָן אָבִיךָ, וַהֲשִׁבֹתִי לְךָ אֶת כָּל שְׂדֵה שָׁאוּל אָבִיךָ, וְאַתָּה תֹּאכַל לֶחֶם עַל שֻׁלְחָנִי תָּמִיד.

גם בפסוק זה מסתתרת שאלה מעניינת, והשאלה היא איזה חסד היה בהחזרת שדה שאול ליורשו החוקי, נכד שאול. למלבי"ם תשובה מעניינת:

היה הבדל בין קנייני המלך ואחוזתו מנחלת אבותיו, שדינו בהם ככל אדם בקניינו ושדה אחוזתו, ובין קנייני המלך, שהיו לו מחוקי המלוכה, ששדות וכרמים, הון ואוצרות, שהגיעו לידו בסיבת מלכותו, בעת הועבר ממלכותו - היה של המלך המולך בעת ההיא, כי היה רק לצורך המלכות, לא לצורך המלך...

מה שאומר מלבי"ם הוא, שבנוסף לרכושו המקורי של המלך (ושאול בא ממוצא כפרי לא אמיד כלל וכלל) הצטבר למלך רכוש, שמקורו בפעולות שהמלך עשה. יש הבדל בין שני סוגי רכוש אלה. בעת החלפת שלטון די לגיטימי שהרכוש מן הסוג השני יילקח על ידי המלך החדש. דוד עושה חסד עם בית יהונתן, ומעביר להם גם את הרכוש הזה.

ההפרדה בין שני סוגי רכוש אלה מזכירה לי את ההפרדה, שככל הנראה אינה מתבצעת באופן מלא בין הרכוש של הבית בבלפור לזה של הבית בקיסריה, ודי לחכימא ברמיזא.