זיכרון של מלך - שמו"ב ט' | עופר בורין

מאת: עופר בורין , עבוד תמונה יונה ארזי ת.פרסום: 29/07/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

דויד יושב לבטח על כס המלכות ולפתע נזכר שהוא הבטיח ליהונתן שישמור על צאצאיו.
מסתבר שליהונתן היה ילד, מפיבושת שמו. מפיבושת היה ילד קטן כאשר יהונתן נהרג בקרב על הגלבוע, הוא הוברח ע"י אחת הפילגשים וחייו ניצלו, אם כי בזמן הבריחה הוא נפל וכנראה נפגע עד כדי כך שהפך לנכה.
דויד מאתר את מפיבושת באמצעות מידע שהוא מקבל מאחד מעבדי שאול, שהשתלט על רכושו הרב של שאול. לעבד הזה קוראים ציבא.
דויד קורא למפיבושת לבוא אליו לארמון. מפיבושת מגיע כשהוא מפוחד כולו לדויד:

ו וַיָּבֹא מְפִיבֹ֨שֶׁת בֶּן־יְהוֹנָתָ֤ן בֶּן־שָׁאוּל֙ אֶל־דָּוִ֔ד וַיִּפֹּ֥ל עַל־פָּנָ֖יו וַיִּשְׁתָּ֑חוּ וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ מְפִיבֹ֔שֶׁת וַיֹּ֖אמֶר הִנֵּ֥ה עַבְדֶּֽךָ ׃

דויד מרגיע את מפיבושת ומבטיח לו שהוא מכיר לו טובה משום התחייבות שנתן ליהונתן:

ז וַיֹּאמֶר֩ ל֨וֹ דָוִ֜ד אַל־תִּירָ֗א כִּ֣י עָשֹׂה֩ אֶעֱשֶׂ֨ה עִמְּךָ֥ חֶ֨סֶד֙ בַּֽעֲבוּר֙ יְהוֹנָתָ֣ן אָבִ֔יךָ וַהֲשִׁבֹתִ֣י לְךָ֔ אֶֽת־כָּל־שְׂדֵ֖ה שָׁא֣וּל אָבִ֑יךָ וְאַתָּ֗ה תֹּ֥אכַל לֶ֛חֶם עַל־שֻׁלְחָנִ֖י תָּמִֽיד ׃

יפה. דויד זוכר הבטחות.
דויד מודיע שכל רכושו של שאול יהיה שייך למפיבושת, ואילו ציבא יהפוך להיות עבד למפיבושת:

ט וַיִּקְרָ֣א הַמֶּ֗לֶךְ אֶל־צִיבָ֛א נַ֥עַר שָׁא֖וּל וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֑יו כֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר הָיָ֤ה לְשָׁאוּל֙ וּלְכָל־בֵּית֔וֹ נָתַ֖תִּי לְבֶן־אֲדֹנֶֽיךָ ׃ י וְעָבַ֣דְתָּ לּ֣וֹ אֶֽת־הָאֲדָמָ֡ה אַתָּה֩ וּבָנֶ֨יךָ וַעֲבָדֶ֜יךָ וְהֵבֵ֗אתָ וְהָיָ֨ה לְבֶן־אֲדֹנֶ֤יךָ לֶּ֨חֶם֙ וַאֲכָל֔וֹ וּמְפִיבֹ֨שֶׁת֙ בֶּן־אֲדֹנֶ֔יךָ יֹאכַ֥ל תָּמִ֛יד לֶ֖חֶם עַל־שֻׁלְחָנִ֑י וּלְצִיבָ֗א חֲמִשָּׁ֥ה עָשָׂ֛ר בָּנִ֖ים וְעֶשְׂרִ֥ים עֲבָדִֽים ׃

בקטע הזה התחלתי לחשוד במניעיו של דויד בכל המהלך הזה. 
דויד לוקח את ציבא, שיש לו 15 בנים ועשרים עבדים, כלומר איש חזק ועשיר שעשה את הונו וכוחו בכך שלקח לעצמו את הרכוש של שאול, ואומר לו שהוא יהיה מהיום עבד למפיבושת. דויד חייב היה להבין שמהלך כזה לא יעבור בשקט. 
בנוסף דויד מודיע שמפיבושת יישאר לאכול לחם משולחנו של דויד. כלומר, כל רכוש שאול שהוא לכאורה מעביר מציבא למפיבושת, הוא למעשה רכוש דויד משום שמפיבושת החל מרגע זה, אוכל משולחנו של דויד.
שולחנו של דויד הרחיב כרגע את עצמו לכולל גם את כל הרכוש הנשכח של שאול.
נראה כאילו דויד, מוטרד ממצב שבו צאצא של שאול יישאר חי ואפילו שהוא נכה וחלש, הוא יפתח שושלת שתאיים בעתיד על שושלת דויד. דויד מחליט מצד אחד לקיים את הבטחתו ליהונתן והוא נותן למפיבושת את רכוש שאול ואת ציבא וכל כוחו כעבד למפיבושת, אבל בפועל מעביר את כל רכוש שאול אליו ואת מפיבושת מעביר לבקרה צמודה שלו.
ציבא מבטיח לדויד שהוא יקיים את פקודת המלך:

יא וַיֹּ֤אמֶר צִיבָא֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ כְּכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר יְצַוֶּ֜ה אֲדֹנִ֤י הַמֶּ֨לֶךְ֙ אֶת־עַבְדּ֔וֹ כֵּ֖ן יַעֲשֶׂ֣ה עַבְדֶּ֑ךָ וּמְפִיבֹ֗שֶׁת אֹכֵל֙ עַל־שֻׁלְחָנִ֔י כְּאַחַ֖ד מִבְּנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ ׃

בקריאה קפדנית, נראה שציבא היה "נחש" לא קטן. הוא מבטיח לדויד שהוא יקיים את מצוותו אבל מוסיף שמפיבושת יאכל על שולחנו שלו, לא על שולחן דויד המלך. בכך בעצם מעקר מפיבושת את ההנחיה של דויד. ציפיתי שדויד יעמיד את ציבא על מקומו, אבל דויד לא מגיב ובכך הוא כאילו קורץ קריצת הסכמה לציבא. 
=====
דויד מקיים על פני השטח את הבטחתו ליהונתן, אבל מתחת לפני השטח לוקח את כל רכוש שאול אליו תוך שהוא כורת ברית סמויה עם ציבא כנגד מפיבושת בן יהונתן.
=====
הפרק מסתיים בידיעה קטנה על כך שלמפיבושת יש ילד קטן, מיכא שמו:

יב וְלִמְפִיבֹ֥שֶׁת בֵּן־קָטָ֖ן וּשְׁמ֣וֹ מִיכָ֑א

בן כל כך קטן שכבר לא נשמע יותר ממנו (לבד מאזכור בספר דברי הימים)
למעשה זה פרק החיסול הסופי של שושלת שאול ורכושו.