אַלְמְנ֥וּת חַיּֽוּת  - שמו"ב כ' | עופר בורין

מאת: עופר בורין, ציור אמנון בקר ת.פרסום: 15/08/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

אחרי חיסול מרד אבשלום יש ציפייה שעם ישראל יירגע וייתן לדויד למלוך בשקט.
הצחקתם את שבט בנימין. מיד קם מהשבט הזה, אחד בשם שבע בן בכרי, וקורא למרד (כנראה שהוא אמנם משבט בנימין (נתניהו) אבל עם נשמה של מפלגת העבודה):

א וְשָׁ֨ם נִקְרָ֜א אִ֣ישׁ בְּלִיַּ֗עַל וּשְׁמ֛וֹ שֶׁ֥בַע בֶּן־בִּכְרִ֖י אִ֣ישׁ יְמִינִ֑י וַיִּתְקַ֣ע בַּשֹּׁפָ֗ר וַיֹּאמֶר אֵֽין־לָ֨נוּ חֵ֜לֶק בְּדָוִ֗ד וְלֹ֤א נַֽחֲלָה־לָ֨נוּ֙ בְּבֶן־יִשַׁ֔י אִ֥ישׁ לְאֹהָלָ֖יו יִשְׂרָאֵֽל ׃

והתוצאה – פירוד. שבטי ישראל הולכים אחריו ושבט יהודה נשאר עם דויד:

ב וַיַּ֜עַל כָּל־אִ֤ישׁ יִשְׂרָאֵל֙ מֵאַחֲרֵ֣י דָוִ֔ד אַחֲרֵ֖י שֶׁ֣בַע בֶּן־בִּכְרִ֑י וְאִ֤ישׁ יְהוּדָה֙ דָּבְק֣וּ בְמַלְכָּ֔ם מִן־הַיַּרְדֵּ֖ן וְעַד־יְרוּשָׁלִָֽם 

=====
לפני שדויד פונה לטפל במרד המתחדש, הוא סוגר חשבון עם 10 הפילגשים שהוא השאיר "לשמור" על הארמון כשברח מאבשלום.
אבשלום כזכור שכב עם הנשים האלה כדי להראות לכל העם את נצחונו על דויד. דויד עכשיו סוגר חשבון באופן בזוי וחסר רחמים:

ג וַיָּבֹ֨א דָוִ֣ד אֶל־בֵּיתוֹ֮ יְרֽוּשָׁלִַם֒ וַיִּקַּ֣ח הַמֶּ֡לֶךְ אֵ֣ת עֶֽשֶׂר־נָשִׁ֣ים׀ פִּלַגְשִׁ֡ים אֲשֶׁ֣ר הִנִּיחַ֩ לִשְׁמֹ֨ר הַבַּ֜יִת וַֽיִּתְּנֵ֤ם בֵּית־מִשְׁמֶ֨רֶת֙ וַֽיְכַלְכְּלֵ֔ם וַאֲלֵיהֶ֖ם לֹא־בָ֑א וַתִּהְיֶ֧ינָה צְרֻר֛וֹת עַד־י֥וֹם מֻתָ֖ן אַלְמְנ֥וּת חַיּֽוּת ׃

נותן להן אוכל ומשאיר אותן "אלמנות חיות". ביטוי מוזר שבעיני מראה על לב האבן שיש לדויד ומעיד כאלף עדים שכל קינותיו מלאות הפאתוס והדמעות, היו קינות שווא. סוג של הצגה.
=====
בעניין המרד – דויד מצווה על שר צבאו החדש, עמשא, לאסוף את לוחמי משבט יהודה ולצאת ולחסל את המרד. הוא נותן לעמשא 3 ימים לבצע את משימת איסוף הלוחמים משבט יהודה.
עמשא לא חוזר בתום 3 ימים ודויד מצווה על אבישי בן צרויה לקחת את לוחמיו ולצאת לחסל את המרד.
זו ההזדמנות שיואב חיכה לה.
דויד ציווה על אבישי בן צרויה אבל בפועל יואב בן צרויה לוקח פיקוד:

ז וַיֵּצְא֤וּ אַֽחֲרָיו֙ אַנְשֵׁ֣י יוֹאָ֔ב וְהַכְּרֵתִ֥י וְהַפְּלֵתִ֖י וְכָל־הַגִּבֹּרִ֑ים וַיֵּֽצְאוּ֙ מִיר֣וּשָׁלִַ֔ם לִרְדֹּ֕ף אַחֲרֵ֖י שֶׁ֥בַע בֶּן־בִּכְרִֽי ׃

בדרך פוגש יואב את עמשא. לא קשה לנחש מה קורה במפגש הזה. יואב רוצח את עמשא ובכך מחזיר לעצמו את המנהיגות והפיקוד על צבא דויד. 
=====
מסתבר שישראל לא היו ערוכים לקרב ויואב מצליח להבריח את שבע בן בכרי עד לעיר שנקראת "אבלה בית מעכה". שבע בן בכרי מתבצר בעיר, ויואב מיד צר עליה ומתכוון לחדור אליה ולחסלה על כל יושביה, כולל שבע בן בכרי.
מול יואב מתייצבת אישה אמיצה וחכמה ומנהלת אתו משא ומתן ארוך שבסופו מסתבר שיואב אינו מעונין כלל בחיסול העיר אלא רק בראשו של שבע בן בכרי.
האישה מספקת לו את הסחורה המבוקשת והמלחמה נמנעת:

כבוַתָּבוֹא֩ הָאִשָּׁ֨ה אֶל־כָּל־הָעָ֜ם בְּחָכְמָתָ֗הּ וַֽיִּכְרְת֞וּ אֶת־רֹ֨אשׁ שֶׁ֤בַע בֶּן־בִּכְרִי֙ וַיַּשְׁלִ֣כוּ אֶל־יוֹאָ֔ב וַיִּתְקַע֙ בַּשּׁוֹפָ֔ר וַיָּפֻ֥צוּ מֵֽעַל־הָעִ֖יר אִ֣ישׁ לְאֹהָלָ֑יו וְיוֹאָ֛ב שָׁ֥ב יְרוּשָׁלִַ֖ם אֶל־הַמֶּֽלֶךְ ׃

מסתבר שאפשר לשכנע אפילו איש קרבות מהיר חימה וחרב כיואב, לוותר על קרב באמצעות ניהול משא ומתן, באמצעות דיאלוג.
הקטע הזה מזכיר לי את הפעם הקודמת שבה יואב עצר מלהילחם – היה זה אבנר בן נר ששאל אותו "הלנצח תאכל חרב" ובכך עצר את יואב מהמשך המלחמה בינו לבין צבא אבנר בן נר. 
בשני המקרים ניתן לנחש שידו של יואב הייתה על העליונה, ובכל זאת הוא נמנע מההרג. הוא היה החזק והאחריות להפסקת ההרג הייתה עליו.
מעניין לא?
=====
בתקופת דויד נשפך הרבה מאוד דם בקרבות מקרבות שונים. 
אולי עם קצת פחות טוסטסטרון אפשר היה למנוע זאת?
מומלץ למנהיגי המזרח התיכון והעולם כולו, לקרוא את הפסוקים הפשוטים האלה ולהפעיל נשים חכמות למשא ומתן לפני שמפעילים גברים מסוקסים ומלאי טוסטסטרון להרג הדדי.
=====
חיסול המרד הקטן הזה מסתכם בכמה פסוקים על התארגנות הממשל של דויד:

כג וְיוֹאָ֕ב אֶ֥ל כָּל־הַצָּבָ֖א יִשְׂרָאֵ֑ל וּבְנָיָה֙ בֶּן־יְה֣וֹיָדָ֔ע עַל־֯הַכְּרֵי וְעַל־הַפְּלֵתִֽי ׃ כד וַאֲדֹרָ֖ם עַל־הַמַּ֑ס וִיהוֹשָׁפָ֥ט בֶּן־אֲחִיל֖וּד הַמַּזְכִּֽיר ׃ כה ֯וּשֵׁיָא סֹפֵ֑ר וְצָד֥וֹק וְאֶבְיָתָ֖ר כֹּהֲנִֽים ׃ כו וְגַ֗ם עִירָא֙ הַיָּ֣אִרִ֔י הָיָ֥ה כֹהֵ֖ן לְדָוִֽד ׃

יואב – רמטכ"ל
בניה – מפקד על גדודי צבאות נספחים
אדורם – שר המיסים (פונקציה חדשה)
יהושפט – מזכיר
שוא – סופר (כנראה מי שאחראי לסכם פגישות ולעקוב אחרי ביצוע מטלות)
צדוק ואביתר – כוהנים (אשכנזי וספרדי??)
עירא יארי – כהן מיוחד לדויד (כנראה סוג של יועץ מיוחד למלך. מינוי אישי. אחיתופל חדש).
זהו. זה כל המטה של דויד. ממשלה מאוד מאוד צרה בנה דויד. לא נשארו הרבה אנשים שהוא יכול לסמוך עליהם.
לקח – ככל שמנהיג פחות בטוח בעצמו ופחות סומך על אנשים אחרים, כך הוא ייקח לעצמו סמכויות. ויצמצם את הסובבים לו 
זה סוד השרידות השלטונית של דויד. 
בעיני זה לא מסר בריא. כך לא בונים שלטון עם ייצוג ראוי לזרמים השונים בעם.
כך לא מגדלים מנהיגי דור המשך.
כך לא דואגים להפרדת רשויות, ובעקר הפרדת דת ממדינה.
=======

את הציור אַלְמְנ֥וּת חַיּֽוּת צייר הצייר אמנון בקר.
אמנון בקר, נולד ב-14 בנובמבר 1932.
אמנון הוא סופר, מלחין, צייר, מחזאי, מפיק תיאטרון, משורר ופזמונאי. בקר חבר בקבוצת יזרעאל.
התקשרתי לאמנון ובקשתי את אישורו לצרף את הציור שלו למאמר.
אמנון שוחח אתי על הציור, הזכיר שהוא צייר עוד ציורים על סיפורי התנ"ך ואישר את פרסום התמונה שלו במאמר.
השיחה איתו הייתה מרגשת עד מאוד.
מצרף גם קישור לגלריה האינטרנטית שלו:
https://www.beker.co.il/