תהילים - קדימון - שמו"ב כ"ב | עופר בורין

מאת: עופר בוריו התמונה פיקסהביי ת.פרסום: 14/08/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

הפרק הזה הוא כולו שירה. סוג של קדימון לספר תהילים שעפ"י המסורת היהודית נכתב ע"י דויד – ריכוז מזמורים.
החלטתי לקרוא ולנתח כל פסוק, למרות השפה הקשה להבנה. אני חושב שהפרק הזה יכול להעיד רבות על עולמו של דויד ועל הסיבה להיותו נערץ על העם היהודי, למרות שהוא היה מלך ואדם עם בעיות מוסריות קשות מאוד שבאו לידי ביטוי בכל הפרקים הקודמים העוסקים בו ובפועלו.
אז נתחיל:

א וַיְדַבֵּ֤ר דָּוִד֙ לַֽיהוָ֔ה אֶת־דִּבְרֵ֖י הַשִּׁירָ֣ה הַזֹּ֑את בְּיוֹם֩ הִצִּ֨יל יְהוָ֥ה אֹת֛וֹ מִכַּ֥ף כָּל־אֹיְבָ֖יו וּמִכַּ֥ף שָׁאֽוּל ׃

דויד מדבר שירה ליהוה לאחר שיהוה "מציל" אותו מאויביו ומשאול. שאול הוא אויב או לא? כבר בשורה הראשונה – זיהוי שאול כאויב. פוליטיקה של שירה והסתה.
השירה היא פרטית – דויד ניצל מיד אויבים ולא עם ישראל. דויד מזהה את עצמו כעם ישראל כולו. המנהיג הוא העם. זה בעיני פרט מידע קריטי. אם דויד הוא העם אז ברור שללא דויד אין עם. ללא זיכרון דויד אין עם. ללא משיח בן דויד, שיחזור בעתיד, אין עם.
מניפולציה שרבים מהדיקטטורים בהיסטוריה העולמית השתמשו בה רבות.

ב וַיֹּאמַ֑ר יְהוָ֛ה סַֽלְעִ֥י וּמְצֻדָתִ֖י וּמְפַלְטִי־לִֽי ׃

יהוה הוא משענת ומבצר עבור דויד.

ג אֱלֹהֵ֥י צוּרִ֖י אֶחֱסֶה־בּ֑וֹ מָגִנִּ֞י וְקֶ֣רֶן יִשְׁעִ֗י מִשְׂגַּבִּי֙ וּמְנוּסִ֔י מֹשִׁעִ֕י מֵחָמָ֖ס תֹּשִׁעֵֽנִי ׃

יהוה הוא מגן ומושיע מכל פגע (חמס)
ד מְהֻלָּ֖ל אֶקְרָ֣א יְהוָ֑ה וּמֵאֹיְבַ֖י אִוָּשֵֽׁעַ

חלוקת עבודה – אני מהלל את יהוה והוא מושיע אותי מאויבי. 
ההשגחה הפרטית/לאומית בחמש מילים. אלוהים עובד אצל דויד.

ה כִּ֥י אֲפָפֻ֖נִי מִשְׁבְּרֵי־מָ֑וֶת נַחֲלֵ֥י בְלִיַּ֖עַל יְבַעֲתֻֽנִי ׃ ו חֶבְלֵ֥י שְׁא֖וֹל סַבֻּ֑נִי קִדְּמֻ֖נִי מֹֽקְשֵׁי־מָֽוֶת ׃ ז בַּצַּר־לִי֙ אֶקְרָ֣א יְהוָ֔ה וְאֶל־אֱלֹהַ֖י אֶקְרָ֑א וַיִּשְׁמַ֤ע מֵהֵֽיכָלוֹ֙ קוֹלִ֔י וְשַׁוְעָתִ֖י בְּאָזְנָֽיו

בכל פעם שאני מגיע למצב קשה, על שפת מוות, אני קורא ליהוה והוא שומע אותי

ח ֯וַתְגָּעַשׁ וַתִּרְעַשׁ֙ הָאָ֔רֶץ מוֹסְד֥וֹת הַשָּׁמַ֖יִם יִרְגָּ֑זוּ וַיִּֽתְגָּעֲשׁ֖וּ כִּֽי־חָ֥רָה לֽוֹ ׃ ט עָלָ֤ה עָשָׁן֙ בְּאַפּ֔וֹ וְאֵ֥שׁ מִפִּ֖יו תֹּאכֵ֑ל גֶּחָלִ֖ים בָּעֲר֥וּ מִמֶּֽנּוּ ׃ י וַיֵּ֥ט שָׁמַ֖יִם וַיֵּרַ֑ד וַעֲרָפֶ֖ל תַּ֥חַת רַגְלָֽיו ׃ יא וַיִּרְכַּ֥ב עַל־כְּר֖וּב וַיָּעֹ֑ף וַיֵּרָ֖א עַל־כַּנְפֵי־רֽוּחַ ׃ יב וַיָּ֥שֶׁת חֹ֛שֶׁךְ סְבִיבֹתָ֖יו סֻכּ֑וֹת חַֽשְׁרַת־מַ֖יִם עָבֵ֥י שְׁחָקִֽים ׃ יג מִנֹּ֖גַהּ נֶגְדּ֑וֹ בָּעֲר֖וּ גַּחֲלֵי־אֵֽשׁ ׃יד יַרְעֵ֥ם מִן־שָׁמַ֖יִם יְהוָ֑ה וְעֶלְי֖וֹן יִתֵּ֥ן קוֹלֽוֹ ׃ טו וַיִּשְׁלַ֥ח חִצִּ֖ים וַיְפִיצֵ֑ם בָּרָ֖ק ֯וַיְּהֻמֵּם ׃ טז וַיֵּֽרָאוּ֙ אֲפִ֣קֵי יָ֔ם יִגָּל֖וּ מֹסְד֣וֹת תֵּבֵ֑ל בְּגַעֲרַ֣ת יְהוָ֔ה מִנִּשְׁמַ֖ת ר֥וּחַ אַפּֽוֹ

בעקבות זעקת דויד לעזרה, יהוה שומע ומרעיד שמים וארץ – מעלה עשן, מוציא אש, מחשיך את השמים, מביא ערפל, משמיע קולות רעם מפחידים, מביא ברקים – כל איתני הטבע משמשים את יהוה בפעולתו לטובתי, דויד.

יז יִשְׁלַ֥ח מִמָּר֖וֹם יִקָּחֵ֑נִי יַֽמְשֵׁ֖נִי מִמַּ֥יִם רַבִּֽים ׃ יח יַצִּילֵ֕נִי מֵאֹיְבִ֖י עָ֑ז מִשֹּׂ֣נְאַ֔י כִּ֥י אָמְצ֖וּ מִמֶּֽנִּי ׃ יט יְקַדְּמֻ֖נִי בְּי֣וֹם אֵידִ֑י וַיְהִ֧י יְהוָ֛ה מִשְׁעָ֖ן לִֽי ׃ כ וַיֹּצֵ֥א לַמֶּרְחָ֖ב אֹתִ֑י יְחַלְּצֵ֖נִי כִּי־חָ֥פֵֽץ בִּֽי ׃

וכל הכוחות האלה אכן יחלצו אותי, דויד, ממצבים נוראיים וישחררו אותי לחופשי. 
למה? כי חפץ בי! – שוב יהוה עובד אצל דויד! מגלומן או מאמין אמיתי?

כא יִגְמְלֵ֥נִי יְהוָ֖ה כְּצִדְקָתִ֑י כְּבֹ֥ר יָדַ֖י יָשִׁ֥יב לִֽי ׃ כב כִּ֥י שָׁמַ֖רְתִּי דַּרְכֵ֣י יְהוָ֑ה וְלֹ֥א רָשַׁ֖עְתִּי מֵאֱלֹהָֽי ׃כג כִּ֥י כָל־֯מִשְׁפֹּטוֹ לְנֶגְדִּ֑י וְחֻקֹּתָ֖יו לֹא־אָס֥וּר מִמֶּֽנָּה ׃ כד וָאֶהְיֶ֥ה תָמִ֖ים ל֑וֹ וָאֶשְׁתַּמְּרָ֖ה מֵעֲוֹנִֽי ׃ כה וַיָּ֧שֶׁב יְהוָ֛ה לִ֖י כְּצִדְקָתִ֑י כְּבֹרִ֖י לְנֶ֥גֶד עֵינָֽיו

וכל הטוב הזה בא אלי כי אני צדיק, שומר דרכי יהוה, לא עושה רע, שומר על משפטי וחוקי האל, תמים בדרכי, נשמר ממעשים רעים.
דויד מעיד על עצמו שהוא צדיק גדול ולכן מקבל בתמורה את "הגנת יהוה".
אם דויד הוא העם אז ברור – העם צריך לעבוד את יהוה ואז יהוה ישיב לו טובה. ומה אם לא? – על זה דויד לא מדבר. אבל מקורות חייו אנחנו למדים שאם לא (שהרי דויד ממש לא היה צדיק) אז מגיעים הרבה מאוד דברים רעים.

ועכשיו – אתנחתא קלה על מעלותיו של אלוהים:

כו עִם־חָסִ֖יד תִּתְחַסָּ֑ד עִם־גִּבּ֥וֹר תָּמִ֖ים תִּתַּמָּֽם ׃ כז עִם־נָבָ֖ר תִּתָּבָ֑ר וְעִם־עִקֵּ֖שׁ תִּתַּפָּֽל ׃ כח וְאֶת־עַ֥ם עָנִ֖י תּוֹשִׁ֑יעַ וְעֵינֶ֖יךָ עַל־רָמִ֥ים תַּשְׁפִּֽיל

כלומר – נותן לכל אחד את מה שמגיע לו ודואג לאיזונים בעולם בין טובים לרעים, בין עניים לעשירים.

כט כִּֽי־אַתָּ֥ה נֵירִ֖י יְהוָ֑ה וַיהוָ֖ה יַגִּ֥יהַּ חָשְׁכִּֽי ׃ ל כִּ֥י בְכָ֖ה אָר֣וּץ גְּד֑וּד בֵּאלֹהַ֖י אֲדַלֶּג־שֽׁוּר ׃ לא הָאֵ֖ל תָּמִ֣ים דַּרְכּ֑וֹ אִמְרַ֤ת יְהוָה֙ צְרוּפָ֔ה מָגֵ֣ן ה֔וּא לְכֹ֖ל הַחֹסִ֥ים בּֽוֹ ׃

דוגמא אישית – יהוה הוא הנר שלי והוא המוליך אותי בחושך. הוא הנותן לי כוח לרוץ ולדלג.
ועוד שבח ליהוה – האל תמים (כולם שווים בעיניו) והוא עוזר לכל מי שחוסה תחתיו (עובד אותו).

לב כִּ֥י מִי־אֵ֖ל מִבַּלְעֲדֵ֣י יְהוָ֑ה וּמִ֥י צ֖וּר מִֽבַּלְעֲדֵ֥י אֱלֹהֵֽינוּ ׃

אלוהים שלנו הוא האל היחיד.

לג הָאֵ֥ל מָעוּזִּ֖י חָ֑יִל וַיַּתֵּ֥ר תָּמִ֖ים ֯דַּרְכּוֹ ׃לד מְשַׁוֶּ֥ה ֯רַגְלָיו כָּאַיָּל֑וֹת וְעַ֥ל בָּמוֹתַ֖י יַעֲמִדֵֽנִי ׃ לה מְלַמֵּ֥ד יָדַ֖י לַמִּלְחָמָ֑ה וְנִחַ֥ת קֶֽשֶׁת־נְחוּשָׁ֖ה זְרֹעֹתָֽי ׃ לווַתִּתֶּן־לִ֖י מָגֵ֣ן יִשְׁעֶ֑ךָ וַעֲנֹתְךָ֖ תַּרְבֵּֽנִי ׃ לז תַּרְחִ֥יב צַעֲדִ֖י תַּחְתֵּ֑נִי וְלֹ֥א מָעֲד֖וּ קַרְסֻלָּֽי

כוחות מופלאים קבלתי מהאל. דרכי תמימה (נטולת אינטרסים אישיים), רגלי קלות כאילה, אני מומחה מלחמה ואומן השימוש בקשת, צעדי גדולים ורחבים ומעולם לא נקעתי את הקרסול (בשונה מאכילס)

לח אֶרְדְּפָ֥ה אֹיְבַ֖י וָאַשְׁמִידֵ֑ם וְלֹ֥א אָשׁ֖וּב עַד־כַּלּוֹתָֽם ׃ לט וָאֲכַלֵּ֥ם וָאֶמְחָצֵ֖ם וְלֹ֣א יְקוּמ֑וּן וַֽיִּפְּל֖וּ תַּ֥חַת רַגְלָֽי ׃ מ וַתַּזְרֵ֥נִי חַ֖יִל לַמִּלְחָמָ֑ה תַּכְרִ֥יעַ קָמַ֖י תַּחְתֵּֽנִי ׃ מא וְאֹ֣יְבַ֔י תַּ֥תָּה לִּ֖י עֹ֑רֶף מְשַׂנְאַ֖י וָאַצְמִיתֵֽם ׃

הכוחות שלי משמשים אותי לחיסול והרג חסר כל עכבות של כל האויבים.

מב יִשְׁע֖וּ וְאֵ֣ין מֹשִׁ֑יעַ אֶל־יְהוָ֖ה וְלֹ֥א עָנָֽם ׃

אלוהים לא נענה לקולות של עמים אחרים אלא רק לקול שלי.

מג וְאֶשְׁחָקֵ֖ם כַּעֲפַר־אָ֑רֶץ כְּטִיט־חוּצ֥וֹת אֲדִקֵּ֖ם אֶרְקָעֵֽם ׃ מד וַֽתְּפַלְּטֵ֔נִי מֵרִיבֵ֖י עַמִּ֑י תִּשְׁמְרֵ֨נִי֙ לְרֹ֣אשׁ גּוֹיִ֔ם עַ֥ם לֹא־יָדַ֖עְתִּי יַעַבְדֻֽנִי ׃ מה בְּנֵ֥י נֵכָ֖ר יִתְכַּֽחֲשׁוּ־לִ֑י לִשְׁמ֥וֹעַ אֹ֖זֶן יִשָּׁ֥מְעוּ לִֽי ׃ מו בְּנֵ֥י נֵכָ֖ר יִבֹּ֑לוּ וְיַחְגְּר֖וּ מִמִּסְגְּרוֹתָֽם ׃ מז חַי־יְהוָ֖ה וּבָר֣וּךְ צוּרִ֑י וְיָרֻ֕ם אֱלֹהֵ֖י צ֥וּר יִשְׁעִֽי ׃ מח הָאֵ֕ל הַנֹּתֵ֥ן נְקָמֹ֖ת לִ֑י וּמוֹרִ֥יד עַמִּ֖ים תַּחְתֵּֽנִי ׃ מטוּמוֹצִיאִ֖י מֵאֹֽיְבָ֑י וּמִקָּמַי֙ תְּר֣וֹמְמֵ֔נִי מֵאִ֥ישׁ חֲמָסִ֖ים תַּצִּילֵֽנִי ׃

כל העמים הופכים לעבדים שלי או שאני מוחץ אותם.

נ עַל־כֵּ֛ן אוֹדְךָ֥ יְהוָ֖ה בַּגּוֹיִ֑ם וּלְשִׁמְךָ֖ אֲזַמֵּֽר ׃ נא֯מִגְדִיל יְשׁוּע֣וֹת מַלְכּ֑וֹ וְעֹֽשֶׂה־חֶ֧סֶד לִמְשִׁיח֛וֹ לְדָוִ֥ד וּלְזַרְע֖וֹ עַד־עוֹלָֽם ׃

על כל הטוב הזה אני שר לך היום יהוה ואני מצפה שתעשה חסד (כלומר תדאג להמשך מלכותי) עד עולם.
=====
זה הדיל של דויד – אני זה העם. אני מאמין תמים ולכן התמורה היא – מלכות דויד לעד.
=====
לאור מה שקראתי על דויד, הוא הפר את העסקה.
ולסיכום:
אני דויד
דויד זה העם
יהוה אוהב את דויד
יהוה אוהב את העם
דויד לא אהב איש מעולם
העם לא יאהב עמים אחרים
עם לבדד ישכון. הוא והיהוה שלו.
מעניין יהיה לראות מה צופנים בחובם שאר מזמורי דויד.

ועוד הערה – יש פער כל כך גדול בין עדות דויד על עצמו במזמור לבין עדות התנ"ך על דויד שאדם חייב לשאול את עצמו – מה קורה פה?