והמלך דוד זקן בא בימים - מל"א א' | דודו פלמה

מאת: כתיבה וציור דודו פלמה ת.פרסום: 20/08/19
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

 א וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן בָּא בַּיָּמִים; וַיְכַסֻּהוּ בַּבְּגָדִים, וְלֹא יִחַם לוֹ. ב וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲבָדָיו, יְבַקְשׁוּ לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ נַעֲרָה בְתוּלָה, וְעָמְדָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וּתְהִי לוֹ סֹכֶנֶת; וְשָׁכְבָה בְחֵיקֶךָ וְחַם לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ. ג וַיְבַקְשׁוּ נַעֲרָה יָפָה בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל; וַיִּמְצְאוּ אֶת אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית, וַיָּבִאוּ אֹתָהּ לַמֶּלֶךְ. ד וְהַנַּעֲרָה יָפָה עַד-מְאֹד; וַתְּהִי לַמֶּלֶךְ סֹכֶנֶת וַתְּשָׁרְתֵהוּ, וְהַמֶּלֶךְ לֹא יְדָעָהּ.


דוד המלך בערוב ימיו הוא זקן בא בימים שזקוק לנערה צעירה כדי להחם את בשרו. את הנערה מוצאים בשיטת סינדרלה וסנדל הזכוכית. אבישג זוכה במלך זקן במקום בנסיך יפה תואר. אבל מי שואל אותה בכלל. כל רודן מזדקן זקוק לאיזו אבישג השונמית. והראשון לשמו היה דוד.

בספרו של גבריאל גרסיה מרקס "סתיו של הפטריארך" רודן זקן נמצא מת בארמון הנשיאות במדינה של אמריקה הלטינית. לפני שהרודן מת הוא היה בסתיו חייו. המלך דוד בא בימים. התנ"ך ככל ספרות גדולה איננו עוסק רק בנעוריהם ובבחרותם של גיבוריו אלא גם בזקנתם המנוולת.

"נאסף תשרי" הוא שירו של המשורר ר` שמואל הנגיד, ספרא וסיפא, מחשובי המשוררים העבריים בתקופת תור הזהב בספרד בימי הביניים. רבי שמואל בר יוסף הלוי הנגיד בערבית: أبو إسحاق إسماعيل بن النغريلة, אבו אסחאק אסמאעיל בן א–נע`רילה; 993 - אחרי 1056, מראשוני הראשונים, ומחשובי המשוררים העבריים בספרד של ימי הביניים. שימש גם בתפקידים פוליטיים בכירים בעיר-הממלכה של גרנדה שבספרד המוסלמית; נתמנה לשר האוצר ולשר הצבא, ובשיא הקריירה הפוליטית שלו שימש גם כווזיר הגדול, משרה השנייה בדרגתה רק למלך גרנדה.

שירו של ר` שמואל הנגיד עוסק בשאלת חילופי העונות והשפעתן על רוחו של האדם. ויחד עם זאת ניתן להמשיל את הולדת השנה באביב ועד לגוויעתה בחורף, לחייו של אדם שנולד באביב ותם לגווע בחורף חייו. 
ולכן אכול ושתה בחור כי מחר תמות.

מֵת אָב וּמֵת אֵלוּל, וּמֵת חֻמָם, גַם נֶאֱסַף תִשְרֵי וּמֵת עִמָם,
בָאוּ יְמֵי הַקר, וְהַתִירוֹשׁ אָדַם וְקוֹלוֹ בַכְלִי דָמַם.

לָכֵן, יְדִידִי, סב אֱלֵי רֵעִים כָל אִישׁ וְאִישׁ יַעַשׂ אֲשֶר זָמַם!
אָמְרוּ: חֲזֵה עָבִים בְהַגְשִימָם, וּשְמַע שְמֵי מָרוֹם בְהַרְעִימָם.

וּרְאֵה כְפוֹר וּלְשׁוֹן מְדוּרָה – זֶה יֵרֵד וְזֶה יַעַל וְיִתְרוֹמָם.
קוּמָה, שְתֵה בַכּוֹס וְשׁוּב וּשְתֵה בַכַד, וּבַלַיִל וְגַם יומָם!

כמו שכבר כתבתי פה ושם מספר פעמים, אחד התענוגות הגדולים והמפוקפקים שלי זה לראות איך משפט, רעיון, מושג, מתגלגלים בלשון לאורך הדורות כדי לקבל פנים חדשות בכל פעם, באמצעות המצאה שחז"ל בראו ונקראת בלשוננו המוגבלת "מדרש". שזה אולי ההמצאה הכי גדולה של חז"ל שמשחררת את הלשון מכבלי הקליפה של המילה. מין סוג של ביקוע גרעיני לשוני. 

אך אם רוצים להבין באמת מה זה מדרש, צריך אולי לשאול מה ההבדל בינו לבין פרפרזה. ולענות שפרפרזה זה להגיד אותו הדבר במילים אחרות. ואילו מדרש זה לומר דבר אחר באמצעות אותן המילים. 
ותחשבו לבד מה יותר קשה.

וכך נמצא שירו של ר` שמואל הנגיד כשהוא תלוי מתעמעם והולך על כותל המזרח של שפה גוועת למות, עד שקמה לתחייה פתאום כמו עוף החול שבקע מתוך האפר ביפעה גדולה ומסנוורת. ועד שהמשורר נתן יונתן, שחב חוב גדול למשורר שמואל הנגיד, משך משירו שורה והשליך אותה על סיפורו של דוד המלך וסיפור חייו הסוערים. חיים שהחלו מבחינתנו בהריגת ענק פלישתי מסתולל והסתיימו בחיקה של אחת אבישג השונמית. 

ומשמת דוד בחורף חייו תם סיפור אחד ומיד התחיל סיפור חדש. סיפורו של המלך שלמה. "...מת אב ומת אלול, הקיץ שב, סיפור שלך ילדי, מתחיל עכשיו עם כל הדבש והנחש והאישה".