המרחב מסביב לארץ כנען בתקופת הברזל  שמואל ב' ח'  מני גל

מאת: מני גל, התמונה ויקיפדיה ת.פרסום: 29/07/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

פרק ח`, המציין את מלחמותיו של דוד כמעט עם כל אחד מהעמים והממלכות שמסביבו, בהחלט אופייני לתקופת דוד: כמו ממלכת ישראל, ההולכת ומתגבשת מאז ימי שאול, גם מסביב לממלכה זו מתגבשות פחות או יותר באותה תקופה ישויות לאומיות בצורת ממלכות או ערי ממלכה. היסטוריונים יודעים להסביר מדוע מתרחשים תהליכים דומים בכל המרחב,; חלק מההסברים מציינים את היחלשות האימפריות הגדולות במצרים או בארם נהרים כגורם מעודד לצמיחת הממלכות הקטנות האלה. יתכן שגם לאקלים היה קשר לתופעה זו. ננסה לעשות קצת סדר בתמונה זו, על ידי מתן ציוני דרך היסטוריים הנוגעים לממלכות שכנות אלה.

פלישתים: הופעת הפלישתים שונה מעט מזו של הממלכות האחרות, שכן הם היו, ככל הנראה, גורם אתני זר, חלק מגויי הים, שפלשו לאזורנו בסביבות המאה ה-12. הם הגיעו לשיא כוחם בערך בימי שאול, בסוף המאה ה-11. מדברים על חמש ערי ממלכה עצמאיות, שנשלטו על ידי סרנים. מתקופת דוד מוזכרים גם מלכים, כמו אכיש מלך גת. כיבוש ארץ ישראל על ידי הבבלים במאה השישית שם, פחות או יותר, קץ לעצמאות הפלישתית.

מואב: עם ממוצא שמי, שדתו כנענית, שפתו קרובה לעברית, שחי ממזרח לים המלח, והיה מצוי בקונפליקטים מלחמתיים גם עם ישראל וגם עם עמון. ממלכת מואב קדמה לממלכת ישראל. סופה של העצמאות המואבית בא בהדרגה, תחילה עם ההשתעבדות לאשור, ולבסוף, במאות ה-2-3 לפנה"ס עם החדירות הנבטיות. המואבים נטמעו בנבטים ונעלמו כישות עצמאית.

ארם: כמה ממלכות ארמיות צמחו זו לצד זו – ארם צובא, ארם דמשק וחמת. שלושתן מוזכרות כאן, בין מלחמות דוד. מוצא הארמים – שבטים נוודיים ממדבריות סוריה ועיראק. חשיבותם הגדולה של האמרים היא בשפה הארמית, שסיגלה לעצמה את הכתב הפיניקי, ובזאת התחרתה בכתב היתדות. השפה הארמית הפכה לשפה בינלאומית חשובה מאד בסביבות המאה החמישית לפנה"ס. מאבקיהן של הממלכות הארמיות הקטנות בממלכות יהודה וישראל היו בסביבות המאות ה-11-10. חולשתן של ממלכות אלה נגרמה, בין השאר, מלחצן של הממלכות הניאו-חיתיות שהתגבשו באנטוליה. במאה ה-9 החלה נדידה של ארמים מהמדבר הסורי לכיוון מסופוטמיה. קבוצות שונות במזרח התיכון מחזיקות עד היום בזהות ארמית.

עמון: עם שמי נוסף שהגיע במשך האלף השני מהמדבר הסורי-ערבי, וקיים ממלכה עצמאית בין המאות 13 ל-4. לעמונים היסטוריה ארוכה של קונפליקטים עם ממלכות יהודה וישראל, שהחלו עוד בתקופת השופטים. העמונים השתתפו במלחמת הבבלים נגד ממלכת יהוןדה בימי יהויקים, מעט לפני חורבן בית ראשון. בדומה למואבים, גם העצמאות העמונית נפגעה קשות מפלישות של שבטים נוודים מהמזרח.

אדום: התרבות האדומית התגבשה בהר שעיר בסביבות המאות 13-11 כתרבות של עם שמי, ששפתו כמעט ואינה מוכרת ממצאים ארכיאולוגיים. העם הזה הופיע באזור כבר בסביבות האלף השלישי, אך כממלכה התקיים בערך בין המאות 13 למאה ה-5, עת פלשו לאזור זה שבטים נבטיים מן המדבר המזרחי, בדומה למה שהתרחש במואב ובעמון. חלק מהאוכלוסיה האדומית גלה ונדד אל דרום יהודה.

עמלק: זהותו ההיסטורית של עם זה נסמכת אך ורק על המקרא, בו הוא מתואר כמקבץ שבטים נוודיים, שמדי פעם פלש לארץ כנען מן המדבר מדרום או ממזרח לארץ. בנגב הצפוני, על פי המקרא, היו ישובים עמלקיים בימי דוד, אך אלה לא נתגבשו לכלל ממלכות מאורגנות. ניסיונות לזהות את העמלקים עם שבטי השאסו מהר שעיר, הנזכרים בכתבים מצריים קדומים, או עם שבטי ההיקסוס, ששלטו במצרים מספר דורות, עד שגורשו משם, לא נתבססו כתיאוריה מקובלת.

נחזור לניסיונות להסביר את צמיחתן של כל הממלכות האלה פחות או יותר באותה התקופה: המאות ה-16 עד ה-12 הן תקופת השלטון המצרי בארץ כנען. עם היחלשותו, באמצע המאה ה-12 החלו החדירות של עמים כמו העברים וגויי הים אל המרחב הזה, והחלו להתגבש הממלכות הקטנות המוזכרות לעיל. זה היה סופה של תקופת הברונזה המאוחרת. התקופה שבה החלו להתגבש הישויות הלאומיות העצמאיות יחסית בארץ כנען ומסביב לה היא תקופת הברזל.

עד כמה חזקה היתה הממלכה של דוד ושלמה לעומת כל הממלכות השכנות שמסביב, קצת קשה לדעת, שכן התיאור המקראי אינו מתאפיין באובייקטיביות היסטורית, ואותן ממלכות מתחרות לא הותירו בידינו הרבה כתבים שיוכלו לחדד את התמונה.