דוד מלך ישראל - שמו"ב פרק ה' | עופר בורין

מאת: עופר בורין ת.פרסום: 29/07/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

דויד מלך ישראל – זה קורה בפרק הזה:

ג וַיָּבֹאוּ כָּל־זִקְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֤ל אֶל־הַמֶּ֨לֶךְ֙ חֶבְר֔וֹנָה וַיִּכְרֹ֣ת לָהֶם֩ הַמֶּ֨לֶךְ דָּוִ֥ד בְּרִ֛ית בְּחֶבְר֖וֹן לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיִּמְשְׁח֧וּ אֶת־דָּוִ֛ד לְמֶ֖לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵֽל ׃

משה, בספר דברים פרק יז` מגדיר את התנאים להמלכת מלך על ישראל:
1. את המלך יבחר יהוה.
2. את המלך שיבחר יהוה העם ימליך על עצמו.
3. כמובן שהמלך חייב להיות מבני ישראל.

במקרה של דויד כל התנאים קיימים.
יש עוד תנאי אחד - המלך הזה חייב להיות צנוע:

טז רַק לֹא-יַרְבֶּה-לּוֹ סוּסִים וְלֹא-יָשִׁיב אֶת-הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס וַיהוָה אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד. יז וְלֹא יַרְבֶּה-לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה-לּוֹ מְאֹד.

אני לא יודע כמה נשים נחשב להרבה, אבל כבר עכשיו יש לדויד מספר נשים. 
לגבי צניעות – נחיה ונראה.
====
הפעולה הראשונה שדויד עושה כמלך ישראל היא כבוש חלק מירושלים הנקרא מצודת ציון ונותן לה את השם עיר דויד:

ו וַיֵּ֨לֶךְ הַמֶּ֤לֶךְ וַֽאֲנָשָׁיו֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם אֶל־הַיְבֻסִ֖י יוֹשֵׁ֣ב הָאָ֑רֶץ וַיֹּ֨אמֶר לְדָוִ֤ד לֵאמֹר֙ לֹא־תָב֣וֹא הֵ֔נָּה כִּ֣י אִם־הֱסִֽירְךָ֗ הַעִוְרִ֤ים וְהַפִּסְחִים֙ לֵאמֹ֔ר לֹֽא־יָב֥וֹא דָוִ֖ד הֵֽנָּה ׃ ז וַיִּלְכֹּ֣ד דָּוִ֔ד אֵ֖ת מְצֻדַ֣ת צִיּ֑וֹן הִ֖יא עִ֥יר דָּוִֽד ׃

כדאי לזכור – ירושלים לא נכבשה בימי יהושע. שבט יהודה ניסה ולא הצליח.
בספר שופטים נזכר שגם שבט בנימין וגם שבט יהודה ניסו לכבוש את ירושלים. שבט יהודה הצליח, שרף את העיר ולא התיישב בה, ושבט בנימין ניסה ולא הצליח.
הפעם דויד מנסה, ומצליח, אם כי מוזכר בפירוש שהוא לכד רק חלק מהעיר.
=====
נשאלת השאלה – מדוע ירושלים? מדוע דויד בוחר בה לשכן את בית המלוכה על ישראל?
הוא לא שואל בעצת יהוה בעניין הזה. זו החלטה של דויד.
ירושלים כבירת ישראל איננה בחירה אלוהית!!
טבעי היה שיבחר בחברון. שם קבורים אבות האומה ושם ביסס את מלכותו על יהודה. אבל דויד מחליט לבחור במקום נייטראלי, מקום שיוכל להוות מקום מלכד, שלאף שבט אין חזקה עליו. מספיק מקום קטן, ובלבד שיוכל להיות גורם מלכד.

אנחנו אומרים היום – "ירושלים – העיר שחוברה לה יחדיו" ולצערנו לא רק שאינה באמת מחוברת, היא מייצרת מחלוקות בתוך עם ישראל.
הביטוי "כעיר שחוברה לה יחדיו" לקוח מספר תהילים פרק קכב. מצרף כאן קישור למאמר שלי על אותו פרק נפלא:
https://929.bina.org.il/imageview.php?id=2508

אולי נשנה את הפתגם לפי רוח דויד ונאמר – "ירושלים – העיר המחברת אותנו יחדיו". שינוי קטן בפתגם הופך את הרעיון של דויד לרעיון מלכד גם ב 2019. 
ירושלים, לא כמקום קדוש, עם קונוטציות של בית מקדש, גודל ושטח, אלא ירושלים כמקום שמסמל הסכמה, אחדות, ושלטון מרכזי המקובל על כל שבטי ישראל.
רק לראות כיצד מייחסת לעצמה היום היהדות האורתודוכסית את רחבת הכותל – ולבכות.
=====
בהמשך הפרק, דויד, בהתייעצות עם יהוה "אלוהי צבאות" מכה פעמיים בפלישתים, כל פעם בטכניקת מלחמה אחרת. והתוצאה:

י וַיֵּ֥לֶךְ דָּוִ֖ד הָל֣וֹךְ וְגָד֑וֹל וַיהוָ֛ה אֱלֹהֵ֥י צְבָא֖וֹת עִמּֽוֹ ׃

דויד בונה, בסיוע חירם מלך צור, ארמון בעיר דויד (עבורו ועבור משפחתו ונאמניו הקרובים. זה לא בית מקדש ולא בית ליהוה), לוקח פילגשים נוספות והן יולדות לו ילדים רבים.
=====
ירושלים – עיר המחברת אותנו יחדיו.
האמנם?