מה אתה כל כך זחוח?  שמואל ב' כ"ב | מני גל

מאת: מני גל התמונה פיקסהביי ת.פרסום: 16/08/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

יְקַדְּמֻנִי בְּיוֹם אֵידִי, וַיְהִי יְהוָה מִשְׁעָן לִי, וַיֹּצֵא לַמֶּרְחָב אֹתִי, יְחַלְּצֵנִי כִּי חָפֵץ בִּי. יִגְמְלֵנִי יְהוָה כְּצִדְקָתִי, כְּבֹר יָדַי יָשִׁיב לִי. כִּי שָׁמַרְתִּי דַּרְכֵי יְהוָה, וְלֹא רָשַׁעְתִּי מֵאֱלֹהָי. כִּי כָל מִשְׁפָּטָיו לְנֶגְדִּי, וְחֻקֹּתָיו לֹא אָסוּר מִמֶּנָּה, וָאֶהְיֶה תָמִים לוֹ, וָאֶשְׁתַּמְּרָה מֵעֲוֹנִי. וַיָּשֶׁב יְהוָה לִי כְּצִדְקָתִי, כְּבֹרִי לְנֶגֶד עֵינָיו.

מזמור התפילה של דוד הוא, בראש ובראשונה, מזמור תודה על כל הטובה שהרעיף עליו אלוהים. מבט מעט יותר בוחן בטקסט הנמלץ של המזמור מגלה כמה מרכיבים בעייתיים, המחייבים התייחסות.

בגוף ראשון וללא כל הצטנעות אומר דוד, כי אלוהים חפץ בו. עצם הבחירה של אלוהים בדוד וההתחייבות של האל לנצחיות שושלת המלוכה של בית דוד מוכרות לנו היטב מפסוקים רבים בתנ"ך. אין ספק, כי אלה נכתבו או נוצרו במקורם בחצר המלכות של בית דוד. כאן מוטח הרעיון הזה בפנינו מפי האיש עצמו. ללא כל הצטנעות, כבר אמרנו, מצהיר דוד בגאווה, כי אלוהים חפץ בו.

ואם נשאל עצמנו מדוע מעניק האל יחס כה מעדיף לאיש הזה, מספק לנו דוד בעצמו את הנימוק: אלוהים גומל לי כצדקתי וכבור ידי. ואנו יודעים, כי צדקתו של נעים זמירות ישראל היא בערבון מוגבל, וכי ידיו אינן ברות. רק בפרק הקודם הוכיח זאת המלך המזדקן, שאך זה ניצל בעור שיניו מהתקפה פרועה עליו של יוצא חלציו, אבשלום, ועם שובו לארמון, מוכה וחבול, הוא ממשיך במלאכת החיסול של שרידי בית שאול, שכבר אינם מהווים איום על המלך, לולא היה תקוף פראנויה. היחס המועדף אליו מצד האל בא לידי ביטוי אחרי פרשת בת-שבע. רגע אחרי ההכרזה על העונשים שיטיל עליו האלוהים, כבר מודיע נתן למלך כי נסלח לו.

יחס התנ"ך למוסד המלוכה הוא אמביוולנטי. שוב ושוב מזכיר לנו התנ"ך, כי על המלך לשמור את תורת ה` ולקיים את מצוותיו. ספר מלכים מרבה לעסוק בשאלה אם המלך עשה הטוב בעיני ה`, או עשה הרע בעיני ה`. אם דוד נחשב, אחרי כל הפאדיחות שלו, למי שעשה הטוב בעיני ה`, נצטרך להתייחס במידה רבה של ספקנות לציונים שיחלק התנ"ך למלכים שיבואו אחריו. אמירתו של דוד `ואהיה תמים לו` אינה עומדת במבחן הביקורת המוסרית על פי תורת ישראל.

הטקסט התנ"כי מהווה מעין תקשורת בין גיבורי התנ"ך, שחיו לפני שלושת אלפים שנה, לבינינו, וכשהתקשורת משרתת אותך – אין לך כל קושי לפרסם את צדיקותך המדומה ברבים. אפילו הכוהנים במקדש, אלה הנחשבים לשותפים הטבעיים של המלך, לא עומדים לאתגר את הזחיחות של דוד.