פרק לימוד חשוב לתא"ל עופר וינטר - שמו"ב י | עופר בורין

מאת: עופר בורין התמונה 123RF ת.פרסום: 31/07/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין


-------
שמואל ב, פרק י, 273 מתוך 929 – מחזור 2
כז` בתמוז תשע"ט, 30/07/2019
(עופר בורין)
---------------
ראינו בפרק הקודם את דויד נוטה "חסד" למפיבושת בן יהונתן.
והינה בפרק הזה הוא מחליט לנחם את מלך עמון הצעיר, חנון, על מות אביו, נחש:

ב וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶעֱשֶׂה־חֶ֣סֶד׀ עִם־חָנ֣וּן בֶּן־נָחָ֗שׁ כַּאֲשֶׁר֩ עָשָׂ֨ה אָבִ֤יו עִמָּדִי֙ חֶ֔סֶד וַיִּשְׁלַ֨ח דָּוִ֧ד לְנַחֲמ֛וֹ בְּיַד־עֲבָדָ֖יו אֶל־אָבִ֑יו וַיָּבֹ֨אוּ֙ עַבְדֵ֣י דָוִ֔ד אֶ֖רֶץ בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן ׃

אני לא יודע איזה חסד עשה נחש בן עמון עם דויד. אני כן זוכר שנחש מלך עמון דרש מאנשי יבש גלעד להפוך לעבדיו תוך כדי ניקור אחת מעיניהם. מי שבא להצילם היה שאול. זה היה הקרב הגדול הראשון של שאול, שליכד סביבו את כל שבטי ישראל (כולל שבט יהודה) להגנה על אנשי יבש גלעד.
הניצחון של שאול היה מוחץ.
הייתכן שדויד שכח את זה? הייתכן שדויד מעדיף לתת נחמה על איזה אירוע אישי של חסד שעשה נחש מלך עמון על פני זיכרון האכזריות של העמונים?
הייתכן שדויד לא הכיר את הקטע הבא מתורת משה על מואב ועמון (דברים כג):

ז לֹא־תִדְרֹ֥שׁ שְׁלֹמָ֖ם וְטֹבָתָ֑ם כָּל־יָמֶ֖יךָ לְעוֹלָֽם ׃

=====
אני חושב שדויד "איבד את זה". בשפת ימינו היינו אומרים שהוא "עף על עצמו". עד כדי כך שהוא מחליט לנסות ולכרות ברית עם עמון, שנואי נפשו של שאול, כדי להוכיח שוב (לא ברור למי) את עליונותו על שאול.
=====
הניסיון הזה נכשל ופורצת מלחמה גדולה בין ישראל לעמון. עמון מביאים תגבורת מעמים רבים ודויד שולח את יואב לקרב (הוא עצמו נשאר בירושלים).
יואב נכנס לקרב קשה מאוד, מפצל את הצבא לשניים (הוא מפקד על חלק אחד ואחיו אבישי על החלק השני) והם מנצחים.
מעניין מאוד לקרוא איך יואב מורה על חלוקת הצבא לשניים:

ט וַיַּ֣רְא יוֹאָ֗ב כִּֽי־הָיְתָ֤ה אֵלָיו֙ פְּנֵ֣י הַמִּלְחָמָ֔ה מִפָּנִ֖ים וּמֵֽאָח֑וֹר וַיִּבְחַ֗ר מִכֹּל֙ בְּחוּרֵ֣י ֯בְּיִשְׂרָאֵל וַֽיַּעֲרֹ֖ךְ לִקְרַ֥את אֲרָֽם ׃י וְאֵת֙ יֶ֣תֶר הָעָ֔ם נָתַ֕ן בְּיַ֖ד אַבְשַׁ֣י אָחִ֑יו וַֽיַּעֲרֹ֕ךְ לִקְרַ֖את בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן ׃ יא וַיֹּ֗אמֶר אִם־תֶּחֱזַ֤ק אֲרָם֙ מִמֶּ֔נִּי וְהָיִ֥תָה לִּ֖י לִֽישׁוּעָ֑ה וְאִם־בְּנֵ֤י עַמּוֹן֙ יֶחֱזְק֣וּ מִמְּךָ֔ וְהָלַכְתִּ֖י לְהוֹשִׁ֥יעַֽ לָֽךְ ׃ יב חֲזַ֤ק וְנִתְחַזַּק֙ בְּעַד־עַמֵּ֔נוּ וּבְעַ֖ד עָרֵ֣י אֱלֹהֵ֑ינוּ וַֽיהוָ֔ה יַעֲשֶׂ֥ה הַטּ֖וֹב בְּעֵינָֽיו ׃

יואב מזהה את הכוח הרב הניצב מולו (איפה היה המודיעין?) ומפצל את הכוחות. הוא הולך בראש כוח אחד מול ארם ושולח את אבישי בראש כוח אחר מול עמון.
הוא אומר לאבישי שכל אחד מהם יעזור לשני במידה והוא ייקלע לקשיים ואז: "חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוהינו ויהוה יעשה הטוב בעיניו".
יואב מדגיש שאת הקרב הוא מנהל עבור העם ועבור המדינה (ערי אלוהינו). את יהוה הוא משאיר בצד. יהוה יעשה כטוב בעיניו. יחליט לעזור – סבבה. יחליט לא לעזור – זה מה יש.

הייתי מציע לאל"מ עופר וינטר לקרוא היטב היטב את השורות האלה לפני הקרב הבא שהוא ינהל. עופר וינטר כתב לחייליו:
"ה` אלוקי ישראל, היה נא מצליח דרכינו, אשר אנו הולכים ועומדים להילחם כנגד אויב המנאץ שמך... עשה ויתקיים בנו...."כי ה` אלוהיכם ההולך עמכם להילחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם" (דברים פרק כ`)"

איזה הבדל: 
יואב נילחם מתוך ביטחון אך ללא דרישות מיהוה. עופר וינטר מבקש מיהוה שיבוא להילחם ביחד עם גבעתי.
יואב נילחם למען עם ישראל ומדינתו. עופר וינטר נילחם למען עם ישראל ולהגנה על שם יהוה (על זה יהוה היה אומר לו מה שאמר לדויד – למה מי אתה שתילחם על שמי?)
ולסיום – עופר וינטר אומר תפילה שמשה ציווה שתאמר לפני הקרב ע"י הכוהנים ולא ע"י מפקדי הצבא.
=====
פרק חובה למפקדים המחפשים לטעת אמונה ומוטיבציה בלב חייליהם.
=====
והערה אחרונה – מאז שאלוהים סירב לתת לדויד לבנות בית לארון הברית, הם לא מדברים יותר. אין קשר ישיר בין אלוהים לדויד. 
כנראה שגם אלוהים מבין שדויד סובל משיגעון גדלות.