וַיְגַנֵּב֙ אַבְשָׁל֔וֹם אֶת־לֵ֖ב אַנְשֵׁ֥י יִשְׂרָאֵֽל  - שמו"ב ט"ו| עופר בורין

מאת: עופר בורין התמונה 123RF ת.פרסום: 05/08/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

אבשלום מבין שהמלוכה לה הוא שואף לא תימסר לו ע"י דויד. דויד הרשה לו אמנם לחזור לירושלים, אבל הקשר ביניהם אינו קשר שמוביל לכך שאבשלום הוא היורש שדויד מייחל לו.
אבשלום מחליט לקחת את המלוכה מידי דויד.
המהלך הראשון, הוא מהלך הפופוליזם, או בלשון התנ"ך הנפלאה: "גנבת לב העם":

א וַֽיְהִי֙ מֵאַ֣חֲרֵי כֵ֔ן וַיַּ֤עַשׂ לוֹ֙ אַבְשָׁל֔וֹם מֶרְכָּבָ֖ה וְסֻסִ֑ים וַחֲמִשִּׁ֥ים אִ֖ישׁ רָצִ֥ים לְפָנָֽיו ׃ ב וְהִשְׁכִּים֙ אַבְשָׁל֔וֹם וְעָמַ֕ד עַל־יַ֖ד דֶּ֣רֶךְ הַשָּׁ֑עַר וַיְהִ֡י כָּל־הָאִ֣ישׁ אֲשֶֽׁר־יִהְיֶה־לּוֹ־רִיב֩ לָב֨וֹא אֶל־הַמֶּ֜לֶךְ לַמִּשְׁפָּ֗ט וַיִּקְרָ֨א אַבְשָׁל֤וֹם אֵלָיו֙ וַיֹּ֗אמֶר אֵֽי־מִזֶּ֥ה עִיר֙ אַ֔תָּה וַיֹּ֕אמֶר מֵאַחַ֥ד שִׁבְטֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל עַבְדֶּֽךָ ׃ ג וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אַבְשָׁל֔וֹם רְאֵ֥ה דְבָרֶ֖ךָ טוֹבִ֣ים וּנְכֹחִ֑ים וְשֹׁמֵ֥עַ אֵין־לְךָ֖ מֵאֵ֥ת הַמֶּֽלֶךְ ׃ ד וַיֹּ֨אמֶר֙ אַבְשָׁל֔וֹם מִי־יְשִׂמֵ֥נִי שֹׁפֵ֖ט בָּאָ֑רֶץ וְעָלַ֗י יָב֥וֹא כָּל־אִ֛ישׁ אֲשֶֽׁר־יִהְיֶה־לּוֹ־רִ֥יב וּמִשְׁפָּ֖ט וְהִצְדַּקְתִּֽיו ׃ ה וְהָיָה֙ בִּקְרָב־אִ֔ישׁ לְהִשְׁתַּחֲוֹ֖ת ל֑וֹ וְשָׁלַ֧ח אֶת־יָד֛וֹ וְהֶחֱזִ֥יק ל֖וֹ וְנָ֥שַׁק לֽוֹ ׃ ו וַיַּ֨עַשׂ אַבְשָׁל֜וֹם כַּדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ לְכָל־יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר־יָבֹ֥אוּ לַמִּשְׁפָּ֖ט אֶל־הַמֶּ֑לֶךְ וַיְגַנֵּב֙ אַבְשָׁל֔וֹם אֶת־לֵ֖ב אַנְשֵׁ֥י יִשְׂרָאֵֽל ׃

מהלך הפופוליזם מבוסס על מספר אלמנטים שהראשון שבהם הוא מתנת אל שנאמרת לנו בפרק הקודם – אבשלום הוא יפה תואר. הוא היפה ביותר מכל בני ישראל ויש לו שיער ראש מדהים ביופיו שהוא מטפח אותו מאוד. לי זה מזכיר פוליטיקאים ישראלים המקפידים על שיערם (סידורו וצבעו) ועל קולם (עומקו ורצינותו) כאילו בכך תלויה אהבת העם אליהם.
הפופוליזם בנוי גם על סמלי סטטוס ושררה – סוסים, מרכבה ושומרי ראש מסביב. אפשר לדמיין את שיירת ראש הממשלה נעה בכבישי הארץ במספר רכבים עמוסי צ`קלקות מהבהבות ושומרי שב"כ מסוקסים מכל עבריה.
הנדבך הבא הוא החיבור המעושה ל"עמך". אבשלום משכים קום, פוגש אנשים ברחוב, לוחץ את ידיהם ו"מתענין" במקום מוצאם. איזה פוליטיקאי ישראלי לא מפספס הזדמנות לסיור שווקים עממי בזמן בחירות, לחיצות ידיים עם נהגי מוניות, נישוק תינוקות וחיוכים לכל עבר?
הנדבך הבא הוא שיא השיאים – הבטחות שאין שום כיסוי מאחוריהן. אבשלום מבטיח לכל מי שהוא פוגש, שאם הוא היה שופט אותו הוא היה מקבל את עמדתו, מה שלא קורה במשפט האמיתי המתנהל אצל המלך. הרי לא ניתן לממש הבטחה כזו ואין לאבשלום כל כוונה לממש הבטחות אלה, אבל מה זה משנה? כשהוא יהיה מלך הוא יוכל להגיד ש"מה שרואים מפה לא רואים משם" ולהאשים את קודמו בתפקיד בכל מה שקורה. 
=====
כך הופך אבשלום מבנו המודח של המלך, לחביב הקהל, סלב על, שבחסות המלך, בירושלים הבירה, ממש מתוך השלטון עצמו, מחריב את השלטון דרך גנבת לב העם: "ויגנב אבשלום את לב אנשי ישראל".
דויד, כשגרם לבני ישראל לאהוב אותו יותר מאת המלך שלהם שאול, לפחות הוכיח עצמו כלוחם, מוזיקולוג וכמנהיג ולא "גנב" את לב העם. מסתבר שהבן למד מהאב רק חלק ממלאכת המנהיגות, ולא את החלק הטוב. 
=====
השלב הבא בתוכנית של אבשלום היא לצאת מירושלים, לצאת מהקונצנזוס החמים של השלטון המרכזי, ולמצוא לו שותפים כמוהו, המרגישים שנגזלה מהם הבכורה והם יהיו מוכנים לצאת למרד.
אבשלום בוחר כמקום ההתבססות שלו את.... חברון.
כן כן, אותה חברון שבה הוכתר דויד למלך ע"י שבט יהודה, ואח"כ ע"י כל שבטי ישראל וממנה יצא דויד ובחר בירושלים כעיר הבירה. אותה חברון מחכה לנקמה בירושלים ובדויד שזנח אותה. ואבשלום מנצל זאת.

י וַיִּשְׁלַ֤ח אַבְשָׁלוֹם֙ מְרַגְּלִ֔ים בְּכָל־שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר כְּשָׁמְעֲכֶם֙ אֶת־ק֣וֹל הַשֹּׁפָ֔ר וַאֲמַרְתֶּ֕ם מָלַ֥ךְ אַבְשָׁל֖וֹם בְּחֶבְרֽוֹן ׃

אני לא יכול שלא לקשור את הסיטואציה הזו עם מה שקורה היום במאבק בין השלטון המרכזי של מדינת ישראל, לבין אנשי קריית ארבע/חברון בהם גדלה קבוצה של אנשים הרואים לעצמם חזון להפיל את השלטון המרכזי ולהקים מלוכה תחתיה. לצערי, הם מוצאים שותפים לדרכם גם בשלטון המרכזי.
=====
חלק מהיועצים, מריחים בחוש הריח שלהם שהינה הגיע כוכב חדש לעיירה, והם זונחים את דויד ומצטרפים לכוחות אבשלום בחברון. בראשם, היועץ הבכיר, הקוניסיליירי העליון, אחיתופל:

יב וַיִּשְׁלַ֣ח אַבְשָׁלוֹם אֶת־אֲחִיתֹ֨פֶל הַגִּֽילֹנִ֜י יוֹעֵ֣ץ דָּוִ֗ד מֵֽעִירוֹ֙ מִגִּלֹ֔ה בְּזָבְח֖וֹ אֶת־הַזְּבָחִ֑ים וַיְהִ֤י הַקֶּ֨שֶׁר֙ אַמִּ֔ץ וְהָעָ֛ם הוֹלֵ֥ךְ וָרָ֖ב אֶת־אַבְשָׁלֽוֹם ׃

=====
השמועה על המרד שהכריז אבשלום מגיעה לדויד. המלך, שמאז אונס תמר ע"י אמנון, הפך למלך פאסיבי ביותר, מגלה לפתע פעלתנות יוצאת דופן, ודווקא בכיוון מפתיע ביותר – דויד בורח:

יד וַיֹּ֣אמֶר דָּוִד לְכָל־עֲבָדָ֨יו אֲשֶׁר־אִתּ֤וֹ בִירוּשָׁלַ֖םִ ק֣וּמוּ וְנִבְרָ֔חָה כִּ֛י לֹא־תִֽהְיֶה־לָּ֥נוּ פְלֵיטָ֖ה מִפְּנֵ֣י אַבְשָׁל֑וֹם מַהֲר֣וּ לָלֶ֗כֶת פֶּן־יְמַהֵ֤ר וְהִשִּׂגָ֨נוּ֙ וְהִדִּ֤יחַ עָלֵ֨ינוּ֙ אֶת־הָ֣רָעָ֔ה וְהִכָּ֥ה הָעִ֖יר לְפִי־חָֽרֶב

דויד המלך בורח? מדוע דויד בורח ולא נערך לקרב על ירושלים:? איפה יואב בן צרויה? מה קורה פה?
ההסבר שלי בהמשך.
בכל אופן, דויד עוזב את ירושלים כשהוא יחף, אבל וחפוי ראש. את הפילגשים שלו הוא משאיר בירושלים, טרף קל לאבשלום, וגם את ארון הברית הוא מסרב לקחת אתו לבריחה הגדולה, ומצווה על הכוהנים להישאר עם ארון הברית בירושלים:

כה וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֨לֶךְ֙ לְצָד֔וֹק הָשֵׁ֛ב אֶת־אֲר֥וֹן הָאֱלֹהִ֖ים הָעִ֑יר אִם־אֶמְצָ֥א חֵן֙ בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֔ה וֶהֱשִׁבַ֕נִי וְהִרְאַ֥נִי אֹת֖וֹ וְאֶת־נָוֵֽהוּ ׃ כו וְאִם֙ כֹּ֣ה יֹאמַ֔ר לֹ֥א חָפַ֖צְתִּי בָּ֑ךְ הִנְנִ֕י יַֽעֲשֶׂה־לִּ֕י כַּאֲשֶׁ֥ר ט֖וֹב בְּעֵינָֽיו ׃

דויד חוזר על דבריו של יואב בן צרויה בקרב הקשה מול עמון, עת אמר לאחיו – אנחנו נילחם ואלוהים יעשה הטוב בעיניו. 
זה לדעתי משפט המפתח של המהפך שקורה לדויד המלך – הוא חוזר להיות מה שהיה בתחילת דרכו, בזמן שהסתובב עם חבורת 600 האנשים שהיו אתו והם נמלטים משאול המלך.
דויד, במחשבת תחילה או אולי באינסטינקט של מלך אמיתי, מבין שכדי להצליח במלחמה הצפויה מול אבשלום הוא חייב לחזור למקורות. הוא חייב להשיל את סמלי המלוכה (כפי שהסיר את מגן שאול לפני הקרב עם גולית), הוא חייב לוותר על סמלי הכהונה והאלוהים, הוא חייב לצאת מהארמון ולחזור לשטח. הוא משאיר מאחריו את כל סמלי השלטון, כולל הפלגשים מחד וארון הברית מאידך, משום שהוא מרגיש שכפי שהם הפכו אותו למלך לא ראוי למלוכה, כך יקרה גם למורד אבשלום. 
דויד כאילו אומר לאבשלום – אתה רוצה את מנעמי השילטון – קח אותם. אני אחזור כאשר ארגיש מוכן, כשאהיה שוב נקי.
=====
נראה לי שכל הטוענים לכך שהשלטון במדינה הוא מושחת ומשחית והם עצמם יושבים בכנסת ולא יורדים באמת לשטח ומתחילים משם את המהפכה לה הם כה מייחלים, כדאי שיקראו את הפרק הזה בעיון רב.
=====
דויד לוקח אתו ל"מדבר" הפוליטי את הנאמנים הגדולים ביותר שלו, שהלכו אתו את כל הדרך עוד מתקופת היותו פליט בגת. עליהם הוא סומך. 
ועוד עניין אחד – דויד מעריך מאוד את אחיתופל ולכן מבקש מאלוהים עזרה שיפר את עצת אחיתופל לאבשלום. לצורך כך שולח דויד את אחד היועצים, חושי הארכי שמו (כנראה שהיו לו חושים ערכיים...), לשוב לירושלים, להתייצה בפני אבשלום, להישבע לאבשלום אמונים ולפעול להפרת עצת אחיתופל שבוודאי תינתן לאבשלום ברגע שיגיע לירושלים.
נראה כאילו המלך דויד חוזר להיות דויד.
=====
הפרק מסתיים במשפט קצר

לז וַיָּבֹ֥א חוּשַׁ֛י רֵעֶ֥ה דָוִ֖ד הָעִ֑יר וְאַבְשָׁלֹ֔ם יָבֹ֖א יְרוּשָׁלִָֽם ׃

הדרמה הגדולה של הפרק הזה הושלמה.
פרק ראשון במחזה מרד אבשלום הסתיים.
אבשלום בירושלים, דויד במדבר, וליד אבשלום יש שליחים נסתרים של דויד המחכים לשעת כושר.
מה ילד יום?