מים לדוד המלך - שמו"ב כ"ג | עופר בורין

מאת: עופר בורין התמונה pixabay ת.פרסום: 18/08/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

הפרק הזה מחולק לשניים.
החלק הראשון – דברי דויד האחרונים.
החלק השני – קרדיטים לגיבורי דויד השונים במלחמותיו.
=====
בחלק הראשון, דויד מתואר כאיש שרודף צדק והוא "נעים זמירות". זה מה שמלך המלחמות הזה רוצה שייזכר כמילותיו האחרונות:

א וְאֵ֛לֶּה דִּבְרֵ֥י דָוִ֖ד הָאַֽחֲרֹנִ֑ים נְאֻ֧ם דָּוִ֣ד בֶּן־יִשַׁ֗י וּנְאֻ֤ם הַגֶּ֨בֶר֙ הֻ֣קַם עָ֔ל מְשִׁ֨יחַ֙ אֱלֹהֵ֣י יַֽעֲקֹ֔ב וּנְעִ֖ים זְמִר֥וֹת יִשְׂרָאֵֽל ׃

נאום הגבר – הוא נאום של "נעים זמירות ישראל"
כולנו מכירים את נאום "ברוך הגבר" שמוקירי זכרו כנראה לא מכירים את נאום הגבר של דויד.
כל כולי משרת אלוהים אומר דויד:

ב ר֥וּחַ יְהוָ֖ה דִּבֶּר־בִּ֑י וּמִלָּת֖וֹ עַל־לְשׁוֹנִֽי ׃

אלוהים אמר לי שכדי להיות מושל באדם (מנהיג) צריך לחפש צדק ולהיות ירא מאלוהים:

ג אָמַר֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לִ֥י דִבֶּ֖ר צ֣וּר יִשְׂרָאֵ֑ל מוֹשֵׁל֙ בָּאָדָ֔ם צַדִּ֕יק מוֹשֵׁ֖ל יִרְאַ֥ת אֱלֹהִֽים ׃

כשזה קורה, הטבע מתנהג כמצופה ממנו:

ד וּכְא֥וֹר בֹּ֖קֶר יִזְרַח־שָׁ֑מֶשׁ בֹּקֶר לֹ֣א עָב֔וֹת מִנֹּ֥גַהּ מִמָּטָ֖ר דֶּ֥שֶׁא מֵאָֽרֶץ ׃

אני מעדיף לפרש זאת לא במובן הפשוט של ירידת גשם וזריחת השמש, אלא במובן שכאשר המנהיגות נוהגת במידת הצדק והענווה, החיים בחברה מתנהלים באופן תקין.

משעשע שברור שכל מה שכתוב כאן הוא היפוך כמעט שלם של התנהגות דויד עצמו.
ואולי זה בכלל מזעזע. 
כל מי שחושב שדבר אלוהים בפיו הריהו חוטא.
=====
בחלק השני – דויד איש המלחמות. 
המספר נותן קרדיטים ללוחמים גיבורים שהיו עם דויד בכל מלחמותיו.
אני רוצה להתרכז בסיפור אחד – ספור "מים לדויד המלך":
יד וְדָוִ֖ד אָ֣ז בַּמְּצוּדָ֑ה וּמַצַּ֣ב פְּלִשְׁתִּ֔ים אָ֖ז בֵּ֥ית לָֽחֶם ׃ טו וַיִּתְאַוֶּ֥ה דָוִ֖ד וַיֹּאמַ֑ר מִי יַשְׁקֵ֣נִי מַ֔יִם מִבֹּ֥אר בֵּֽית־לֶ֖חֶם אֲשֶׁ֥ר בַּשָּֽׁעַר ׃ טז וַיִּבְקְעוּ֩ שְׁלֹ֨שֶׁת הַגִּבֹּרִ֜ים בְּמַחֲנֵ֣ה פְלִשְׁתִּ֗ים וַיִּֽשְׁאֲבוּ־מַ֨יִם֙ מִבֹּ֤אר בֵּֽית־לֶ֨חֶם֙ אֲשֶׁ֣ר בַּשַּׁ֔עַר וַיִּשְׂא֖וּ וַיָּבִ֣אוּ אֶל־דָּוִ֑ד וְלֹ֤א אָבָה֙ לִשְׁתּוֹתָ֔ם וַיַּסֵּ֥ךְ אֹתָ֖ם לַֽיהוָֽה ׃ יז וַיֹּ֡אמֶר חָלִילָה֩ לִּ֨י יְהוָ֜ה מֵעֲשֹׂ֣תִי זֹ֗את הֲדַ֤ם הָֽאֲנָשִׁים֙ הַהֹלְכִ֣ים בְּנַפְשׁוֹתָ֔ם וְלֹ֥א אָבָ֖ה לִשְׁתּוֹתָ֑ם אֵ֣לֶּה עָשׂ֔וּ שְׁלֹ֖שֶׁת הַגִּבֹּרִֽים ׃

אז ככה – 
שלב ראשון, תאור מצב – דויד נמצא באיזו מצודה (מערה) ובאזור בית לחם יושב גדוד פלשתים.

שלב שני, דויד צמא – דויד רוצה מים ושואל: מי ישקני מים מהבאר שבבית לחם. דווקא מהבאר ששם יושב גדוד פלשיתים. כאילו מים אחרים לא ירוו את צמאונו.

שלב שלישי, שלושה גיבורים – נראה שדויד היה מלך שדיבור שלו הופך לפקודה לגיבוריו (your wish is my command)– שלושה גיבורים יוצאים לבית לחם ומביאים משם מים לדויד.

שלב רביעי, דויד מתפכח – דויד מסרב לשתות מהמים האלה ונותן אותם ליהוה.

שלב חמישי, ההסבר – דויד מסביר שהסכנה שהייתה כרוכה בהבאת המים מבאר בית לחם לא מצדיקה את הרוויית צמאונו. למעשה דויד חוזר בו מבקשתו למים מבית לחם ומסביר, שאמנם בית לחם היא חלק מנחלת ישראל, אך הסיכון הכרוך בפעולה, שגיבורים עלולים למות בה, מיותר.

ב 1970, הגשש החיוור שרו על "מים לדויד המלך". בשיר השמיטו את הסיפא של הגבורה. כנראה שאחרי 1967 זה לא היה מתאים לכותב המילים עקיבא נוף ולעם השיכור מניצחון מלחמת ששת הימים.

https://www.youtube.com/watch?v=lPiZQ5dA8-w

דויד המלך, הלוחם ושופך הדמים, משאיר צוואה האומרת לא! אין צורך במעשי גבורה אלא אם אין ברירה.

לי זה נשמע כמו דרישה לנו, היום ב 2019, לחשוב טוב האם לא נכון להשאיר את בית לחם, חברון וכלל יהודה ושומרון, לימים אחרים, ולא לסכן את לוחמי צה"ל, השב"כ, המשטרה ושאר הלוחמים, בהצמדות עקשת לחבלי הארץ. יש לנו מספיק עבודה לעשות עם "מים" בתחומי הקוו הירוק.
הם הובטחו לנו, אבל אל לנו לסכן עבורם נפשות. 
זו צוואת דויד המלך.
=====
האחרון בגבורי דויד המוזכר בפרק הוא אוריה החיתי:

לט אֽוּרִיָּה֙ הַֽחִתִּ֔י כֹּ֖ל שְׁלֹשִׁ֥ים וְשִׁבְעָֽה ׃ פ

אני חושב שהמחבר התנכ"י חייך חיוך גדול מאוד כשכתב את הפסוק הזה. שכתוב ההיסטוריה – מלאכה של סופרים מטעם.