המבוגר האחראי בארמון  שמואל ב' י"ט | מני גל

מאת: מני גל התמונה PIXABAY ת.פרסום: 12/08/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

וַיָּבֹא יוֹאָב אֶל הַמֶּלֶךְ הַבָּיִת, וַיֹּאמֶר: הֹבַשְׁתָּ הַיּוֹם אֶת פְּנֵי כָל עֲבָדֶיךָ, הַמְמַלְּטִים אֶת נַפְשְׁךָ הַיּוֹם, וְאֵת נֶפֶשׁ בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ וְנֶפֶשׁ נָשֶׁיךָ וְנֶפֶשׁ פִּלַגְשֶׁיךָ!

הבן והאב, שעמדו משני צדי המתרס, הרודף והנרדף, המורד והשליט הנבחר, הצעיר והמזקין, שניהם לא הוכיחו בגרות ושיקול דעת לאורך כל הסאגה העצובה הזאת. הבן סולק מהדרך באלימות, גורלו נחרץ למוות, והוא איננו עוד. האב נותר ללקק את הפצעים.

לאחר מות שאול ידע דוד לערוך הצגת אבל ציבורית מרשימה, וליהנות מפירותיה. אז היה צעיר, נמרץ ונלהב לקראת האתגרים המחכים לו. האם גם הפעם מציג דוד לפנינו מופע? נראה שלא בדיוק. היצר התיאטרלי שלו, ככל הנראה, לא עזב אותו, ומשהו מההצגה המוחצנת של קינתו על אבשלום עונה, אולי, על צרכים רגשיים בתשומת לב הציבור, ואולי גם על רגש האשמה שלו, המבקש מענה מרפא; אבל דוד החלש והפגוע מתמכר לחווית היגון. הוא אינו יכול לצאת מדלת אמותיו, ואינו מבין, כי מעמדו כמלך אחראי מחייב אותו להתנהגות אחרת בציבור.

יואב הוא המבוגר האחראי בארמון ברגע קשה זה. הוא, שלקח אחריות על הריגת אבשלום מתוך הבנה, שזו הדרך היחידה לסיים את מלחמת האזרחים המטורפת הזאת, הוא, שכבר שמע את דוד מטיח בו את ההאשמה על אכזריותו המיותרת, הוא גם היחיד שמבין, כי העם הנבוך זקוק למלך סמכותי, שירגיע את הפחד ממעשי נקם על ההצטרפות למרד, ואשר ילכד מחדש את השורות. יואב מבחין בחולשתו הנוראה של דוד, והוא אינו מהסס לנזוף בו קשות, אולי יותר מהנזיפה שנזף בו נתן הנביא, רגע לפני שסלח לו בשם אלוהים. יואב נוטל את המושכות, ולמרות שדוד מתבוסס ביגונו על בנו האהוב, ומתמכר לרגשות של אשמה וחוסר אונים, הוא מראה לו, לדוד, את האווילות שבהפגנת אבלו כלפי חוץ.

יואב לא מהסס לומר לדוד את מה שדוד יודע בעמקי לבו: לוּ אַבְשָׁלוֹם חַי, וְכֻלָּנוּ הַיּוֹם מֵתִים... זו אמירה נוראה, שדוד אולי מתכחש לאמיתותה. מרגע שפרץ המרד היה ליואב ברור, כי רק אחד מהשנים יֵצֵא חי. הוא גם מדגיש בפני דוד, כי לא רק גורלו האישי היה נתון בכף. הצלחת המרד היתה מולידה מרחץ דמים, בו היו מוטבעים כל נאמני דוד. גם את ההכרעה לטובת דוד לא ניתן היה להשיג ללא הריגת עשרים אלף איש מתומכי אבשלום.

ועל כן אומר יואב לדוד:

וְעַתָּה, קוּם, צֵא וְדַבֵּר עַל לֵב עֲבָדֶיךָ, כִּי בַיהוָה נִשְׁבַּעְתִּי, כִּי אֵינְךָ יוֹצֵא - אִם יָלִין אִישׁ אִתְּךָ הַלַּיְלָה, וְרָעָה לְךָ זֹאת מִכָּל הָרָעָה, אֲשֶׁר בָּאָה עָלֶיךָ מִנְּעֻרֶיךָ עַד עָתָּה.

על דוד להתנער ממצב הרוח הנורא בו הוא נמצא, ולעשות את הנדרש, אם הוא רוצה לקנות מחדש את נאמנות העם אליו. ללא ספק קשה ומכאיב לשמוע את דבריו של יואב, אך הם העצה המעשית הטובה ביותר שיכול היה לקבל ברגע זה.